פעמוני זהב חלק א פה

לכלול בזכות מוסיפין אבל זהו דוקא למלוה גופיה אבל בחאהע"ז קאי לכלול גם ליורשים וע"ז כתב דשם י"ח ועיין טעם הדבר בס' נתיבו"ת המשפ"ט עכ"ל איך שיהיה המורם מכל האמור דלענין הפירעון אם היה כתוב בנאמנות סתם היא במחלוקת שנויה אם מהני לענין פירעון או לא והמוחזק יכול לומר קי"ל וכמ"ש מהריב"ו זלה"ה אם היה כתוב עכ"ע שט"ז לא מהני כלל לענין פירעון וכמו שמבואר בתשובות הרשב"א הנאמרים לעיל ואי הוה כתיב בנאמנות וכו' אם הוה קאי לענין פירעון וכגון אי הוה כתיב והאמינו עכ"ע שט"ז וכו' בזה אליבא דכו"ע אפילו הרב"ד מודה דמלת וכו' באה לרבות גם על הפירעון הואיל והוא נדרש לזכותו אבל אי הוה כתוב והאמינו נאמנות וכו' דבעינן למדרש מלת וכו' דקאי עליו ועל ב"ך בזה יש מחלוקת הנ"ז דלדעת הרב החבי"ב לסברתו ס"ל דקאי גם על יורשיו ולדעת הרב"ד לא דרשינן איורשיו ולענין הלכה בזה. המע"ה ואי הוה כתוב נא"ג ומפורשת בזה כ"ע מודו דמלת נא"ג קאי גם על יורשיו שכן מוכח מדברי כנה"ג שהביא הרב מהריב"ו ז"ל שכתבנו לעיל וכן ראיתי להרב צרור החיים ז"ל בליקוטיו שכתב וז"ל שטר שכתוב בו נא"ג אפע"פ שלא כתב עליו ועל יורשיו אחריו מהני כאלו כתבה. שאלות הרא"ש וכן הסכימו חכמי המערב עכ"ל וכן ראיתי להרב יוא"ל זלה"ה בתוש"י סי"א שכ"ך וכן ראיתי להרב בעל גושפנקא דמלכא שכ"כ יעו"ש בדף ס"ד ע"ד ולזכירה בעלמא קבצתי כל סברות האחרונים הנמצאו ספריהם לפני וק"ל אחרי מופלג זכיתי לקנות ספר פת"ש וראיתי לו בס' זה סקי"ג שכתב וז"ל בגליון הגר"ע כתוב. כתב מהרח"ש בשם מהרשד"ם ומהרש"ך שכל שכתוב נאמנות וכו' נכלל במלת וכו' גם נאמנות עליו ועל יורשיו לו וליורשיו כמו שרגילים לפרש בשטר והסופר קצר וכלל במילת וכו' עכ"ל יעו"ש

ואם כתב לו שהאמינו נא"ג כתב הרב גו"א ז"ל בסע"א סק"ב משם מהריב"ל דהוי כאלו האמינו כשני עדים כשרים יעו"ש

עוד ראיתי להרב מהריב"ו זלה"ה בח"ב סל"ז שכתב וז"ל דכו"ז הוא בשטר חיב דהנאמנות הוא על הפירעון אבל אם הוא שטר עיסקא דהוי פלגא מלוה והנאמנות הוא על הפירעון ופלגא פקדון דהנאמנות דידיה שייך ביה לשון חזרה בזה לא דרשינן נא"ג וכו' הוא גם על חלק הפיקדון ולא קאי אלא על הפירעון ולא מבעיא ליתומים אלא אפילו אם היה המקבל עצמו חי ולא היה כתוב בשטר והאמינו על חלק המלוה ועל חלק הפיקדון יכול המקבל לומר דלא האמינתו אלא על הפירעון דוקא ועל חלק הפיקדון יכול לומר החזרתי יעו"ש שכתב שיש בזה מחלוקת מהר"ם אלשקר והרדב"ז והביא הרב הנ"ז דהרב חקר"י ל"ב ז"ל הביא דברי הרבנים הנ"ז וסיים וכתב ומיהו עכ"פ נראה דמצי טעין החזרתי בחצי של פיקדון ואומר קי"ל כמהר"ם אלשקר ז"ל וכן כתב הרב פמ"א יעו"ש וכתב הנז' דנדון של הרב חק"ל הוא אפילו היה כתוב והאמינו נא"ג ומפורשת וכו' יעו"ש אכן ראיתי בס' קו"ל יעק"ב של זמירות של הרב מוהרר"י בירדוגו זלה"ה בפסק דין המודפס סוף הספר הנ"ז ונקרא הלכתא למשיח"א ששם כתוב פסק זה של הרב מהריב"ו זלה"ה ושם חלק עליו הרב מוהרר"י הנז' וב"ד חלקם בחיים יעו"ש

בש"ע ס"א. ואם התנה שיהיא נאמן כשע"ך אע"פ שהביא עדים וכו' עיין להרב מהריב"ו זלה"ה בספר ויאמ"ר יצח"ק ח"ב ס"ד שכתב דהאי דינא דוקא אם בא לגבות המלוה עצמו ומכחיש את העדים אבל אם באו יורשיו של מלוה לגבות והלוה הביא עדים לא יפרעו בו הואיל ויש עדים שהוא פרוע יעו"ש כ"ך ג"ך במשה"א סק"ו

עיין בס' בע"י חי"י ס"מ ובספר כר"ח ח"א ספ"ט משם הרדב"ז תקון נחמד למי שירצה לכתוב שובר על שטר שהאמין הלוה למלוה כשע"ך כיצד יעשה ודו"ק

סמ"ע סק"א. הרי זה נוטל וכו' שלא כתב וכו' עיין סמ"ע סי' ס"ט סקי"ג מדין אם כתב לו הלוה שלא יהיה נאמן לומר פרעתי מה דינו אם היתה המלוה בכת"י וממנה נלמד למלוה הנז' דו"ק

ש"ך סק"ג. בסופו ז"ל ואפשר גם הסמ"ע וכו' בלא טענת סטראי דעלמא וכו' כגון שיכחישם ויאמר סטראי וכו' עכ"ל. הכוונה דבסטראי דעלמא אינו מכחיש העדים והעדים עצמם מסופקים אם כדבריו כן הוא וסטראי שמכחיש בהם העדים היינו שהעדים אומרים שלפרעון שטר זה נתנם והוא אומר דלפרעון שטר או חוב אחר נתנם לו שהגם שהם מוכחשים על איזה פירעון נתנם אבל עכ"פ מודה ליהו שקבלם לשם פרעון ופשוט ודו"ק

ש"ך סק"ה. אבל אם וכו' אח"כ מצאתי בספר משפטי השבועות וכו' אבל ודאי אי אמר ליה וכו' כוונת הש"ך לומר דרב האי פליג ומחלק בין כתב לו בשטר דליהוי נאמן כשלשה לאומר לו בע"פ דהא מצינו שכתב רב האי דאם כתב לו בשטר שיהיה נאמן כשלשה אזי נחזי אם יתר אחד צריך לישבע ואם הם שנים בטל לא כן להרמב"ם והטו"ר והמחב"ר ושאר פוסקים שהביא דאינהו ס"ל דאפילו בשטר מבטלי ליה ארבעה דלא כרב האי דפליג בשטר וק"ל

שם. אבל ודאי אי אמר ליה ביה תלתא וכו' נראה החילוק בין לשון זה למאמינו כשלשה דבאומר ביה תלתא כוונתו לומר חשוב גופו ודעתו כשלשה ואין כוונתו לומר שהוא נאמן יותר משלשה אלא כוונתו ערכו כערך שלשה וכאלו יש בו שלשה דעות א"כ כשיהיו ארבעה אזי נתבטלה דעת שלשה בפני ארבעה לא כן כשמאמינו נגד שלשה כוונתו היא לפסול ולהגריע עדות שלשה לפניו וכמ"ש לעיל הש"ך בסק"ב משם בעה"ת באומר לחבירו כשני עדים דכוונתו היא לפסול כל עדים לפניו אף כאן נתכוון לפסול שלשה לפניו אם האמינו נגד שלשה אבל לרביעי לא פסל זהו כוונת רבינו האי גאון ודו"ק

ש"ע ס"ב. הא דמהני וכו' אבל לאחר וכו' קשה לי מאי שנא מהאומר לו אל תפרעיני אלא בעדים דכתב מר"ן ס"ע ס"ג דאפילו שלא בשעת ההלואה מהני התראתו. ואיפשר דהתם חזקה אלימתא שאין הלוה פורעו אלא בפני עדים הואיל והתרה בו לא כן בנאמנות שאינה כי אם מרצונו של הלוה אין כאן חזקה כ"ך ודו"ק אחרי זמן רב זכיתי לספר נתיבו"ת המשפ"ט ושם ראיתי לו בסק"ו שהקשה קושיא זו משם התומי"ם ותרץ באופן אחר ע"ע וק"ל: