פעמוני זהב חלק א פח

מניחו להטיל חרם על מי שכפר ממון לחבירו והיה נפטר דמה לי חרם זה או זה וכו' יעו"ש הרי יש לומר דחרם דאמר לו התובע שיקבל ויפטר היינו חרם מפורש דוקא ועל זה סיים ואין הלוה יכול לומר או השבע וטול אפילו במקום שיבוא לקבל חר"ס שקודם השבועה דבזה ליכא למימר דמה לי זה או זה דהא יש נפקותא בין מפורש לחר"ס דקיל מיניה וכמ"ש הסמ"ע עצמו בס' צ"ב סק"ל וסקל"א בדברי מור"ם יעו"ש אלא ודאי דלא דבר מר"ן אלא בחר"ס ובזה הוכרח הסמ"ע לפרש בדברי הנתבע כמו שפירש וגם הטו"ז ז"ל ג"כ פירש דברי מר"ן כאן דבחר"ס מיירי כמו שתראה בדבריו בס' צ"ב סקי"א דבזה נתיישבה לו מה שהקשה הסמ"ע שם בסימן צ"ב מסימן פ"ב יעו"ש וא"כ בין לדברי הסמ"ע בין לדברי הטו"ז למה לא הזכיר מר"ן הפוך בתובע כי אם בחר"ס הא היה יכול לומר ואם הפך התובע בחרם דהיינו חרם מפורש ובפרט על דברי הסמ"ע דקבע קושייתו בס' צ"ב למה הב"ד קבעו וכו' אדרבא יותר כאן הו"ל להקשות הואיל והמהפך הוא התובע עצמו ולדידיה הויא התביעה מבוררת הוה לן לשמוע דבריו להפוך עליו אפילו בחרם מפורש וצל"ע כעת

שוב ראיתי להרב דמש"ק אליעז"ר בס' פ"ב ס"ט שכתב וז"ל לא היה חשוד וכו' אלא אחרם סתם וכו' נ"ל מזה משמע דאם הנתבע חייב הסת והפך אותה על התובע אין התובע יכול לומר שיקבל עליו חרם מפורש דהיינו שהוא לבדו יקבל עליו חרס רק הב"ד יחרימו סתם דרך כלל וחילוק גדול יש כמבואר בס' צ"ב סקכ"ט עכ"ל א"כ לפי דברי הרב דמש"ק אליעז"ר הנז' נראה דס"ל בפשיטות דאין דין חרם מפורש במהפך השבועה מכ"ש אם היה חשוד וב"ד קבעו חרם עליו ודאי דאין עליו כי אם חרם סתם דלא עדיף קביעות ב"ד ממהפך עצמו דלדידיה ברור שתובעו ודאי ועכ"ז כתב דמר"ן לא ס"ל שיכול להפך התובע לנתבע כי אם בחר"ס דוקא ובזה נסתלקה קושייא שהקשה הסמ"ע בס' צ"ב סק"ל שכתבנו לעיל

ולענין אם צריך המקבל חר"ס לענות אמן אחר הטלת החרם או לא מכאן מסי' ע"א ס"ח מוכח דאין צריך. דהא עדיפא מזה כתב כאן דאפילו רוצה לצאת מבה"ך בשעת החרם אין מונעין אותו ואפילו שיצא בשעת החרם חל עליו ע"כ וכן כתב ג"כ בס' פ"ב ס"ט וז"ל ואם יצא הלוה ולא רצה לשמוע החרם אין מנדין אותו בכך ומחרימין שלא בפניו ע"כ והגם דבס' פ"ז סכ"ב שם פסק מר"ן דהמקבל חרם יענה אמן יעו"ש הרי הסמ"ע כאן בסי' ע"א סקי"ט ובס' ס' סקס"ט תרץ דהתם הואיל והוא עומד שם דמסתמא הוא עומד שם כדי שישבע חבירו לכך עונה אמן לא כן בההיא דס' ע"א וסי' פ"ב אפילו אם אינו רוצה לעמוד אין מעכבין אותו יעו"ש ועיין גם להטו"ז שם בס' פ"ז סקכ"ב דתרץ תרוץ נחמד ג"כ נקטינן מדבריהם דכל חרם א"צ לעמוד בשעת שמטילים עליו אלא דלהסמ"ע כל שהוא עומד צריך לענות אמן כמו ההיא דסי' פ"ז דהואיל והוא עומד לישבע ולדעת הטו"ז אפילו אם הוא עומד שם א"צ זולת מי שצריך לקבל חר"ס קודם השבועה דאזי יאמר לו אם לא תענה אמן לא ישבע יעו"ש

אלא דקשה לי מה שראיתי להרב מההרר"י ן' וואליד זלה"ה בלקוטיו אות חי"ת וז"ל חרם. מי שנתחייב חרם והלוה רוצה שיקבל חרם בפני ההיכל הדין עמו ועיין תשובת הרמב"ם סר"ו עכ"ל וקשה לי דלפי האמור הרי אינו צריך אפילו לעמוד בבה"כ ואולי דדעת מר"ן לא פסק כן ולא ס"ל הכי. או יכולני להעמיד דבריו במי שמקבל חרם קודם שישבע חבירו דיכול לומר לו תקבל החרם לפני ההיכל אלא דזה יוצדק אליבא דהטו"ז דס"ל דמוכרח הוא שיענה אמן הואיל ועל ידי החרם דידיה מכריח לחבירו לישבע הלאו הכי יאמר לו לא אשבע וכמ"ש בס' פ"ז על זה ג"כ יכול להכריחו לילך אצל ההיכל אבל לדעת הסמ"ע דס"ל דלא הצריכו מר"ן בס' פ"ז לענות אמן אלא משום הואיל והוא עומד א"כ ממנו נשמע דגם שם אם לא רצה לעמוד אין מעכבין עליו וא"כ היאך יתוקם אליביה האי מילתא דיכפהו לקבל חר"ס לפני ההיכל הואיל ואי בעי למיפך לא מעכבין בידיה אלא דיש ליישב כמו שמוכרחים ליישב על עניית אמן דס"ל דיענה אמן הגם דאם היה רוצה לצאת אין מעכבין עליו על כל פנים אם יעמוד צריך לענות אמן והוא הדין נימא דצריך לילך אצל ההיכל

גם יש לאוקומי ההיא דכופיהו לקבל חרם לפני ההיכל בההיא דכתב הש"ך בס' ע"א סקי"ז וז"ל שלא להחרים סתם כיון דאינו מחרים ומקלל לנוכח לא מצי המלוה לעכב מלהחרים עכ"ל הסמ"ע ונראה דהיינו דוקא בפטרו בפירוש מקבלת חרס אבל אם פטרו משבועה יכול לכופו לקבל חרם בב"ד דלא פטרו אלא מן החמור ולא מן הקל עכל"ה מדברי הש"ך אלו מוכח דבטוענו בריא ולא האמינו גם על חרם יכול להחרים לנוכח שהוא חרם מפורש וא"כ בראותי זאת נחה דעתי מקושייתי הראשונה שהקשיתי לעיל למה הסמ"ע קבע קושייתו על דברי מר"ן דסי' צ"ב ולא על דברי מר"ן דסי' פ"ב וקושייא זאת גם על הטו"ז כמ"ש לעיל אלא נראה דהאמת הוא כמו שנראה מדברי הש"ך דבטענה מבוררת צריך לקבל חרס לנוכח ומשום זה הוקשה לסמ"ע שם בסי' צ"ב למה לא קבעו חכמים על החשוד חרם גמור והניח הסמ"ע בתימה והטו"ז יישב שם דחרם חמור קאמר כמו שמפרש מור"ם ומה שקשה בעיני ההיא דסי' פ"ב בודאי האמת הוא כמ"ש הרב דמש"א שכתבנו משמו דבמהפך שבועה מוכח דאינו יכול להפכה כי אם בחר"ס ובזה נחה שקטה וא"כ דברי הרב מהריב"ו שהביא בילקוטיו אמת ויציב ומיירי במי שנתחייב חרם גמור כגון ההיא דהש"ך והדומה לו ותו לא מידי ודו"ק

ועיין להרב פתחי תשוב"ה בס' ע"א שכתב משם התומים דבכל מקום שנזכר חר"ס נוהגים שמקבל בפירוש החרם יעו"ש וכן כתב בס' פ"ב סק"ז וז"ל ומחרימין שלא בפניו עיין בתומי"ם דבזמנינו נהגו בכל מקום שנזכר חרם סתם הוא מקבל חרם על עצמו וגם כאן כופין אותו שיקבל בפירוש החרם וכן דנים בכל צד עכ"ל וכן כתב בסי' פ"ז סקנ"ד והוסיף שם לומר שגם הרב שבו"ת יעק"ב כתב כן יעו"ש ואנן אין לנו אלא דברי מר"ן ואין מנהגינו כמנהג שכתב התומי"ם והרב שבו"י ז"ל אלא כל דבר כמו שמפורש כמש"ל וק"ל

ובענין קבלת חר"ס קודם השבועה ראיתי למר"ן בס' פ"ז שכתב דשם כתב כל מי שנתחייב שבועה וכו' אך ראיתי להרב פת"ש סע"ה סקט"ז שכתב וז"ל עיין בתשובת רשמ"י שאלה סו"ס מ"ט שכתב דדוקא