פעמוני זהב חלק א פג

בשטר לא מהנייא אלא אם היתה הנאמנות בשעת מתן מעות או לאחר מתן מעות ובקנין וכמ"ש מר"ן בס' ע"א ס"ב אלא דבשטר ראיתי להסמ"ע שם בסקכ"ט והש"ך סקל"ט שכתבו דכל שטר הבא לפנינו בנאמנות מסתמא אמרינן דכן היה הדבר או בשעת מתן מעות או בקנין יעו"ש

אכן בכת"י יש להסתפק אם אמרינן כך דדינו כשטר דאמרינן מסתמא כך היה בשעת מת"מ או בקנין או לא וראיתי לברר זה מדברי הש"ך סק"ז שם כתב על מה שפסק מר"ן ס"ב דנאמנות לא מהני אלא בקנין או בשעת מתן מעות כתב איהו דמר"ן איירי אפילו בסתם נאמנות בעינן קנין או מת"מ והוקשה לו מדברי מר"ן דסס"ט דפסק כאן דאם כתוב בו נאמנות ולא חלק אם היה בקנין וכו' ותירץ וז"ל ולפי"ז צ"ל דהמחבר בס' ס"ט שלא חלק היינו משום ששם כתב ואם כתוב בו נאמנות וכו' וכשכתוב בו נאמנות אמרינן מסתמא היה כן בשעת הלואה או שהקנה בקנין וכדלקמן סט"ו סקל"ד עכ"ל הרי מדברי הש"ך מוכח דדינם שוה וכן ראיתי הדבר מפורש בס' וי"ץ ס"מ שכתב בפשיטות משמו ומשם חכמי הדור אחרים דמן הסתם אמרינן אם היה בכת"י נאמנות אמרינן שהיה בשעת מתן מעות או בקנין והביא ראיה מדברי הכנה"ג הגהו"ט משם הרדב"ז יעו"ע

אלא דשם הטיל בה תנאי דאם הוא במקום דיכולים לומר דלא היה תנאי הנאמנות בשעת מתן מעות או לא היה קנין בזה צריך שיתברר הדבר הלאו הכי יד בעה"ש על התחתונה יעו"ש ברוחב בס' מי"ם שכתב הכי כדי שלא תקשה דברי הרדב"ז שהביא כנה"ג בהגה"ט אות כ"ד עם דברי הרדב"ז שכתב שם אות כ"ב יעו"ש

ודע לך דמ"ש בסימן זה הש"ך סקי"ט וז"ל נאמנות וא"ץ קנין על הנאמנות בעה"ת והטו"ר ומשמע דאפילו האמינו שלא בשעת ההלואה ודוקא בסתם נאמנות אבל בנאמנות כבי תרי צריך קנין שלא בשעת הלואה כדלקמן סע"א ס"ב וכ"ך הב"ח ע"כ. כל דבריו אלו אינם אלא לדעת הבעה"ת והטו"ר אבל אליבא דמר"ן הרי שם בס' ע"א סק"ז כתב בפשיטות דמר"ן אפילו בסתם נאמנות מצריך להיות בשעת מתן מעות או קנין יעו"ש ועיין ג"כ עליו שם בס' ע"א סקל"ה וסקל"ו ע"ש ודו"ק

הן היום נראה בעליל ספר הבהיר משפטי"ם ישרי"ם להרב הגדול מוהר"ב זלה"ה וראיתי לו בח"א סק"מ שהביא דברי הש"ך שכתבנו ובסוף פסקו כתב וז"ל ונראה דקושייא זו מעיקרא ליתא דזה שכתב מר"ן בס' ס"ט בכת"י לא לענין שיהיה נאמן בלא שבועה אלא לענין שלא יהיה נאמן לומר פרעתי דזה ודאי לא בעי קנין ולא שעת הלואה וכו' אלא נשבע המלוה ונוטל סגי ע"י נאמנות אפילו בלא קנין וכו' ונראה שגם הש"ך יודה לזה דלענין שלא יהיה נאמן לומר פרעתי אין צריך קנין לדעת מר"ן אלא שהוצרך לתרץ כן לחושבו שמר"ן איירי לענין נאמנות שלא יצטרך המלוה לישבע אם אמר לו השבע לי ולקוצ"ד אינו כן ומ"מ בהא כ"ע מודו דאין נאמן לומר פרעתי בכת"י שיש בו נאמנות וכו' ואף מי שירצה לפסוק כדעת הש"ע יש לפסוק דאין נאמן לומר פרעתי והארכתי בזה יען ראיתי בפסק אחד למוהר"ם ן' חמו זלה"ה שפסק בכת"י בנאמנות שלא בשעת הלואה ולא היה קנין שיכול לומר פרעתי ואחר המחילה לא דק בזה וכן המנהג פשוט דלעולם בכת"י שיש בו נאמנות אינו נאמן לומר פרעתי ושוב ראיתי להרדב"ז שכתב כדברי מהר"ם ן' חמו זלה"ה אלא שמדברי הב"י וש"ע שאנו רגילין לסמוך עליהם נראה כמו"ש ופשוט ע"כ דברי הרב מהר"ב זלה"ה בקיצור

שוב בא לידי ספר מש"ה וראיתי לו במערכת נו"ן אות אל"ף שגם הוא האריך הרחיב בענין נאמנות הכת"י ע"ע ודו"ק ועיין גם בס' משחד"ר בנמוקי מהר"ם ס' ס"ט ובכלל דבריהם דברינו ודו"ק

במורם. וי"א דאינו יכול לומר פרעתי וכו' עיין להש"ך סק"ז דמסיק דהדין הוא כסברת מר"ן דנאמן לומר פרעתי אלא דבסוף דבריו מסיק ותני וז"ל וכל זה בסתם אבל כשדיין רואה איזה אומדנא שלא היה מניח הכת"י בידו אם היה פרוע הכל לפי ראות עיני הדיין וכמ"ש הריב"ש והר"ב עכ"ל וכן ראיתי להרב מהר"י אדרבי זלה"ה בס' דר"ב סי' שס"ב שכתב שאם מנהג הסוחרים שכתב יד אינו נאמן לומר פרעתי הוי כשטר ע"ך ודבריו אלו הם כדברי מהרש"ך שהביא הש"ך בסק"ח דכתב דיש להורות כדעת מר"ן אם לא היכא שיש מנהג וכן נראה מדברי הרב יוא"ל זלה"ה בס' תושי' סק"ד בדין האליטר"א וממנו נלמוד למקום שאין מנהג להניח הכת"י אחר הפירעון וכן נמי יש ללמוד מספר משכנו"ת הרועים אות כא"ף סנ"ג וכ"ך הרב מהריב"ו ח"ב סמ"ג דהואיל ובעיר זבלטא"ר אינם מניחים הכת"י אחר פירעון הוי כשטר ודינו ישבע המלוה ויטול כדין שטר שאין בו נאמנות אם לא היה בו נאמנות יעו"ש ועיין עוד ג"כ בנמוקי מהרמ"א סס"ט גם הוא וק"ל

ש"ך סקט"ז. או שטוען אמנה וכו' ומשמע מדברי הסמ"ע שהעתיק וכו' וצ"ע וכו' עיין להרב מאמ"ר קדישי"ן שיישב קושיית הש"ך זה על הסמ"ע יעו"ע. ובאמת תמיהא לי על הש"ך דלא מחלק כאן דהואיל דחזקה הוא שאין אדם מתעסק וכותב להפסיד עצמו וכמ"ש בדברי הרשב"א שהביא הסמ"ע ודאי לא מהנייא ביה מיגו דפרעתי וא"ך ודאי אין להניח דברי הסמ"ע שהביא אותם על פסק הש"ע מכח פקפוקו של הש"ך וק"ל

ש"ך סקי"ז. ואם כתוב בו נאמנות וכו' עיין בתשובת מהר"א ן' חיים וכו' ולפע"ד וכו' עיין בס' משחד"ר בנמוקי מהר"ם דכתב דלמהראנ"ח לא פסיקא ליה ואין להניח ודאי דהש"ך משום מצדד אצדודי דמהראנ"ט עו"ש

ועוד עיין עליו שכתב דאם באו הדברים בכפל שקבל עליו בשטר וחזר עוד וכתב שיהיה קיים עליו כשטר ודאי דמהני דלישנא יתירא לטפויי עיין עליו ברוחב כי קצרתי וק"ל: סימן ע'

ס"ו. מי שנמחק וכו' וי"א דהוא הדין וכו' ראיתי להרב כמוהרא"ק זלה"ה בס' ברי"ת אבו"ת סט"ל