פעמוני זהב חלק א פד

שתמה על מר"ן שכתב האי דינא בלשון ויש מי שאומר הואיל ובס' ט"ל כתבו בסתם כרוב הפוסקים והניח בצ"ע יעו"ש בחידושיו בס' ט"ל ואני ההדיוט לא נהירא לי האי מילתא דבס' ט"ל איירי מדין פסק דין ובכאן איירי ממעשה ב"ד וכמו שמפורש הדבר והגם דאדרבא זה עדיף טפי מפסק דין דבפס"ד יש סברות חלוקות לא כן כאן לא יש שום חלוק דזה עדיף הואיל ואין בידו מה לשלם כמ"ש הסמ"ע סקי"ט עכ"ז אין זה קושייא כלל דלא נתכוון מר"ן כאן לכותבו בשם יש מי שאומר משום שיש פקפוק בדין אלא הטעם ברור כידוע לנו דכל מקום שמוציא מר"ן איזה סברא משם פוסק אחד הגם שהיא מוסכמת אליבא דכו"ע כותבה בשם י"א או ויש מי שאומר לכך גם כאן הואיל ובספר בי"ת יוס"ף לא הביא האי דינא אלא משם הראב"ד דוקא הילכך אפילו ליכא שום חולק דאפילו מאן דפליג בפס"ד מודה הכא בשביל זה כתבה בשם יש מי שאומר ופשוט ועיין מ"ש לעיל בס' ט"ל משם הרב הנז' באיזה פס"ד איירי ודו"ק: סימן ע"א

בב"י. מחסב"ד הביא תשובת הרשב"א שנשאל על שטר פיקדון שכתוב בו והאמינו בעיקר המעות הנזכרים נאמנות שלימה כשני עדים והשיב מה שאמרו שאין בכלל אותו פירעון כדין אמרו לפי שלא האימינוהו אלא בעיקר המעות המופקדים ואלו האמינוהו אפילו על פירעון לכתוב נאמנות סתם ומאי בעיקר המעות המופקדים דקאמר אלא ודאי אינו אלא שלא יטעון בעיקר הפיקדון אמנה היו דברינו או רבית עכ"ל ובמח"ס ב"ה הביא אחריה תשובת הרשב"א אחרת וז"ל כתוב על שטר שכתוב בו תהיה נאמן עלי בכל עניני שט"ז כדרך שרגילים לכתוב כותבי שטרות שאין הנאמנות אלא בענין השטר ממש כגון שזה אומר לא קבלתיו עדיין או שטען אמנה היה וזה אומר לא היה וכל כיוצא בזה אבל שיהיה נאמן לומר לא נפרעתי אינו נאמן שאין זה מעניני השטר אלא אם כן כתב לו מפורש אלא שכל שבאו והעידו שהאמינו על הפירעון נאמנים ואם רצו קורעים אותו שטר וכותבים שטר אחר בנאמנות דהוה ליה לא עשו העדים שליחותן עכ"ל יעו"ש. ורואה אנכי דתשובת הרשב"א אלו מיחזו דסתראי נינהו דבתשובה ראשונה מפורש דאם היה כתוב נאמנות סתם הוה מהני אפילו לענין פירעון כמו שמבואר בדבריו ובתשובה השנייה וז"ל אלא א"כ כתב לו מפורש עכ"ל דמשמע דלענין פירעון לא מהני עד שיכתוב לו שהאמינו לו בפירוש על ענין הפירעון אבל אם כתב לו סתם לא מהני

וראיתי להרב מהריב"ו זלה"ה בס' קמ"ט שנתקשה בזה וכתב מדידיה לתרץ תשובות אלו דתשובה הראשונה איירי במי שכתב בשטר שהאמינו סתם ולא כתב בכו"ע שט"ז בזה הוא דאמר הרשב"א דנאמנות זו מהנייא לפירעון אבל בתשובה אחרונה מיירי שכתב לו שהאמינו על כ"ע שט"ז דפירושו הוא קאי על אמנה ורבית שהוא עיקר ההלואה א"כ אפילו כתב לו אח"כ האמינו סתם לא קאי אלא על עיקר ההלואה עד שיפרוש בפירוש יעו"ש דבריו וכתב הרב הנ"ז שכאשר תירץ איהו כן מצא להרב כנה"ג בהגב"י שתרץ כן משם מהראד"ב וכן מצא בס' פרמ"א יעו"ש אלא שאח"כ חזר וכתב שמצא להרב מהר"א ן' ששון ז"ל ולהריב'"ש ז"ל ששניהם כתבו בתשובה אחרונה של הרשב"א דבעינן עד שיפרש שהנאמנות היא על הפירעון אפילו אם לא היה כתוב בשטר עכ"ע שט"ז אלא נאמנות סתם מפרשים דלא קאי אלא על עיקר ההלואה זולת אם יהיה הנאמנות נקשר עם ענין הפירעון אבל אם אינו נקשר עם ענין הפירעון אפילו בנאמנות סתם אמרינן דלא האמינו אלא בענין השטר כגון אמנה וכו' אבל לא בענין הפירעון וכתב דעל פי זה הדרא קושיית התשובות לדוכתה יעו"ש שוב כתב שמצא להרב כר"ם שלמ"ה שנשא ונתן בזה וכתב לחלק בין תשובת הרשב"א בין אם היתה הנאמנות סתם מקושרת עם הפירעון ללא היתה מקושרת וכדעת הריב"ש ומהרא"ש יעו"ש ולבסוף העלה הרב מהריב"ו זלה"ה וכתב וז"ל נקטינן מהאמור דהכא בנדו"ד שכתוב בכת"י נאמנות סתם לא האמינו כי אם על טענת אמנה וכיוצא אבל לא בעינן הפירעון ואף דמידי פלוגתא לא נפקא מצי המוחזק לומר קי"ל עכ"ל

גם ראיתי להרב שם שהביא משם כנה"ג סי' ע"א הגהו"ט אות כ"ב שכתב וז"ל אפע"פ שאין כתוב בשטר נאמנות מפורשת עליו ועל יורשיו אחריו כל שכתיב נאמנות וכו' הרי הוא כנאמנות בפירוש רשד"ם וכו' ע"כ. והמעיין בדברי הפוסקים המובאים שם יראה בעיניו דהיינו דוקא בענין נאמנות היורשים דכתיב וכו' כולל גם ב"ך וגם בשע"ך אבל לא לענין פירעון עכל"ה ואני עני מצאתי להרב זכו"ל ח"א א"נ דשם כתב דכנה"ג כתב דלכו"ע הו"ל כפירש עליו ועל יורשיו ודלא כהראד"ב ז"ל שהוא יחיד ושכן היו עושין מעשה וכו' ומהרמ"א הביא דבריו וכתב דמצאו לו חבר והוא הרב נ"מ דס"ל כמהראד"ב ושוב כתב שראה למהראד"ב שסדר את עצמו בתשובה וכיון שכן לא דיינין כוותיה ושנאמר הרב נ"מ יחיד ואין לומר קי"ל אמנם הרב"ד האריך בזה ודחה דברי מר"ן החבי"ב וכתב דמצי למימר קי"ל כהראד"ב ונ"מ ושם נרגש הרב מתשובת הראד"ב שהביא מהרמ"א וכתב וכו' איך שיהיה נמצא דלדעת הרב"ד ז"ל מצי המוחזק לומר קי"ל כהראד"ב ונ"מ ז"ל וכן הביא הרב י"א א"ה סי' צ"ו הגב"י דגם הרב עדו"ת ביעק"ב סכ"ו כן כתב דמצי למימר קי"ל וא"כ פשיטא דהמוחזק מצי למימר קי"ל כוותייהו וכ"כ בס' אה"ל יוס"ף חאהע"ז דכן עשה מעשה מרבו מהרי"ד דנאמנות וכו' לא חשיב כמפורש ע"ע ע"כ לשון הזכו"ל

וראיתי לו שם בתוך דבריו שכתב וז"ל ושוב ראיתי להרב ב"ד הנ"ז בחח"מ סי"ט דשם כתב דבמלת וכו' יש להוסיף כל מה שיכול לכלול באותו נאמנות יעו"ש דכתב הרב הדבר בפשיטות כאלו אין שום חולק בדבר ולא הזכיר רמז ממה שכתב בחאהע"ז סי' ס"ג די"ח וכנזכר ושוב ראיתי דיש חלוק דבסי"ט מיירי על ענין הפירעון דצריך לפרש נאמנות גם על הפירעון ועל זה ודאי מהני מלת וכו' דכל מאי דמצי