פעמוני זהב חלק א פא

הרב אמת דהלא סוף כל סוף לא היה צריך פרוזבול אלא כל מלוה יעמוד בסוף השמיטה ויקבע זמן אחר ובזה אין אנו צריכים לרצון הלוה כמו שצריכים לו להיות התנאי שעת הלואה מרצונו כמ"ש הרב תבואו"ת שו"ר גם בזה אין כאן איסור כלל מחמת השמר לך כמ"ש הרב חת"ם סופ"ר דהואיל והרחיב לו הזמן אין כאן לא יגוש ואין שם שמיטה על שטר זה דאין אסור אלא בתנאי שכתב הרב חת"ס גם כל טעמי הריטב"א יוצדקו כאן דאין הרעת עין בשביעית אלא ע"י תנאי אבל בהרחיב לו הזמן אין שטר נכנס בסוג שביעית כלל גם כשיבואו כל המלוים לפני הסופרים להרחיב זמנם ג"כ אוושא מילתא ולא תשתכח תורת שביעית וא"כ למה הוצרכו לתקון פרוזבול יעשו כמ"ש הרב אלא ודאי דברי הרב אמת ויציב דהואיל ואין הלוה מרוצה במחילה וו דברי המלוה כלא חשיבי דדמי זה למ"ש מר"ן לקמן מור"ם סו"ס כ"ב ודו"ק יעו"ש וק"ל והגם דדברי הרב אין צריכי חזוק לא באתי אלא כמרחיב הדברים ודו"ק

ש"ע סכ"ב. אין כותבין פרוזבול וכו' יש להסתפק אם לא היה ידוע למלוה שיש לו קרקע אם מהני בסתם אם אמר לו הריני מזכה ארבע א"ק מחצרי ואזי תהני הודאתו או דלמא בעינן עד שיהיה ברור לנו שיש לו קרקע. וספיקא דידן דהנה מצאנו למר"ן בסקי"ג בשעבוד מטלטלי אגב מקרקעי שם כתב שיכתוב הלוה למלוה הקניתי לו ארבע אמות בחצרי ואגבן בקניתי לו המטלטלין ואפע"פ שאין אנו יודעין לו קרקע הודאת בעל דין כמאה עדים לחובתו עכ"ל וא"כ מכאן נולד הספק לנדון דידן דיש לומר דוקא התם הוא דמהני הודאתו הואיל והיא לחובתן כמפורש שם בסוף דבריו אבל בכאן הואיל והודאת זאת לא לחובתו היא אלא לטובתו נימא דלא מהני או דילמא הואיל ותחילת דבריו הויא הודאה לחובתי שנותן אא"ק מדידיה ללוה הגם דנמשך ממנה טובתו עכ"ז קרינו כאן הודאת בע"ד כמאה עדים דמו וראיתי לברר זה ממ"ש מר"ן כאן ואפילו אין לזה ולא לזה ויש למלוה שזכה על ידי אחר ואפילו שלא בפניו ע"כ וכתב הסמ"ע סקע"ד וז"ל ואפילו שלא בפניו דאע"ג דאין חבין לאדם שלא בפניו מכל מקום כיון דבזכוי שם זכות הוא לו אפע"ג דיבוא לו על ידי הזכוי חיבה הולכין אחר שם הזכוי דמעיקרא והטעם דקיל שמיטת כספים בפרט בזמן הזה ע"כ. א"כ מכאן יתברר לך דכמו דבאותו זכוי נפיק מיניה חורבה דעל ידי כן אינו משמט עכ"ז כתב מר"ן דאזלינן בתר שם הזכוי אף כאן נמי בהודאתו זאת הגם שאינו לחובתו לגמרי אלא עיקר כונתו כדי לזכות אח"כ לגבות חובו עכ"ז הואיל ושמיטת כספים בזמנינו קילה היא אזלינן ג"כ בתר שם הזיכוי דמעיקרא דמיחזי דלחובתו הודה שמודה שיש לו קרקע ומזכהו ללוה זהו משנלע"ד אלא שעדיין צריך להתישב בדבר הואיל ומר"ן נקיט בלישניה וז"ל ואפילו אין לזה ולא לזה ויש למלוה וכו' דלפי דברינו לא היה צריך לכתוב ויש למלוה אלא הוה לו למיכתב דהמלוה יזכה לו על ידי אחר ואזי הוה אמרינן אפילו בסתמא יזכה לו ואנן נחזיק לו דיש לו קרקע הואיל והודה אלא ודאי אם נתברר לנו דאין לו לא מהני מטעם הנז"ל הואיל והודאה זאת עיקרה לטובתו ודו"ק. אחרי מופלג בא לידי ספר כנה"ג וראיתי לו בהגב"י סמ"ז וז"ל כתוב בפרוזבול שיזכה לו אא"ק בא"י ויש ללוה קרקע כל שהוא הרי זה כשר אין לו קרקע כל שהוא פסול ואינו נאמן לומר שיזכה לו קרקע שלו הר"ם מטראני ח"א ש"א ע"כ מכאן נראה כמו שכתבתי ודו"ק

ש"ע סכ"ט. יתומים גדולים טענין ליהו שמא היה לאביהם וכו' ראיתי בס' כר"ח להרב מו"ד נר"ו בח"א סצ"ב שכתב משם הרדב"ז וז"ל מלוה שעברו עליה כמה שמיטות וכתב פרוזבול בשמיטה ראשונה לא נפקעה המלוה אפילו עברו עליה אחר כך כמה שמיטות וא"ץ לכתוב פרוזבול על מלוה אחת בכל שמיטה שהרי כיון שעברה עליה שמיטה ראשונה ומסר הלואתו לב"ד שוב לא קרינן ביה לא יגוש הרדב"ז סי' קע"ז עכ"ל. ואני לע"ד נראה דמדברי מר"ן עצמו יש לדייק כן דהא בסעיף זה פסק לתשובת הרשב"א שכתב וז"ל יתומים גדולים טענין ליהו שמא היה לאביהם פרוזבול או שמא התנה שלא ישמיטנו בשביעית עכ"ל והנה ראיתי להסמ"ע סקנ"א שכתב וז"ל טענין ליהו וביתומים קטנים א"צ לזה דאפילו ידוע דלא היה לאביהן פרוזבול ולא התנה שום תנאי אין הלואתן משמט וכמ"ש לפני זה בסכ"ח עכ"ל והנה יש לנו להבין דברי מר"ן אלו שכתב בסכ"ט דיתומים גדולים טענין ליהו וכו' באיזה אופן איירי אי איירי ביתומים גדולים שבאו לידון בשטר שירשו מאביהם ועברה השמיטה בחיי אביהם ועל זה קאמר דיגבו בו משום דטענין שמא אביהם היה לו פרוזבול א"כ יש להקשות היאך יוצדק דברי הסמ"ע שכתב דנקט גדולים דוקא לאפוקי קטנים אפילו ידעינן דלא עשה אביהם פרוזבול וכו' זה לא יתכן דאם בשטר שעברה עליו שמיטה בחיי אבוהון וידעינן דאבוהון לא עשה פרוזבול ודאי דאפילו קטנים לא יגבו בו דכבר נשמט מחיי אבוהון ומה לי קטנים ומה לי גדולים ודאי במקום שאין טענה דשמא אביהם עשה פרוזבול לא יגבה בו בין קטנים בין גדולים דהואיל ונפקעה המלוה בחיי אביהם ודינו הוא דנפקע שעבודו ומוציאין מיד המלוה ונותנים השטר ללוה וכמ"ש בס' ל"ז היאך יוצדק לומר דלאחר מותו יגבו בו יתומים קטנים

גם יש לדקדק בדברי הסמ"ע שכתב דבקטנים אפילו ידעינן דלא עשה אביהם פרוזבול וכו' גובים וכמ"ש בסכ"ח ע"כ יש להקשות הרי שם בסכ"ח לא איירי מדין יתומים שירשו שטר שעברה עליו שמיטה בחיי אביהם ולא איירי שם אלא מדין הלואה שהניח להם אביהם ופגעה בה אח"כ שמיטה או שהלוו הם וכמ"ש הסמ"ע עצמו סק"ן אבל מדין הלואה שעברה עליה שמיטה וירשוה הקטנים זה לא איירי

אלא דודאי נראה פשוט דדברי הרשב"א שהוא פסק מר"ן סכ"ט שפסק יתומים גדולים וכו' איירי בדין יתומים גדולים שפגעה בהם שמיטה אחר מות אביהם ויש בידם שטר שירשו מאביהם ועל זה בא מר"ן לומר דזה היתומים שפגעה בהם שמיטה טענין ליהו דשמא אביהם עשה על זה השטר פרוזבול ובמקום שיכול לטעון כן וכגון שעברה איזה שמיטה בחיי אביהן אזי יש לטעון דשמא אביהם עשה על זה פרוזבול בשמיטה הראשונה וכפסק הרדב"ז וא"כ יתומים גדולים אלו שוב אין צריך לעשות עוד פרוזבול אחר וכפסק הרדב"ז שכתבנו. דדוחק לומר דמיירי שאביהם הלוה