פעמוני זהב חלק א סו

שם אינו גובה בו וכו' עיין להרב פת"ש שהביא משם קצו"ה במעשה שבא לידו במלוה שהוציא שט"ח וטען הלוה יש לי בידך כנגדו ואמר המלוה איני יודע יעו"ש בדבריו שהאריך והעלה למסקנא דחייב הלוה לפרוע הואיל ואין המלוה מסופק בפירעון עצמו אלא בחוב אחר דהוי דינו זה גובה וזה גובה יעו"ש ולי ההדיוט נסתפקתי באומר לחבירו נתתי לך משכון על ההלואה והמלוה אומר איני יודע אם נתת לי או לא ואמרתי לע"ד דגם זה דינו הוא כמ"ש הרב פת"ש משם קצו"ה דהגם דעיקר המשכון נתנו למלוה כדי שיהיה בטוח על ההלואה עכ"פ לא נתנו לו לפירעון ממש והוי תובעו ממון אחר והדר דיניה כדיניה של הרב קצו"ה

הן אמת דראה ראיתי להרב הסמ"ע בס' ע"ב סקי"ג שכתב שם על מאי דכתב מר"ן שם דאם נאנס המשכון ישבע המלוה ויטול וכו' כתב איהו דדוקא אם אין הלוה טוען ברי אלא אינו יודע אם נאנס כדברי המלוה או לא דאזי הוי כאומר הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך וכו' וא"כ הרי מחזי דיוצדק לומר דהמשכון חשיב לפירעון ההלואה וא"כ גם כאן נימא דהוי כאומר אינו יודע אם פרעתני אלא דלפי האמת לפי דברי הרב קצו"ה דלעיל דהואיל דזה גובה וזה גובה לא מיחשב לפירעון ולא יוצדק לומר בו איני יודע אם פרעתני ודאי גם במשכון דמעקרא לא נתן אלא לבטחון בעלמא וסוף סוף זה יקח משכונו וזה ישתלם ממונו בממון אחר לכך נראה דלא יש לחלק בין משכון לנדון שדבר בו הרב קצו"ה וא"כ בודאי גם דברי הסמ"ע בסקי"ג דאמר דהוי כאומר איני יודע אם פרעתיך לאי משים דהמשכון נתן לפירעון אלא משום דיש לו בידו כנגדו ואומר לי יש לי בידך חיב שלי ולכך נשבע הלוה ונפטר אבל לא מיקרי המשכון לשם פירעון נתן זהו הנלע"ד ותהלי"ת כאשר דמיתי כן מצאתי בדעדיפא מזה להרב מהריט"ץ זלה"ה בס' מ"ג ששם נשאל בראובן זה נושא בו שמעון סך מה ונתן ראובן ביד שמעון בגדים ואמר לו קח בגדים אלו ותמכרם בארם צובא אתה או שלוחך ומה שתקח בדמיהם יהיה לך לפירעון חובך וכן עשה לקחם מידו שמעון ושלחם ביד לוי למוכרם ואח"כ יצא ראובן לטעון טעון כי לא נתן לו רשות לשולחם ביד לוי ומיום הראשון אמר לו שלא תתנם ליד לוי כי לוי אינו נאמן ועל זה עתה ראובן לא רצה להשלים לשמעון חובו כי הבגדים שמכר לוי לא הספיקו לפירעון חובו וראובן אומר שמא מכרם בדמים יקרים שיעור חובך ואם לוי אומר שלא מכרם ביוקר לוי חשוד הוא בעיני וכבר התריתי בך שתתן ביד מי שתרצה זולת לוי וע"ז השיב שמעון שאינו זוכה מהתראה זו שאומר שהתרה בו שלא יתן ביד לוי והשיב על זה הרב מהריט"ץ ז"ל לכאורה נראה דהוי כאומר איני יודע אם פרעתני דפטור הלוה אלא כד מעיינין שפיר אין הנדון דומה לפי שגם שראובן מסר הבגדים ביד שמעון למוכרם ולפרע חובו ושמעון מסופק אם התנה עמו שלא ימסרם ביד לוי אם לא. זה אינו דומה לאיני יודע אם פרעתני לפי שלא היה הספק בעיקר הפירעון אלא במסירתם ללוי למוכרם ולהפרע חובו הא למה זה דומה לראובן שחייב לשמעון מנה וראובן מודה שחייב לו אלא שטוען ששמעון חייב לו חוב אחר ושמעון טוען החוב שאתה חייב לי הוא ודאי. אבל מאי שאתה טוען שאני חייב לך איני יודע אם חייב אני לך או לא. הדין הוא ישבע שאינו יודע ויפטר וראובן יפרע לשמעון חובו הוא הדין בנדו"ד ראובן ודאי חייב לשמעון וראובן טוען אתה חייב לי מפשיעה שפשעת שמסרת הבגדים ביד לוי שלא כתנאי שבינינו. ושמעון טוען אין אני יודע אם חייב לך שום פשיעה. ראובן חייב לפרוע לשמעון ושמעון ישבע שאינו זוכר שהתנה עליו שלא ימסור הבגדים ביד לוי עכ"ד פסק הרב מהריט"ץ זלה"ה וא"כ ממנו יש ללמוד לנדו"ד דמעשה דהתם עדיף טפי דמעקרא מסר הבגדים לשם פירעון שימכרם ויקח דמיהם לפירעון ועכ"ז לא הוי כאומר איני יודע אם פרעתני אלא חשיב ליה כתביעה אחרת מכ"ש מסירת המשכון דמעיקרא לא הויא לשם פירעון ודאי לא חשבינן לספיקא דידן דהוי כאומר איני יודע אם פרעתני ודו"ק: סימן ס'

ש"ע ס"א. הבא לגבות וכו' ואם כתב לו שהוא משעבד לו מטלטלי וכו' במקומינו מנהג פשוט שכך כותבים בכל השטרות והדר דינא אפילו יצא לפנינו שטר שאין כתוב בו דיינין ליה כאלו נכתב וכמ"ש הש"ע לקמן בס' ס"א ס"ה יעו"ש ותהלי"ת כך מצאתי מפורש להרב זי"ע זלה"ה בסימן כ"ו שכתב וז"ל ובנ"ד נראה שודאי כתוב בכתובה אגב שכך הוא המנהג ואפילו לא נכתב כאלו נכתב כדאיתא ח"מ סס"א ע"כ יעו"ע שם וק"ל

שם ואפילו למנהג זה אם היה ללוה שטר חוב וכו' לע"ד נראה דלגבי שעבוד השטרות לא מהני מה שכתב לו בלשון זה ששעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי דשטרות לא איקרו מטלטלין כמו שכתב מור"ם סס"ו ובסמ"ע ג"כ בסס"ו סקי"ב יעו"ש אלא דמיירי שכתב לו ששיעבד לו נכסיו דאזי הוי השטרות בכלל נכסי כמ"ש מר"ן בס' ס"ו ס"ג יעו"ש ובסמ"ע ומאי דנקט מר"ן כאן דהשטרות נשתעבדו באג"ק לא קאי אדבריו דלעיל דכתב ואם שעבד מטלטלי אלא נראה דכוונתו לומר ואם שעבד לו כל נכסיו דאזי גם השטרות בכלל זהו מה שנלע"ד

אלא דראיתי בשטרי דידן דרכם לכתוב בזה"ל ובשעבוד כל נכסיו קרקע ואגבו טלטול וכו' ולשון זה לפי דעתי יש להסתפק בו דאם תפסינן תחלת הלשון שכתב כל נכסיו הרי נכללו גם השטרות ואי תפסינן לישנא בתרא הרי אין בו אלא קרקע ואגבו טלטול וא"כ שטרי לאו מטלטלי אינון אלא דגם לזה ראיתי בהרב"י סימן ס"ו בסי"א שכתב וז"ל כתב הרא"ש דאף לדברי ר"ח דס"ל דאותיות לא מיקנו באגב מודה דמשתעבדי באגב הילכך שטר שהיה לשמעון על ראובן ונשתעבד ללוי אף אם נתנו שמעון לאחר גובה ממנו כי שעבד לו שמעון נכסיו ללוי מטלטלי אגב מקרקעי ושטר שהיה לשמעון על אחר בכלל נכסיו הוא עכ"ל הרי לפניך מוכח מדברי הרא"ש בלשון זה מהני מדכתב תחילה נכסיו אפילו כתב מטלטלי הכוונה היא דהיינו