פעמוני זהב חלק א פ

ליהו לתקן אודיתא אפילו היא שקר ולא תקנו אותה אלא משום טרחא ואפילו לדעת מהרש"ל שכתב דלא רצו חכמים לתקן מילתא דשקרא היינו דוקא אם חכמים באו לעשות תקנה בעולם הוא דחשו שלא לעשות כן לכתחילה משום מדבר שקר תרחק אבל בין איש ובין רעהו יעשו מה שלבם חפץ וכעין איסור גיורא ממש ועוד אפילו חכמים לא הוצרכו למעמד שלושתן והרחיקו עצמם ממילתא דשקר דאודיתא היינו דוקא משום דיש בידם לתקן הקניה על ידי מעמד שלושתן אבל אם לא היו מוצאים שום קנייה כלל הוו מתקני קנין על ידי אודיתם אפילו הוא שקר ומעשה דאיסור גיורא יוכיח כמפורש שם דמדחזהו על כל קנין ולא מצאו שום קנין מועיל אמר רב איקא אמאי ולודי ליה איסור וכו' ע"ש וא"כ גם בנדו"ד הואיל ולא מצאנו שום קנין למלוה ע"פ זולת מ"ג ובחלוקת השו"ת לא יוצדק כלל מ"ג כי הלוים יש מהם בתוך העיר ויש מהם חוץ לעיר ולפעמים ימצאו יותר ממאה לוים ויותר ויכלה הזמן לקבץ כל אחד ולעמידו במ"ג בזה פשוט דתקנתא טובה לעשות כמו שנלע"ל על ידי אודיתא כמ"ש שיודו שניהם שאדעתא דהכי נשתתפו כמש"ל ואזי איש על מקומו יבוא בשלם ודו"ק אחר שכתבתי כל זה למשך עשר שנים ויותר זכיתי לספר חומ"ש הנדפסים עם ספר קצו"ת החוש"ן ושם ראיתי בס' ס' מה שכתב הש"ך בסקל"א מ"ש על דברי הש"ע והש"ך רצה לחלוק על דברי הש"ע אך הרב קצו"ה דחה דבריו דאודיתא מהנייא בשטר כמ"ש הש"ע אך במלוה ע"פ אזיל ומודה לדברי הש"ך דלא מקנייא באודיתא יעו"ש ודבריו נצבו לפני היאך יתקיימו עם דברי התוס' שכתבתי לעיל על כן אמרתי להלכה ולמעשה צריך להתיישב ודו"ק

ש"ע. אחים או שותפים וכו' עיין מ"ש לעיל על דברי הש"ך סקי"ח ומ"ש ג"כ לעיל על דברי הש"ע סכ"ג יעו"ש ועיין מ"ש כאן הרב פת"ש ועיין בדברי נתיבו"ת המשפט כאן סקצ"ג וממנו תלמוד דמאן דבעי כומ"ס ס"ל דיכול למחול ודו"ק: סימן ס"ז

בש"ע ס"ב. שביעית משמטת המלוה אפילו מלוה שבשער עכ"ל עיין להכנה"ג סימן נ"ז שכתב וז"ל ויראה דשטר שעברה עליו שמיטה ולא נכתב עליו פרוזבול צריך להחזירו ללוה כמ"ש הטו"ר בס' ס"ז סל"ו דינו כשטר פרוע ובמקום שצריך לכוף למלוה או לנדותו כך הדין כאן ע"כ וכן הוא פסק הש"ע כאן סל"ז וק"ל

ש"ע שם. וי"א דה"מ באתרא דלא מסלקי וכו' וכל שאינו יכול לסלקו אפילו יום אחד מקרי אתרא דלא מסלקי ע"כ ראיתי להסמ"ע שפירש די"א אלו לא קאי אלא אסיים וכו' אבל במשכנתא לא בעינן שאינו יכול לסלקו עד סוף זמנו וכו' וא"כ יוצדק לנו מה שכתב כאן מר"ן בשם הרשב"א עם מה שפסק בס' רע"ח ס"ז בדין הבכור דשם פסק משם מהר"י הלוי ז"ל וז"ל ואם המלוה על המשכונא דקרקע דלא מסלקי שקיל בה פ"ש והוא דלא מטא זמניה בחיי אביהם ע"כ א"כ הרי משם מוכח דבמשכנתא לא אמרינן דכל שאינו יכול לסלקו יום אחד מקרי אתרא דלא מסלקי ולכך בשביל זה לא כתב שם מר"ן סברת הרשב"א אבל לדעת הטו"ז דכאן פירש דרשב"א ס"ל דאין חילוק בין אם סיים למשכנתא ובכולהו ס"ל דאפילו אם אינו יכול לסלקו אלא יום אחד דוקא מיקרי אתרא דלא מסלקי א"כ למה לא חש שם מר"ן לכתוב סברת הרשב"א שכתב כאן

אלא דגם לזה יש להשיב ע"פ הכלל המסור בידנו דכשסותם מר"ן דבריו ואח"כ מביא סברת החולקים דעתו לפסוק כסתם וא"ת א"כ למה מביא סברת החולקים טעמו הוא משום כבוד אותו פוסק מביא דבריו וא"כ בזה יש להשיב דהואיל ומר"ן סתם כאן כדעת הרמב"ם דלא מיקרי מוחזק אלא כשאינו יכול לסלקו אלא בהגיע זמנו א"כ הרי סתמו שבכאן אינו סותר לסתמו דסימן רע"ח ומה שלא הביא שם סברת הרשב"ם הטעם הוא הואיל ואינו הלכה ולא הביא דבריו כאן אלא משום כבוד אך די דביאה במקצת שמה ביאה ודו"ק שוב בא לידי וראיתי לכמוהר"ר יוא"ל זלה"ה בס' תוש"י ח"ב ס"ב ששם הוקשה לו כמ"ש אני עני וכתב ישובים הרבה וגם מ"ש בכלל וששתי יעו"ש ובכלל דבריו שם תראה שעשה הכריח דמשכנתא דא שדבר בה מר"ן היא משכנתא דנהיגי בה במקומינו זו כדין משכנתא דסורא כמו שהתיר מר"ן לדעתו זלה"ה ביור"ד סקע"ב ודו"ק

ש"ע ס"י. המלוה אח חבירו וקבע לו וכו' עיין להרב משי"ש ח"א סקכ"ז שנסתפק במלוה שבעת הגעת זמן השמיטה עמד מעצמו בפני עדים ואמר הריני קובע זמן ללוה שלי שלא אתבענו ע"ס חודש מי מהני או לא ופשיט לה וז"ל נראה דלא מהני כיון דהלוה אינו מרוצה בזמן שקבע לו דאלת"ה לא היה צריך תקון פרוזבול עכ"ל ולכאורה נראין דבריו תמוהים דהא גם המתנה על מנת שלא ישמטנו אין שביעית משמטת כמ"ש ס"ט וא"כ תקשה למה הוצרכנו לתקן פרוזבול הרי יש ביד כל אחד להתנות בשעת הלואה ולמה הוצרכנו לתיקון פרוזבול וא"כ נראה דאין ראיה דידיה חזקה ממה שהוצרכנו לפרוזבול אך כד דייקת שפיר נראה דדבריו שרירין דהא כבר דשו בה קמאי בקושייא דידן למה הוצרכו לפרוזבול הואיל ויש תיקון על ידי תנאי וכל אחד מהפוסקים יהיב טעם לשבח הלא המה בספרתם עיין להרב פתח"י תשוב"ה שהביא משם תבואו"ת שו"ר שתרץ דהוצרכו פרוזבול על היכא דהלוה לא רצה לאסכים על תנאי זה ומתוך כך נמנע המלוה מלהלותו מיד הוא עובר על השמר לך וכו'. שאסור למנוע בשביל שמיטה אבל בתיקון פרוזבול אין שום איסור ובס' חת"ם סופ"ר סקי"ג כתב טעמא אחרינא והוא דאפילו אם הלוה מרוצה והמלוה מלוה לו בתנאי זה עביד איסורה ועובר עמ"ש בתורה השמר וכו' על כן הוצרך הלל לתיקון יעו"ש ועיין למר"ן בבד"ה שכתב משם הריטב"א דהוצרך לתיקון פרוזבול משום דאין כל אדם זכור להתנות כן בשעת הלואתו וגם אינו רוצה שנראה כמתיאש מלגבות חוב בזמנו ועוד נראה כמו עין הרע בשביעית ועוד שתשתכח תורת שביעית אבל על ידי פרוזבול יהיה זכור לשביעית דאוושא כשבאים לעשות פרוזבול עכ"ל וא"כ לכל התירוצים דקדוקו של