פעמוני זהב חלק א עד

השטר ופשוטים הם כל אלו הדברים ולא באו אלא לזכרון בעלמא וקי"ל: סימן ס"ב

בש"ע. אשה הנושו"ן וכו' עיין בספר משכנו"ת הרועי"ם מערכת אל"ף אות פ"ה ששם ציין הפוסקים השייכים לדין זה ועיין בספר ברי"ת אבו"ת בס' צ"ז בחלק חמש' וב"ס פח"י אות אש"ה

שם בש"ע. וכן אחד מהאחים וכו' עיין גם בזה בס' הבהיר משחא דרבותא בנמוקי מהר"ם זלה"ה בחומש סקמ"ט. ובנמוקי מהרש"א ג"כ יעו"ש

שם בש"ע. ואם היו חולקים בעיסתן וכו' עיין בס' גוא"ל זלה"ה בסוף סימן זה ועיין בס' זרע יעקב זלה"ה בסימן י"ח ששם האריך בדינים אלו יעו"ש: סימן ס"ד

מי שהפקידו בידו שטרות וכו' אז הוי תפיסה וכו' נסתפקתי במי שהפקידו שטרי קרקעות מה דינם אם יכול לתופסם ולהשבע שנושה באביהם כו"כ או דוקא בשטרי חוב כמו שמבואר כאן דבהכי איירי וכדי שלא להאריך בצדדי הספק אמרתי להעתיק כאן פסק הבא מספר הגדול ספר משפט וצדקה ביעקב

שאלה ראובן וחנוך בנו היו יושבים בחצר הידוע לראובן הנז' ואוכלים פירות כמה שנים. ואחר מות ראובן נשאר חנוך דר בחצר ואוכל פירותיו ויהי היום תבע חנוך ללוי שיתן לו שטר משכונה שהיה לראובן נגד שמעון על חלקו בהחצר הנז' שהיה לשמעון אחי ראובן מחצר בחצר הנז' שטען חנוך שראובן אביו עשה המשכונה הנז' במעותיו של חנוך. והעלה שטר המשכונה בשם לוי לסבה ידועה לו ונשאר השטר מופקד ביד לוי ולכן תובע ממנו שיתן לו שטרו ולוי השיב שהיה לו חשבון עם ראובן וכשדקדק חשבון עמו ונמצא שיש ביד ראובן משל לוי כשיעור המשכונה הנז' מסר לו שטר המשכונה הנז' לזכות בו בעד חובו ולא הוצרך לכתוב לו שטר הקנאה הואיל וכבר היה כתוב על שמו

תשובה מה שטען שראובן מסר לו השטר לזכות בו פשוט הוא דלא מהני בלי כתו"ם כמ"ש מור"ם ס' ס"ו ס"א ובש"ע שם ס"ה ומהרשד"ם סי"ט מטוח"מ יע"ש אכן מה ששאל השואל או מצי לומר למשכון תפסתים כבר הסכימו האחרונים דאפילו האידנא לא מהני תפיסתו היכא דליכא מגו ואין החוב ידוע כדאיתא בב"ח וסמ"ע וש"ך והכא בנדו"ד חוב ידוע ליכא דהא לא נקיט שטרא אלא מלוה ע"פ ומיגו נמי ליכא דאי נימא דליהמניה במיגו דנאנסו או אבד או החזרתי לא אפשר יען כפי הנראה איכא עדי ראיה ואי נימא במיגו דאי בעי אמר לקוח הוא בידי באופן המועיל וארכס לי שטר הקנאה אי נמי מאחר דליכא עדי פקדון במיגו דאמר מעולם לא היה שלכם אלא בממוני נעשה. על זה יש להשיב דניחה אלו היה השטר הזה שט"ח היה נאמן בשבועה במיגו הנז' לתפוס הנייר למשכון דוקא אכן עכשיו שהשטר הוא שטר משכונה נהי דאם היה לוי מוחזק במשכונה יתקיים השטר בחותמיו ויעמוד בשלו אמנם אחר שראובן וחנוך אכלו שני חזקה ועיניו ראות ולא מיחה ודאי דלא מצי לומר מעולם לא היה שלכם או לקוח מכם דהא אי הוה טעין הכי לא היה נאמן אפילו בשבועה אלא חנוך מהימן לומר דידן היא בשבועה במיגו דאי בעי אמר מינך זבינתה שהקניתה לי אגב ארבע אמות קרקע ונזהרתי בשטרי עד ג' שנים והיה לוי צריך להחזיר לו שטרו אחר שאכל ג"ש וכהא דאיתא בס' קמ"ו סכ"א יעו"ש דמהימן במיגו דמינך זבינתה יע"ש ובדברי הסמ"ע וש"ך ואף אם ירצה לוי להתעקש ולומר קי"ל כת"ח שהובאו דבריו בש"ך ס' הנז' דהאי מיגו דמינך זבינתה הוי מיגו דהעזה (עיין מהרשד"ם ח"מ ס' קצ"ד) ולא מהני עכ"ז הא קי"ל טוענין ליורש כל מאי דמצי אבוהון למיטען וכ"ש שראובן אביו היה יכול לומר מינך זבינתה אנן נמי טענינן לחנוך דאבוה זבנה וא"כ מהימן למימר דידן היא מעיקרא ומהימן בשבועה דמינך זבנה אבא דטעני ב"ד ליורש

מכל אלין משתמע דלא הוה מצי לוה לומר לקוח או שלי היתה מעיקרא כי אז היה נשבע חנוך להכחישו ועומד בשלו מכח דחזקה והיה צריך לוי להחזיר לו שטרו א"כ לית ליה ללוי השתא מיגו דלקוח או שלי הוא ומשום הכי לא מצי למימר למשכון תפסתיו דהא לית ליה לא מיגו ולא חוב ידוע אלא צריך להחזיר השטר ואפילו שבועה אין צריך חנוך. דבשלמא אלו היה טוען לקוח או שלי הוא היה צריך חנוך להכחישו מכח חזקתו אבל השתא דמודי ליה וקאמר דידכו הוא ולמשכון תפסתיה לא שייך שבועה אלא היכא דאית ליה מיגו או חוב ידוע מהימן בשבועה לוי הנז' והשתא דלית לי הלא מיגו ולא חוב ידוע אלא מאי למתפסיה אל יחזרנו ותו לא מידי ע"כ מצאתי וחתומים הרבנים הגדולים כמוהריב"ע וכמוהר"ש הצרפתי וכמוהריב"ד וכמוהר"ר יעב"ש זי"ע: סימן ס"ה

בש"ע ס"א. המוציא שטר אצלו ואינו יודע מה טיבו וכו' יהיה מונח עד שיבוא אליהו וכו' שטר זה אפילו יש בו נאמנות הואיל ואין הלוה מודה לא יחזיר וכמו שבא הדבר מפורש בפסק מר"ן לקמן סימן ע"א ס"י שכתב וז"ל שטר שיש בו נאמנות ויוצא מתחת יד אחר יש מי שאומר שאין הנאמנות מועיל בו ע"כ ופירש הש"ך סקכ"ו וז"ל ויוצא מתחת יד אחר אותו אחר אינו יודע אם הלוה חייב או לא יעו"ש וא"כ נמצא דכאן אפילו בשטר שיש בו נאמנות קא מיירי אך מה שיש להסתפק הוא אם שטר