פעמוני זהב חלק א פז

אין היורשים יכולים להחרים על האלמנה כלל וכו' כיון שהאמינה בשעת מיתתו וכו' וחתום על זה מהר"ם טולידאנו ומהר"א לבאז זלה"ה עכ"ל הרי לפניך מבורר כמו שכתבתי תלי"ת

וכל זה אם היתה הנאמנות בלי קוש"ח אבל אם היתה בש"ח כשטרי דידן שכל שטרות דידן הם בשח"כ גם על הנאמנות פטור דכן בא הדבר מפורש בדברי הראשונים והילך מה שמצאתי כתוב בתוך פסק אחד בס' כר"ח ח"א סקס"ה וזל"ה לנו ואף דאיתא בס' ע"א ס"ו אין הנאמנות מועיל שלא להחרים ח"ס אפילו אם פירש בפירוש התם כשהנאמנות בקנין לבד אבל אם כתוב בקוש"ח כנדו"ד כ"א למ"ש ובסופו ג"כ כותבים ונ"ה בקוש"ח גם ע"ע הנאמנות אם יעכב לפורעו עד שיקבל חר"ס נמצא אם ישביעהו עובר על שבועתו עכל"ה וחתום ע"ז מוהר"ר יעב"ץ ומהרש"ל ומוהר"י גבאי ומוהר"ר יוסף עאטייא זלה"ה וכן ראיתי להרב מוהריב"ו זלה"ה בס' וי"ץ ס"ג שכתב כן משם הראשונים וק"ל

וראיתי בליקוטי מוהריב"ו זלה"ה באות נו"ן שכתב וז"ל כתב כנה"ג בתשובה ח"א סקנ"ט דף קפ"ט דהגם דקי"ל דאין הנאמנות מועיל שלא להחרים כמ"ש בס' פ"א ס"ו מכל מקום גבי מחילה מהני אם פירש שפטרו מהחר"ס מהני יעו"ש

סמ"ע סקט"ו. דמ"מ לא הימניה שיגזול אותו ואם לא גזל לא עליו הקללה ע"כ פשט דברי הסמ"ע דתרי טעמים קאמר חדא דמ"מ לא הימניה שיגזול אותו ועוד אם לא גזל לא עליו הקללה ע"ך פשט דברי הסמע דתרי פעמים קאמר חדא דמ"מ לא הימניה שיגזול אותו ועוד אם לא גזל לא עליו הקללה ועיין מ"ש לעיל דכן פירשו רבני מקונא"ס יע"ה ודו"ק

ש"ע. אין כותבים פתקא דלטותא להחרים בצבור וכו' כללא דמילתא בדיני החרם הוא דלא לוטינן חרם בצבור אלא על נכסי היתומים דוקא כמו שמפורש כאן בדברי מר"ן אבל לאדם דעלמא לא. אלא אמרינן ליה או הביא בעל דינך לב"ד ויעשה עמך דין ואם יש לך ספק בקצת בני אדם הביאם לב"ד ולהטיל עליהם חר"ס כפי גירסת הרב"י בדברי רב האי גאון שהביא הטור יעויין בסמ"ע סקי"ח בסימן זה אבל להחרים על הצבור בכללות לא

אלא דגם לאדם דעלמא מצינן דמחרימין בצבור והיינו לפי דברי הסמ"ע סק"כ דמפרש לההיא דכתב מר"ן בסימן ט"ז ס"ג שכתב כאן מור"ם בס"ח עיין לעיל וכו' היינו דהתם איירי בטוען יש לי עדים ודאי ואיני יודע ביד מי הוא וכמ"ש שם בהדייא ובכאן דכתב מר"ן דוקא ליתומים היינו בטוען מספק יעו"ש בסמ"ע סק"כ אכן מדברי הש"ך סקכ"ג נראה שאינו מחלק חלוק זה אלא דמפרש התם בעדות שאני דמוטל על הב"ד לחקור אחר העדות ומדייק כן מדברי מור"ם יעו"ש עכ"פ בעיקר דינו של הסמ"ע איכא למימר דלא פליג ובאם טוען ודאי איכא למימר דמודה הש"ך לדברי הסמ"ע ולא בא הש"ך אלא להוסיף דבעדות אפילו מספק מחרימין הואיל וב"ד מוטל עליהם לחקור אחר העדות ואתייא מבנייא דינו של הסמ"ע כו"ע מודו בו דבטוען ודאי מחרימין

ובעיקר דינו של החרם אם צריך להחרים על האדם בפירוש ויאמר לו הרי אתה בחרם מדברי מר"ן כאן נראה דאפילו אם טוען על הנתבע ודאי אין צריך לפרש שם הנתבע בחרם ולומר לו לנוכח תהיה בכו"כ ווה מבורר מדברי מר"ן שכתב כאן בס"ז המחרים לא לימא כל מאן דגזליה אלא כל מאן דאיתיה לגזילה בידיה ולא מהדר ע"כ הרי מכאן מבורר דלא לימא ליה לנוכח הרי את בכו"כ אלא יחרים סתם לכל מאן דאיתיה בידיה כללא כייל והתם בס"ז מיירי אפילו בטוען בריא כנגד חבירו דהא התם בס"ז קאי אדברי ס"ו דלעיל מניה דכתב אין הנאמנות מועיל שלא להחרים סתם אפילו אם פירשו בפירוש והתם בטוענו בריא קא מיירי הלאו הכי אם טוענו סתם מהני הנאמנות אפילו נגד החרם וכמו שדקדקתי לעיל מדברי הסמ"ע סקט"ו והבאתי שכך כתבו חו"ר מקנאסא יע"א הראשוני' יעויין לעיל ועל זה קאי דברי מר"ן ס"ז דכתב המחרים וכו' דהכוונה בזה כשיבוא להחרים לימא מאן דגזליה שמע מינה דאפילו טוענו בריא יחרים סתם וכמ"ש הסמ"ע סקי"ד שלא להחרים חרם סתם כיון דאינו מחרים ומקלל לנוכח וכו'

ועדיפא מזה ראיתי למר"ן בס' צ"ב סי"א דבחשוד שנתחייב הסת כתב דנפטר בלא שבועה ועל זה מחרימין עליו חר"ס על מי שכפר ממון חבירו ואינו משלם יעו"ש והן אמת דדברי מר"ן אלו נחלקו בהם הסמ"ע והטו"ז דלדברי הטו"ז שם פירש דמדברי מור"ם שם שסיים על דברי מר"ן שם מוכח דכוונתו לפרש דדברי מר"ן בחרם מפורש קא מיירי יעו"ש בדבריו סקי"א ואני עני לא ידעתי מה יענה הרב טו"ז בסיום דברי מר"ן שסיים ואמר וז"ל מחרימין סתם על מי שכפר ממון חבירו ואינו משלם ע"כ דמלשון זה מוכח דלא מחרימין בפירוש אלא מאן דכפר והוא כעין מה שכתב כאן בסי' ע"א ס"ו דיאמר כל מאן דאיתיה לגזילה בידיה סתם וכו' דמוכח מלשון זה דבחרם סתם דבר מר"ן וכן כתב הסמ"ע שם סק"ל דבחר"ס מר"ן דבר ומזה הוקשה לו למה פטרוהו בחר"ס ולא הטילו עליו חרם מפורש יעו"ש הרי דמדברי הסמ"ע שם מוכח דאפילו טוען עליו התובע בריא לא הטילו עליו אלא חר"ס להסמ"ע אליבא דמר"ן וצל"ע למה הסמ"ע הקשה קושייא זאת כאן בס' צ"ב ולא הקשה קושייא זאת על דברי מר"ן דס' פ"ב ס"ט דשם כתב וז"ל ואם אמר התובע איני נשבע ואיני נוטל אלא אחרים סתם הרשות בידו וכו' למה לא הקשה למה התובע לא הפך כי אם בחר"ס הא הוה התובע יכול להפך אפילו בחרם מפורש דהתם ודאי בחר"ס קא מיירי וכמו שמפורש מדברי הסמ"ע סק"ל שם דמפרש ואומר וז"ל לפ"ז צ"ל דמה שאמר הנתבע השבע וטול ר"ל השבע וטול ואל תטיל חר"ס דודאי אם רצה שיחרים לא היה אומר לו השבע וטול אלא היה מניחו להטיל חר"ס על מי שכופר ממון חבירו והיה נפטר דמה לי חרם זה או זה ע"כ. מלשון זה מוכח דבחר"ס דבר מר"ן כמשמעו דאם תפרש האי חר"ס דכתב מר"ן היינו מפורש וכמו שפירש הטו"ז שם בס' צ"ב דברי מרן דשם א"כ למה הוצרך הסמ"ע כאן לפרש דהנתבע אומר לתובע השבע. ואני לא אקבל חר"ס שקודם השבועה הלאו הכי לא היה אומר לו השבע וטול אלא היה