פעמוני זהב חלק א עו

שכתבנו הרי ההיא דסי' ע"א איירי באומר אותו שבידו הוא מסופק אם בא לידו מיד אחר או מצאו בשוק לא כן ההיא דסימן ע"א ס"י מיירי בשאינו יודע ממי בא לידו שאינו מסופק אם מצאו בשוק וכמו שפירש הש"ך שם דברי מר"ן יעו"ש בסקכ"ו ובסקכ"ז וא"כ הואיל וכך הוא היאך יליף טעם זה מזה אלא נראה פשוט דבשלמא אי מפרשינן דברי הרמב"ם היינו בידוע שנפל ויוצא מיד אחר בזה הוא דיש לומר אין למילף ממנו דינא דסי' ע"א ס"י הואיל ושם מיירי שאתרע בנפילה הואיל וידוע שנפל אפילו הוא ביד אחר כמי שמונח בשוק דמי וגרע טפי לא כן אם הוא ביד אחר ואינו יודע בבירור אם מן השוק או מיד אדם אחר בא לידו לא יש רעותא כ"כ ולא גרע. אלא הואיל ונמצא ביד אחר ואינו יוצא מיד המלוה אלא הוא ביד אחר דאין כאן ריעותא ודאי דיכול להיות שלא נפל כלל אלא מיד איזה אחד מהם בא לידו ונמצא דלא גרע אלא הואיל ואינו ביד המלוה ומזה הוא דיליף הסמ"ע וא"כ עדיין ספיקה דידי במקומו עומד שהרי דברי הכסף משנה דפסיק ותני בדברי הרמב"ם ופסקם מר"ן בסמ"ע דאפילו בתוך הזמן אם הוא ביד אחר לא יתן לא לזה ולא לזה אלא דוקא היכא דאותו אחר מסופק שמא מצאו בשוק דיש חשש נפילה הוא דלא יחזיר אלא וכו' אבל בדינא דידן דס' ס"ה ס"א דאיירי בדליכא חשש נפילה אלא שהמוצאו אצלו מסופק ממי בא לידו עדיין הספק שקול אם הוא תוך הזמן מה דינו ואחר החיפוש ראיתי להרב הגדול הרב אד"א זלה"ה בספרו מעי"ן גני"ם שנסתפק בספיקא דידן וכתב דבריו בקיצור וז"ל המוצא שטר אצלו וכו' נ"ל דאם הוא תוך הזמן סמכינן אחזקה וכו' וכן משמע דעת הרב ממה שלא באר דאפילו תוך הזמן אין חוששין וכמו שכתב לעיל סי' מ"א גבי מי שאבד שטרו ועוד דבנפל עצמו ס"ל להראב"ד והרא"ש דאם הוה תוך הזמן לא חיישינן לפירעון ואפע"ג דלא קי"ל כוותיהו וכמ"ש שם בסימן מ"א מכל מקום נראה דבהא כו"ע מודו ואפושי פלוגתא לא מפשינן כנ"ל אלא שכסף משנה בספי"ד מהלכות מלוה כתב דאפילו בזו לא יחזיר וצ"ע להלכה עכ"ד קדוש. ואני עני הדעת רואה אנכי דגם רב אד"א דעתו הוא כדעת הרב משל"ם בההיא דמר"ן בכס"ף משנ"ה ולית ליה גם הוא ההוא חלוקא שחלקתי אני עני דהתם הוא דאמר הרב כס"ף משנ"ה הואיל וזה שבידו השטר מסופק הוא דשמא מנפילה מצאו אלא דגם רב אד"א זלה"ה ס"ל דהכסף משנה מיירי דומייא דס' ס"ה ס"א ולא ידעתי מה יענה גם הוא בתמיהת הרב מש"ל על מר"ן הכ"מ

סוף דבר קושיית הרב תנא הוא ורב אד"א זלה"ה לדעתי הקלה אינה קושייא וכוונת מר"ן הכסף משנה כמש"ל וא"כ ספיקא דידן הרי הוא פשוט כמו שפשוט ותנאי רב אד"א בר אהבה זלה"ה דודאי הוא דאם הוא תוך זמנו יכול להחזירו למלוה מכח חזקה ודברי הכסף משנה ז"ל שמהם הוצרך רב אד"א ז"ל להניח הדבר בצ"ע לדעתי כבר פירשתי אותם ולא ישאר הדבר בספק זהו מה שנלע"ד להלכה ולא למעשה הואיל ורב תנא הוא והגאון רב אד"א זיע"א נראה מדעתם דלא כן הוא פירוש הכסף משנה זהו מה שנלע"ד ודו"ק: העתקה מספר זכו"ת אבו"ת סנ"ט

שטר שלקחו אותו יורשי המלוה מבית יורשי הסופר עמדנו עמ"ש בס' א' ב' י"ו וראינו שהדין עם התובעים לגבות השטר ובשבועה שלא פקדנו אבא ויכללו ששום אדם לא החזיר להם השטר אלא הם לקחוהו מבית היורש קודם שבא ליד היורש וכמ"ש בתשובת הרשב"א דהביאה מר"ן בס' הנז' ס"ב ומה גם לדברי הסמ"ע שאפילו אחר בואו ליד היורש אם לקחו מידו קודם שיוצא היורש מפיו הספק דהיינו איני יודע מה טיבו ואפע"ג דיש לדחות ונימא דדוקא לקחו המלוה בידו מבית היורש כלשון הרשב"א והכא יורשי המלוה הוא שלקחוהו מבית היורש לא היא. דאין טעם לחלק בכן ויורש ומלוה כהדדי נינהו

ובזה אין צורך להכנס במ"ש מר"ן בסי"ו המחזיר שטר שמן הדין לא הי"ל להחזירו י"א וכו' וי"א וכו' הלכתא כמאן דנ"ד יורשי המלוה טוענים שלקחוהו קודם שבא ליד היורש וכ"ע מודו שגובה בו

וכ"ש למ"ש הכנה"ג שלא נחלקו אלא בשטר שנפל יעו"ש וכן מבואר בסי"ו וגם הסמ"ע כ"כ אלא שהוא מחלק הפך כנה"ג. אך לכנה"ג צ"ע ס"א עם סי"ו הגם דאין צריך לענינו וחלוק זה מסתבר וגם יש לו קצת דמדומי ראיה מדסמך מר"ן עניין לו וכתב וי"א אפילו גבו בו ב"ד ואח"כ נודע שנפל וכו' נראה מזה דבנפל עסקינן הגם שיש לדחות דמעקרא בכל גוונא איירי בין בנפל בין הושליש והכא משום דבעי למימר דאפילו לאחר שגבו מחזירין ומוצאין ממלוה וכו' וזה דוקא בנפל דגרע. מ"מ נראה דמר"ן מעקרא בנפל מיירי ועוד טענו היורשים טענה הנשמעת דאם איתא דבתורת שליחות בא לידו של הסופר היה כותב ע"ג שהפקידוהו בידו שניהם שכן דרך הנפקדים לכתוב ואדרבא כתוב ע"ג בכתיבת הסופר הנז' נגד פלוני וראינו דבריהם דין ומשפט יתמוכו ועוד שכתוב בתשובת הרשב"א ס' אלף ל"ה דדוקא אם אין לו שייכות עם המפקיד או הנפקד אבל בן אצל אביו שמוצא שטרות אביו בידו ואינו יודע מה טיבן כאדם אחד הן והוי כמוצא תחת ידו עצמו והביאו הרב בהגה' ס"א והכא בנד"ד שהוא סופר ודרך המלוים להניח אצל הסופר שטרותיהם עד שיצטרכו להם שפיר חשבינן ליה כיש לו שייכות וכבן אצל אביו דהוי כאלו נמצא תחת ידו דמלוה וזכו התובעים בדינם. וחתומים חכמי פאס ע"ך

וס"ל נמ"כ וז"ל בקצור אם דומה לאב ובנו שבועה זו שישבעו ששום אדם לא החזירו וכו' ל"ד שאפילו הוא עדיין ביד הסופר או יורשו מחזירין אותו למלוה ואם דומה הסופר לשליש דבעלמא ולכן נשבעין וכו' וכס' הרשב"א נראה דלא אמר הרשב"א אלא כשלקחו המלוה מבית היורש משו' דברירא לן מלתא וכדדיק לישניה גם סברא הוא דלא עדיף יורש ממלוה עצמו דאם המלוה מסופק אם פרוע אינו גובה בו ויורש זה אינו יודע אם פרוע ובמה יפה כחו לגבות בו ובשלמא אם מצאו ברשות אביו אפע"ג שכל יורש מסופק הוא אוקי שטרא אחזקתיה אבל בנמצא ביד אחר ואינו יודע היאך יגבה בו ויש להוכח ג"כ מלשון בה"ת שהביא הטו"ר וז"ל אבל אם פרע הלוה עצמו וכו' כיון שמדעת הבעלים באו לידם דוק בלשונו שהיורש תפיסתו לא מהנייא רק לפי שהבעלים פרעו מעצמם וברור ומ"ש החכמים דהרב כנה"ג כ' דנמצא ביד שליש כ"ע גובין. מאריה דאברהם מה יעשו למ"ש בריש הסמן יהי מונח וכו' ונראה דט"ס נפל