פעמוני זהב חלק א סט

סמ"ע סק"א. ומזה איירי המחבר כאן במ"ש דצריך לכתוב לו דאקני עכ"ל ראיתי להרב ברית אבות ז"ל בס' זה שנתקשה בדברי הסמ"ע אלו והניחם בצ"ע. ולע"ד נראה פשוט דהסמ"ע נתכוון לתרץ קושיא אחת לפי דבריו הראשוני' דכ' דמור"ם חולק על הש"ע וס"ל דאפי' דאקני אמרינן אחריות טעות סופר א"ך הרי כתב כאן מר"ן דצריך לכתוב דאקני משמע דאי לא הוה כתיבא לא מהני לטרוף מה שקנה א"כ קשה על מור"ם שכתב בס' קי"ב דאפילו דאקני טעות סופר. למה לא הגיה כאן ולומר דאפילו לא כתב דאקני טורף וכו' לזה תרץ דכאן איירי דכתב קצת אחריות ובכתב קצת אפילו מור"ם מודה דלא אמרינן בדאקני טעות סופר ודוק

ש"ך סק"ה. ז"ל נהגו שאינו טורף עיין בתשובת מהרשד"ם ס' קפ"ט דבאשה שלוותה ונשאת גובה מבעלה ממה שהכניסה לו ולא שייך בזה תקנת השוק ע"כ. סברא זו שהביא הש"ך אינה מוסכמת אליבא דכ"ע אלא הרי מצאתי ראיתי להרב כנה"ג בס' זה הגהות ב"י ס"י שנסתפק בדין זה ולבסוף כתב וז"ל אחר החיפוש מצאתי מחלוקת בדבר זה בין גדולי האחרונים ז"ל שמהריב"ל בח"א סע"ד והרשד"ם בחלק ח"מ קפ"ט והרדב"ז ח"ב ס' קי"ב וקס"ו כתבו דאף דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי בנכסי הנדונייא אם כתוב בשטר הב"ח מטלטלי אגב מקרקעי גובה מהבעל. דבזה ליכא תק"ה וכ"ש בנכסי מלוג אבל מהרח"ש ז"ל בתשו' אה"ע ס' כ"ח כתב דבנצ"ב לוקח הוי לכ"ע ואף שכתב בשטר מטלטלי אגב מקרקעי אינו גובה מהבעל מפני תקנת השוק ועיין במ"ש הטו"ר א"ה סי"ח בהגהות הטו"ר עכ"ל הרב החביב

ואני בעוניי לכאורה נראה אלי דהאחרונים לא הכריעו כמאן נקטינן אם כסברת מהרח"ש או כהחולקים הנז"ל וא"כ המע"ה דראה ראיתי בס' כתב יד קדמון משם הרב כמוהר"ר יעב"ץ זלה"ה וז"ל ראובן יש לו שטר נגד שמעון ושמעון הכין נדונייא לבתו להשיאה ללוי ובא ראובן והתרה בחתן קודם כניסה לחופה שהרי החפצים כבר נשתעבדו לו הדין עם ראובן כיון שהודיע לחתן קודם שזכה בהם שכל המנדין לבתו על דעת כניסה לחופה הוא מנדין ואז הוא שזוכה החתן. וכיון שהתרה בו תחילה נמצא הרי הוא קונה שעבוד אחרים ואין לך גזל גדול מזה ולפיכך לא יחרוך רמיה צדו ולא תעשנה ידיו תושיה וצריך להחזיר וכך אנו דנים והולכים וכך ראיתי לרבותי שהיו דנים כך וחתום על זה הרב הגדול בדורו מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה ובראותי זאת דמיתי בדעתי שמוהר"ר יעב"ץ זלה"ה לא פסק כן אלא משום שהתרה תחלה דון מינה אם לא התרה לא היה מוציא מיד הבעל ומסתמא בשטרותיהם הוו כתבי שעבוד מטלטלי כמנהג כל שטרי המערב שכך כותבים מקדם קדימתא ובפרט כך נמצא בנוסח השטרות בס' עט סופ"ר שסידר הרב יעב"ץ עצמו וא"כ נראה דאם לא התרה לא היו מוציאן מן הבעל הואיל והדבר במחלוקת שנוי. ועל זה לדעתי יש לתמוה הואיל והרב מהריב"ל ורדב"ז ומהרשד"ם נוסף עליהם הרב הש"ך שהביא דברי מהרשד"ם להלכה ודאי דהכי ס"ל גם לרבות הרב המבי"ט הביא דבריו הרב גואל ז"ל דגם הוא הכי ס"ל איך נניח הני חבל נביאים ונפסוק כמהרש"ך דהוא יחיד לגבייהו ואמרתי אני דאולי בנדון הנז"ל של הרב יעב"ץ ז"ל אפשר באותו שטר לא היה שעבוד מטלטלי אגב מקרקעי או אפשר לומר דיש לחלק בין אשה המכנסת שום לבעלה והיו עליה חובות למי שעשה נדונייא לבתו והיו על האב חובות דבזה דהיו על האב חובות ועשה נדונייא לבתו הויא הבת כמקבלת מתנה מאביה ובמקבל מתנה עשו תק"ה. הן אמת דבבת לא יוצדק טעם של מקבל מתנה דטעם מקבל מתנה למה עשה בו תק"ה מטעם דאמרינן דאי לאו דה"ל הנאה מניה לא הוה יהיב ליה והו"ל כמכר אבל בנדונייא כך דרך האבות להנדין בנותיהם אפילו במקום דלא מטי הנאה לאב מן הבת עכ"פ הנדונייא שם מתנה עליה ולא חילקו רבנן בתקנתם והשוו מדותיהם שהמתנה עשו בה תק"ה ובשביל זה נגעו בה מדין שהתרה הבע"ח תחלה דהו"ל קונה שעבודו של חבירו אבל באשה המכנסת לבעלה נדונייא והיו על האשה חובות ובשעבוד מטלטלי אג"ק לדעתי אין להניח הני חבל נביאים ולתפוס סברת מהרש"ח ז"ל. זהו משנלע"ד

ולא נחה דעתי עד אחר החיפוש ראיתי בס' כר"ם תמ"ר ח"א בחאהע"ז סע"ג ששם הרב עט"ר מו"ד זלה"ה נסתפק בדין זה ממש שכתבתי משם הרב יעב"ץ זלה"ה ופסק כפסקו של הרב הנ"ל ולבסוף הביא שם פסק של הרב המשביר וז"ל עוד ראה זה מצאתי בס' כת"י בס' התקנות וז"ן אשה המכנסת לבעלה נכסים אפע"ג דבעל לוקח הוי לא שייך בהו תק"ה ואם יש עליה מלוה בשטר ושעבדה לו מטלטלי אג"ק בע"ח גובה ממה שהכניסה אה"ע ס"ץ בהגה והב"ש שם ונ"ל דה"ה לדידן שנפרעים החובות קודם חלוקה אם עמדה ונשאת קודם פירעון החוב שהבע"ח גובה מהבעל מחצית החוב אפילו מהמטלטלין שהכניסה לו. מיהו אב שהיה עליו חובות והעניק נדונייא לבתו ונכנסו לרשות החתן אין בעל חוב גובה ממנו דהענקת נדונייא מתנה היא ובמתנה שייך תה"ק וקודם שבא לרשות החתן יכול בע"ח למחות שלא יתן לבתו כדפסק בהג"ה ס"ץ באהע"ז שיכול למחות באשה שלא תנשא עד שתפרע אפע"פ שלא הגיע זמן פירעון ע"ש עכ"ד ובא על החתום הרב המרבי"ץ זלה"ה וא"כ ודאי קם דינא כמש"ל. אחרי מופלג נראה בעליל ספר משפטים ישרים להרב המלאך ר"ב זלה"ה ושם ראיתי לו בח"א סקע"ח שגם מר ניהו פסיקא ליה כסברת מהרשד"ם ז"ל וכמו שכתב הש"ך כאן דיש להוציא מיד הבעל יעויין שם באשגרת לישניה ודוק

ש"ע ס"ב. המחייב עצמו וכו' להרמב"ם לא נשתעבד וכו' ראיתי להעלות לזכרון בעלמא מה שראיתי מחלקים בדברי הרמב"ם הגם דלא קי"ל כוותיה א. ראשונה ראיתי להרב גואל שכתב משם הרשד"ם דאם היה הדבר בשבועה אפילו להרמב"ם משתעבד יעו"ש אכן ראיתי להרב כנה"ג שהאריך בזה וכתב דהואיל וקנין אין כאן שבועה א"כ ע"ע. ב. עיין בס' בנ"י חי"י שכתב משם הרב פ"מ דאי משום הנאה נתחייב נשתעבד אפילו להרמב"ם וסברא זו הביאה גם הרב קצו"ה והכנה"ג והרב גוא"ל. אלא דראיתי לרבני פאס האחרונים הובאו דבריהם בס' כת"י ישן