פעמוני זהב חלק א צ

ברם הן היום יצא לאור הדפוס ספר משפטים ישרים להרה"ג המלאך ר"ב וראיתי לו בח"ב סי"ט בתוך תשובתו שהביא דברי הסמ"ע הראשונים דסקל"ב זה דכתב דלא נשתעבדו הבנים בנאמנות אביהם ופסק כן וסיים וז"ל ואף שהש"ך בסקל"ט נראה שחולק על הסמ"ע מ"מ המדקדק בדבריו היטב ובראיות שהביא יראה דאינו חולק כ"א על חדוש השני וקי"ל כסמ"ע בחדוש זה שאין עליו שום קושייא וא"כ נראה דאם מתו יורשי הלוה ואח"כ מת המלוה הו"ל מת לוה בחיי מלוה ואין גובין בשט"ז דכיון דיורשי היו יכולים לטעון אנו פרענו לך טענינן ליורשיהם והיה המלוה צריך שבועה עכ"ף לגבות מיורשי יורשי הלוה וכיון שמת ולא נשבע אין אדם מוריש שבוע ע"כ ואני הדל נלע"ד דהרב המלאך זלה"ה פשוט דלא ראה כאן מ"ש כאן הטו"ז דלדעתו פשוט דלדברי סה"ת בעל סברא זו שממנה הביא ראיותיו הש"ך ס"ל להטו"ז דלדעתו שוים וזה מוכרח מדבריו שכתב לבסוף וז"ל ולפי מסקנת סה"ת מהני הנאמנות בכל גווני ה"ה נמי הכא מהני הנאמנות שנתן לוה למלוה וליורשיו על הלוה וליורשיו בכל ענין עכ"ל הרי לך מדברי הטו"ז דלא כר"ב המלאך ז"ל וכן נמי פשוט שהוא הפך דברי הרב מוהררח"ס וב"ד זלה"ה שכתבתי לך. ובאמת כל ימי היותי על האדמה ישבתי בין ברכי הדיינים ולא ראיתי מי שדן כן אלא לעולם פוסקים כדעת הש"ך והטו"ז ודו"ק. שוב זכיתי לספר נתיבו"ת המשפ"ט וראיתי לו ג"כ שדעתו בדברי הש"ך דלא כדעת ר"ב המלאך זלה"ה אלא מפרש אותו כדעת הרב טו"ז ע"ש בדבריו ונחה דעתי דבאמת היה קשה לי דאם דעת הש"ך הוא כדעת הרה"ג רב ז"ל דלא בא לחלוק על הסמ"ע כי אם בדין השני למה סתם הדברים ומן הראוי היה לו לפרש שיחותיו כדעתו בכל דבור ודבור ומ"ש כאן אלא האמת הוא כמ"ש הרב נתיבו"ת המשפ"ט דדעת הש"ך חולקת על הסמ"ע בשני דינים וק"ל

ש"ע סי"ח. מת לוה וכו' ואם כתב בשטר נאמנות מפורש שפטר אותו והבאים מכוחו וכו' שטר שנמצא כתוב בו בזה"ל והאמין הלוה להבאים מכוחו של מלוה לא נזכר בדברי מר"ן מה יהיה דינו אם יהיה גם המלוה עצמו בכלל הנאמנות או נימא דוקא אין כאן נאמנות כי אם לבאי כוחו אלא דראיתי להרב גוא"ל זלה"ה בריש סי' זה שכתב בסק"א וז"ל האמין את באי כוחו ולא הזכיר אותו אני אומר שהוא בכלל הנאמנות שהרי הוא בא מכח עצמו אבל האמין את בניו ולא זכר אותו הוא אינו בכלל. כן מצאתי מכ"י של הרמ"ע ז"ל אלה היו דברי גוא"ל זלה"ה ע"ע ודו"ק

שם. הבאים מכוחו עיין בס' ברי"ת אבו"ת דף קכ"ז מדין מורשה וכו' ועיין מ"ש לקמן בס' קכ"א ודו"ק ועיין מ"ש לעיל מדין אם כתב והאמינו וכו' או אם כתב שהאמינו נא"ג עיין מש"ל וק"ל

ש"ע סי"ט אין הנאמנות מועיל לגבי הלקוחות וכו' עיין להרב יוא"ל זלה"ה בספרו סט"ו ד"ף כ' סוף ע"א ששם צדד לומר דגם בלוה שהיתה לו קרקע ממושכנת והמלוה אוכל פירות כדין משכנתא דסורייא ובא המלוה של בעל הקרקע להוציאה מיד מי שממושכנת בידו ולשלם לו הסך שממושכנת בידו בו ולזכות הוא במותר מפאת חובו הדין הוא שישבע כדין הבא להוציא מן הלקוחות הגם דכאן נותן לי מה שנושא בו עכ"פ מפסיד אותו אכילת הפירות יעו"ש וק"ל

ראיתי להרב גו"אל ז"ל שכתב דאם הלוקח מחל למלוה הטורף בשבועה אפ"ה יכול הלוקח לחזור ולגבות מן המוכר ואינו יכול המוכר לומר ללוקח למה מחלת לו בשבועה יעו"ש סקי"ד משם מהר"ם קאזי"ס ז"ל: סימן ע"ב

ש"ע ס"ב. המלוה את חבירו על המשכון הוי שו"ש ע"כ לענ"ד נראה דלסברא זאת דמר"ן ז"ל דפסיק כהפוסקים דס"ל דמשום פרוטה דרב יוסף הוי שו"ש ברור לי דלא איירי דוקא במי שהלוה לחבירו משום חן וחסד אלא אפילו נתן המעות בריוח כמו שעושים במקומינו זה שנותנים להם מעות בעיסקא ומתחסד עמו אם יתן לו כו"כ ריוח למאה מחל לו הלאו הכי ידקדק חשבונו וכו' או בשטרי שותפות גמור' שנתן אחד לחבירו מעות להסתחרר ולחלוק בריוח אם נתן המקבל משכון על הקרן שנתן לו בעל המעות לבטחון הוי ג"כ שומר שכר הן אמת דספק זה ראיתי להרב השיך ס"ק כ"א שכתב דמהר"י ן' לב ז"ל נסתפק בזה אם הוי שומר שכר או לא דספק יהיה ריוח ויקרא הנותן שומר שכר על המשכון ספק לא יהיה ריוח יעו"ש שכתב דהרב מהריב"ל הניח הדבר בצ"ע יעו"ש עכ"ז כל ספיקו של הרב שם אליבא דהפוסקים דס"ל דמלוה על המשכון לא הוי שו"ש ולית ליהו כרב יוסף ולא הוי כי אם שומר חנם דוקא בזה הוא שנסתפק שם בנותן מעות בעיסקא וכו' אם יקרא שומר שכר מספק שמא יהיה ריוח כמ"ש שם אבל לסברת מר"ן אפילו נניח דמחשש שמא יהיה ריוח שמא לא יהיה לא הוי שו"ש עכ"ף הרי יש כאן חיוב להיות שו"ש מטעם פרוטה דרב יוסף והוצרכתי לזה דלא תימא דהואיל ואינו מלוה בו בתורת גמילות חסדים א"כ אין כאן מצוה בהלואה זאת וליכא פרוטה דר"י דזה ליתא ואדרבא יש מצוה בנותן עיסקא יותר מההלואה וכמ"ש הרמב"ם בפ"י מה"ל מ"ע שמנה שם שמונה מעלות בצדקה וכו' ומעלה ראשונה במי שמלוה לחבירו ועושה לו שותפ' ופסקם מר"ן ביור"ד סי' רמ"ט ס"ו יעו"ש דמשם באירה דיש מצוה בנותן לחבירו מעות להסתחרר בהם ומחזיק בידו יותר מהלואה גרידא וא"כ פשוט דהמלוה ש"ש יקרא. וכן נראה מדקדוק דברי מהריב"ל שהביא הש"ך דכתבנו שהרי כתב וז"ל ואפשר דבנדו"ד כל אפייא שוי"ן דהוי ש"ש ע"כ מלשון זה יתברר לך דלא נסתפק אלא אליבא דהפוסקים דהוי שו"ח אם בזה יודו להפוסקים דהוי שו"ש ודו"ק

ש"ע ס"ג. המלוה על המשכון וחזר המלוה והפקידו וכו' עיין בס' כר"ח ששם ספ"ו כתב וז"ל המלוה לחבירו על משכנות ורצה המלוה לילך אל עיר אחרת וא"ל הלוה שיתן המשכון ביד פלוני ובשוב המלוה אל העיר מצא שנפקד מת ותבע ללוה שיפרע לו מעותיו ותען הלוה שמא הנפקד פרע לו מדמי המשכון שמכר ועוד טען שיתן לו משכנותיו ויפרע לו. כתב מהר"י אדרב"י סרי"ו שחייב הלוה לשלם כי מה שטען