פעמוני זהב חלק א פט

ביורש מקבל חרם דאפשר לידע היורש במילי דאבוה אבל בעלמא היכא דהנתבע לא הו"ל למידע כמו דא"ץ לישבע הוא הדין דא"י להחרים עליו ולהכי בס' צ"ג סי"ג ובס' ת' ס"א לא כתב הש"ע דיחרים סתם וגם דמות ראיה מס' קנ"ח ס"א שלא כתם שם בש"ע שלאחר השומא בפחות שבשומות יחרים על הניקף שאינו מאמין על הוצאתו אלא ודאי כיון דאנן סהדי דלא הו"ל למידע למה לו לקבל חרם עכ"ל ע"ש ועיין טו"ז ספ"ז סכ"ב דלא כ"ך יעו"ש

ובדרך אגב ראיתי כי טוב הוא להעתיק כאן עונש העובר על החרם עיין להרב מופ"ת הדו"ר בהדר"ו הוא הגאון מוהר"ר חיד"א זלה"ה בספר ש"ם הגדולי"ם ח"ב אות זיי"ן דף כ"ה ע"ב וז"ל מעשה נורא מאוד מרוח שהיה בבחור אחד בק"ק נילקשפור"ג ונאספו שמה כמה רבנים והרב המקובל מוהר"ר משה בר מנחם זלה"ה והוציאו אותו בתנאי שיקבל עליו סגופים לכפר עון אותו הרוח והם דברים קשים ואחר ימים בא הרוח בפרסום בפני כל הקהל בדמות אדם להתרעם שלא התירו לו החרמות שהחרימוהו שיצא והוא יצא ולא התירו החרמות ולכן בלכתו מאוש"א לשפרע"ם פגעו בו כתות של מלאכי חבלה הממונים על מי שהם בחרם להומם ולאבדם וציערוהו לרוח מאוד ואז עשו לו התרות חרמות והלך. וכתבתי זה מהרשום בזכרוני שאין בידי עתה הספר הנז' להודיע לבני אדם כמה תמרור פורענות מוכן לעובר על החרם ואם ראה תראה מי שהחרימו אותו ומצליח כבר כתב בס' חסידים תתרצ"ח שנפרעין ממנו על החרם ועל ההצלחה ע"ש רחמנא ליצלן עכ"ל

והילך ג"כ לשון הרב חמד"ת ימי"ם סדר ראש השנה דכ"ה ע"ב וז"ל ואמרו חכמי האמת שכל עבירות שבתורה אם עובר אותם האדם לא יגלה אותם אליהו הנביא זכו"ל אלא אם עבר על החרם אליהו עצמו מכריז ומגלה עונו ואסמכוהו אקרא הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' וסמיך ליה והכתי את את כל הארץ חרם עוד אמרו כי מי שהוא למטה בחרם יום אחד הוא בחרם למעלה שלשים יום ומי שהוא למטה בחרם שלשים יום הוא בחרם למעלה שנה אחת ומי שהוא בחרם למטה שנה אחת הוא למעלה בחרם לעולם ועיין בזוהר פרשת פקודי כמה האריכו בעונש עד גדר אמרו שאין תפלתו מתקבלת ארבעים יום יעו"ש

ובדרך אגב ראיתי לכתוב במה שנחה דעתי על מאי דהוה לעולם עומד לנגדי בראותי מ"ש מג"א באו"ח ס' תכ"ט סק"ח ז"ל מצא כתוב ליתן חרם בבה"ך לאיזה צורך גדול מותר בניסן יעו"ש והוה תמיה לי דמה טיבו שלא להחרים בניסן אם לא צורך גדול והן היום ראתה עיני להרב זכור לאברהם ח"ב אות שבועה שכתב ז"ל שמעתי לקצת ב"א מורגל בפיהם שאין משביעים להמערבים בניסן ולא מצאתי בספרים מי שיאמר כן זולת זה ראיתי להבאה"ט א"ח סו"ס תכ"ט משם מ"ב וכו' אלא דבשאר פוסקים לא ראיתי מי שיאמר כן ואדרבא מהימים שמנה כנה"ג בחומ"ש ספ"ז שאין ראוי להשביע בהם ומנה בכללם ר"ח ניסן משם נראה דבשאר ימים אין קפידא ובין כך ובין כך אף להמצאתי כתוב לצורך גדול יש להתיר ובשנה זו דהיה צורך עשיתי מעשא שישבעו אף בחדש ניסן ע"כ. ובראותי שהראשונים עצמם עמדו על זה נחה דעתי ודו"ק

ש"ך סקכ"ט. בתחילתו כתב למר"ן איירי אפילו יש בו נאמנות כבי תרי אין נפרע מהיתומים ע"כ ואני תמיה דהיאך יכולים לומר דמר"ן איירי ביש בו נאמנות כבי תרי הרי מר"ן סיים בדבריו כי אולי כשיגדלו ימצאו שובר או עדי פירעון ואם בשטר שיש בו נאמנות כשני עדים איירי היאך יבטלו אותו עדי פירעון הרי כבר כתב דעדי פירעון לא מהני במקום שהאמינו כשע"ך ואפשר דכוונתו לומר דמר"ן איירי בין ביש בו נאמנות סתם בין בשע"ך איירי ובמקום נאמנות סתם מהני תרתי או שובר או עדי פרעון ובמקום שהאמינו כשע"ך מהני השובר כמ"ש בס"ד דהיינו בכתיבת ידו או שובר שהוא עדי הודאה דס"ג ודו"ק

שם וז"ל כתב הד"מ וכו' פירש דברי הש"ך הכי הוא דהיינו ראובן נתן כחו ליהודא ושמעון טוען שכבר קודם שיתן לו ראובן הכוח כבר שלח מעות של זה החוב ביד יהודא זה לתתם לראובן ועל זה פסק בד"מ דאין נאמנות ראובן מועיל לגבי יהודא אבל אי לא טעו שפרע ליהודא רק לראובן או ששלחם לו ע"י אחר איני נאמן וכו' וכו' ולפי"ז מ"ש בד"מ אבל אי לא טעין שפרע ליהודא רק לראובן אינו מדוקדק וכו' כוונתו לומר דלפי מה שפירש איהו דאפילו אומר שפרע ביד יהודא עכ"ז לא ישבע ראובן א"כ לא אתי שפיר מ"ש הד"מ אבל אי לא טעין שפרע ליהודא רק לראובן וכו' דמזה משמע דלא נפטר אלא באומר שפרע ביד ראובן אבל במה שטען שפרע ביד יהודא צריך ראובן לישבע וזה אינו דאפילו טען שפרע ביד יהודא להוליכו לו אין ראובן חייב לכך נראה שאין הלשון מדוקדק ודו"ק ונראה דה"ה אם טען שפרע וכו' כוונתו לומר דלא תטעי לומר דלא אמר שאם טען שפרע ביד יהודא ראובן נאמן אלא דוקא באומר פרעו קודם שיתן לו ראובן רשות אבל באומר שפרעו אחר שנתן לו רשות אימא לא קמ"ל דגם בזה פטור ודו"ק. הוכרחתי לכתוב פירושו כי נשאלתי לפרשו וק"ל

שם ראובן נוטל בלא שבועה ויהודא צריך לישבע ע"כ הרואה יתמה דהא הסמ"ע הוא דס"ל כן לקמן בסקל"ב דבטוען שפרע ביד היורשים צריכים לישבע אבל הש"ך לקמן סקט"ל פליג וס"ל דאם אמר שפרע ביד היורשים אינו נאמן וא"כ מה לי יורשים מה לי ב"כ שהוא יהודה שבא מכוחו וראיתי להרב ברי"ת אבו"ת זלה"ה שנתקשה בזה וכתב דאולי דהש"ך ס"ל דיש חלוק בין יורשיו שהם יוצאי יריכו לשאר לוקח וא"כ יצא לנו הדין דבלוקח צריך לישבע אפילו לדעת הש"ך דפליג על הסמ"ע ביורשים ועיין מ"ש לקמן בחידושי בס' קכ"א על דברי הש"ך שם סקמ"א וק"ל

ש"ך סקט"ל. שפוטרו וכו' לדעת הש"ך כאן למסקנא דדינא דלעולם היורשים נאמנים בכל מה שיטענו דמועיל נאמנות עליהם ודלא כהסמ"ע סקל"ב וכן נראה דעת הרב"י לקמן סק"ח סי"ג דאין צריכים היתומים שום שבועה יעו"ש ועד אחורן ראיתי בס' כר"ח דפ"ד ע"ב ז"ל אפוטרופוס שהאמינו אבי יתומים גם אם יטענו היורשים עליו טענת בריא כתב הסמ"ע סע"א ס"ק ל"ב שאינו נאמן וחייב לישבע והש"ך והטו"ז כתבו דנאמן ואינו צריך לישבע וכוותייהו נקטינן דהוו תרי לגבי חד וכן פסק מהר"ח סורירו זצוק"ל הוא וב"ד זלה"ה ע"כ ודו"ק: