פעמוני זהב חלק א עה

זה הוא עדיין בתוך הזמן אם חשבינן לזה שנמצא ביד אחר כנמצא בשוק דפסק בו בסימן זה ס"ו אפילו הוא תוך זמנו לא יחזיר או דילמא היכא דנפל גרע טפי כמו שמצינן לענין הודאתו של הלוה דאם הוא ביד אפר מהני הודאת הלוה להחזירו למלוה כמ"ש בס"ג ויעו"ש בסמ"ע והש"ך לא כן בנמצא בשוק לא מהני כלל הודאתו ועלה בדעתי לומר דמדלא כתב מר"ן כאן אפילו הוא תוך זמנו כמו שכתב שם בס"ו בדין המוצא שמע מינה דשם דוקא הוא דגרע טפי לא כן כאן שנמצא ביד אחר

אלא דאחר העיון ראיתי להרב כס"ף משנ"ה ז"ל בפי"ד מהלכות מלו"ל הלי"ג דשם פירש דברי הרמב"ם דבזה איירי דאפילו בנמצא ביד אחר והוא בתוך זמנו יעו"ש אלא דראיתי להרב משנ"ה למל"ך שהשיגו שם בתמיהא גדולה על פירושו ולסוף כתב דצ"ע ומה שהביא משם מוהרש"ך שם בסיום דבריו לא בא הדבר עד גמירא לידע מה דעתו לבסוף והגם שכתב כתב המגי"ה עיין במ"ש הרב המחבר פרק ח"י מהלכות אישות ספר מש"ל על הלכות אישות אינו בידי סוף דבר לדעת הכסף משנה מיהא דאפילו הוא תוך זמנו ונמצא ביד אחר לא יחזרנו ובודאי כוותיה נקטינן שלא להוציא מיד מי שהוא מוחזק

ומדברי הסמ"ע בס' ע"א ג"כ נראה דדעתו כהרב כס"ף משנה זלה"ה דהא מצינו למר"ן לקמן בס' ע"א ס"י דכתב וז"ל שטר שיש בו נאמנות ויוצא מתחת יד אחר יש מי שאומר שאין מועיל הנאמנות עכ"ל וכתב הסמ"ע סקכ"ב וז"ל ויוצא מתחת יד אחר וכו' נראה שהוא מטעם שכתב הטור והמחבר לעיל בסי' מ"א בשם הרמב"ם בדין הדומה לזה וז"ל וכן הורו רבותי שאפילו השטר יוצא מיד אחר והלוה טוען ממני נפל אחר שפרעתי אפע"פ שהוא בתוך הזמן נשבע הסת ונפטר שכיון שאין השטר ביד המלוה אין כאן חזקה עכ"ל הרי עיניך הרואות דדין דסעיף זה ס"ל להסמ"ע דהוא מאותו דין דהרמב"ם דפסק מר"ן בס' מ"א ואם האמת דאותו כסף דנמצא ביד אחר הוא מיירי דהאחר אומר שמצאו בשוק א"כ קשה חדא האיך הסמ"ע ז"ל יליף טעם לדין זה מאותו דין הרי שם מיירי דאומר האחר שמצאו בשוק ובכאן איירי בשליש שאינו יודע ממי בא לידו וא"כ שאני התם הואיל וכבר נפל אפע"פ שעתה הוא ביד אחר עכ"פ איתרע בנפילה לא כן כאן שמעולם לא נפל אלא שהוא ביד שליש ואיני יודע ממי בא לידו וכמו שכן מוכח מדברי הש"ך סקכ"ו דבזה איירי מר"ן וא"כ הסמ"ע האיך יליף דין הנמצא ביד שליש מדין נמצא ביד אחר שמצאו בשוק וכמו שמפורש הדבר בדברי הכסף משנה דבנמצא ביד אחר וידוע שנמצא בשוק שהוא גרע טפי כדמתמה דאם בזה איירי הרמב"ם לא הו"ל לכותבו משם רבותיו אלא מיירי בדלא ידוע שנפל בשוק איירי יעו"ש וא"כ הדרן לדברי הסמ"ע היאך יליף דין שליש מדין הנמצא ביד אחר שמצאו בשוק אלא ודאי דמוכרחים לומר דהסמ"ע אזיל בשיטת הרב כסף משנה דדברי הרמב"ם הם אפילו נמצא ביד אחר היינו בשאינו ידוע שנפל בשוק ומצאו האי אחר א"כ הואיל ולא נודע שנפל אין כאן רעותא ובזה אתי שפיר ילפותא דהסמ"ע דיליף טעם לכאן משם

אלא דעדיין קשה לנגדי דלפי דברי מר"ן הכסף משנה דס"ל דמה שכתב הרמב"ם וכן הורו רבותי אפי' נמצא ביד אחר היינו שאינו ידוע שנפל בשוק א"כ יש תימא גדולא דפסקיו סתראי. דבסימן מ"א ס"ד פסק כסברת הרמב"ם וז"ל ואפילו היה השטר יוצא מתחת יד אחר והלוה טוען ממני נפל אחר שפרעתי אפע"פ שהוא בתוך זמנו נשבע הסת ונפטר שכיון שאין השטר ביד המלוה א"כ חזקה ע"כ וא"כ יש תמיה דשם פסק דישבע הסת ויפטר וזה הפך מה שפסק כאן בס' ס"ה ס"א המוציא שטר אצלו ואינו יודע מה טיבו אם המלוה הפקידו או הלוה או אם הפקידוהו בידו בתורת שלישות יהיה מונח עד שיבוא אליהו עכל"ה וא"כ דבריו סתראי דשם פסק ישבע הלוה ויפטר ובכאן אמר שיהיה מונח עד שיבוא אליהו ותמיהא האיך יפסוק הרמב"ם שם שישבע ויפטר הפך משנה ערוכה יעו"ש בב"י מקור הדין והתבוננתי וראיתי דתמיהתי זאת היה תמיהת הרב משל"ם שתמה על מרן הכסף משנה במה שפירש בלשון הרמב"ם וז"ל הרב התנא הוא משל"מ קשה לפירוש מוהריק"א דאי כפירושו למה ישבע הלוה ונפטר דהא דינו הוא שיהיה מונח עד שיבא אליהו כמ"ש רבינו בסוף פט"ו וז"ל מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו וכו' וצל"ע עכ"ל א"כ תמיהתו היא תמיהתנו

אלא דאחר העיון נלע"ד דלאו קושייא כלל ודברי מר"ן בכ"מ מבוררים ומדוייקים דמה שפירש פרק י"א בההוא דהורו רבותי שאפי' היה השטר ביד אחר דישבע הסת ויפטר ופירשה מר"ן כסף משנה דבשאינו יודע שנפל קמיירי וכו' הכוונה דידיה היא אין אנו יודעים שנפל ומצאו זה אלא מיירי שאותו אומר איני יודע שטר זה מה טיבו אם איזה אחד הניחו אצלי או שניהם או מצאתי אותו בשוק דמעולם אינו אומר שיודע ודאי שבא לידו מיד אחד מהם אלא שיכול להיות שמן השוק בא לידו בזה דברו רבותינו רבותיו דהרמב"ם ואמרו דישבע הלוה ויפטר והיא היא שפסק המחבר מר"ן בסו"ס מ"א לא כן ההיא דהמוציא שטר אצלו דמשנה ערוכה שנינו יהיה מונח עד שיבוא אליהו היינו כמו שפירשה רש"י שם דהיינו שאינו יודע מה טיבו אינו יודע אם מן המלוה בא לידו או מן הלוה או מיד שניהם יעו"ש וכן פירשה ג"כ הר"ב המגי"ד סוף פרק ט"ו מהלכות מלו"ל וכפירושם נקט מר"ן כאן בדבריו בס"א דהיינו דוקא בשיודע שבא לידו מיד אחר אלא שאינו יודע מי הוא האחר אם הלוה או המלוה או שניהם אבל מעולם לא נסתפק שבא לידו מן השוק בזה הוא דאמרו יהיה מונח עד שיבוא אליהו אבל שם בדברי הרמב"ם ומר"ן דס' מ"א אדרבא מדוקדק להפך מלשון שכתב ואפילו היה השטר יוצא מיד אחר והלוה טוען ממני נפל משמע שבדברי המוציא מזכיר חשש נפילה וכגון שאומר איני יודע אם בא לידי מיד איזה אחד מהם או מצאתי בשוק וזה אומר ממני נפל בזה הוא דכתב הרמב"ם משם רבותיו דישבע ויפטר ולע"ד נראה דחלוק זה פשוט ותמיהא אדרבא על הרב תנא הוא היאך יצא הדבר מפי המלך והניחו בצ"ע

אלא דפש גבן לברורי אליבא דהסמ"ע בס' ע"א דיליף טעמא לדינא דס"י מההיא דסימן ע"א