פעמוני זהב חלק א סה

אכן מה שכתב כת"ר דדברי הע"ש לפי דברי הש"ך דמפרשם דפליגי על הי"א קמא וס"ל להע"ש דהריטב"א ס"ל דאפילו אמ"ל בשם פלוני הפקידם אצלו חייב להחזיר וכת"ר כתב שמדברי הריטב"א מבורר דאם נתנם לו בשם פלוני אינו חייב להחזיר אם יראה בעיני כת"ר אמינא ולא מסתפינא דמ"ש הריטב"א דאם נתנם לו בשם פלוני אינו חייב להחזיר הוא באומר הנפקד לתופס פלוני אמ"ל שאתנם לך סתם אבל אם יאמר לו פלוני אמ"ל דבשעה שארצה להפקידם אפקידם בידך עד שאבוא ואטלם ונחזירם לבעלים הראשונים בזה ודאי דיודה הריטב"א דחייב להחזיר הואיל והשבה בעי והויא הפקידם אדעתא שיטלם וא"כ בדין זה ודאי דהרטב"א חולק על סברת הי"א קמא דהא להי"א קמא אם יהיה בכהאי גוונא ודאי דאינו חייב להחזיר דהא ליכא פסידא לשליח דהא ברשותו הפקידם בידו ומה בידו לעשות אם תפסם המלוה ויצא לטעון טעון שבעל הפקדון חייב לו והגם שדברי הריטב"א אינם סובלים פירוש זה הרי כבר הש"ך כתב בס"ק דדברי הריטב"א לא משמע הכי ואפי"ה כך נראה אליו לפלפל בדברי הע"ש ודו"ק זהו מה שנראה לי להשיב כתר: אהובך רפאל הי"ו

ש"ך סק"י. אבל אם לא הזכיר עיין בתשובת המבי"ט וכו' עיין בספר מאמ"ר קדישי"ן ועיין ספר כר"ח סי' קכ"ח בתשובת הרב רבינו יעב"ץ ז"ל אשר שם ובס' קכ"א שם ועיין בס' זיע"א ז"ל סימן ס"א ועיין בתשובתי מה שכתבתי בדין זה יעויין בסה"ק סי' צ"ה יעו"ש ודו"ק

ש"ך סקי"א וז"ל עוד כתב בסמ"ע וז"ל ואפילו אי הוה ביד הלוה כתיבת יד וכו' ואין דבריו מוכרחין בזה כיון דלא מצי טעין סטראי אלא היכא ראית ליה מיגו דלהד"מ וכו' ע"כ לא כתב זה אלא לפי דעת הסמ"ע ולסברות הרבנים דס"ל דטענת סטראי הויא טענה גרועה וצריכא מיגו אבל לפי סברתו דכתב לעיל דבמקום נאמנות כבי תרי גם סטראי טענא מעלייתא א"כ נראה דהדין אמת אך לא נראה כן מדבריו דהא לפי האמת חולק על הסמ"ע בסברא זו וא"כ תמיהא לי איך תכף חזר בו מדבריו הראשונים שכתב דבמקום נאמנות טענת סטראי מעלייתא היא וא"ץ למיגו והשתא הדר ביה וי"ל ודו"ק: סימן נ"ט

ס"א. מלוה שהוציא שט"ח מקויים וכו' ודאי דין זה אין חלוק בין אם יהיה שטר זה בנאמנות או לא. כך דנתי מסברא ואח"כ כן ראיתי להרב צרו"ר החיים זלה"ה שכתב כן משם הרב החבי"ב ז"ל ופשוט הוא וק"ל

שם. אינו גובה בו וכו' זה זמן נסתפקתי אם תפס בעל השטר מה דינו אם הויא תפיסא או לא דאיכא למימר הואיל והשטר מסייעו הויא תפיסה דבמקום דליכא שטר ודאי תפיסת ספק לא הויא תפיסא ומחויב להחזיר וכמו שמפורש בדברי הפוסקים ועד אחורן הרב הגדול מוהר"ר סעדיא אב"ד זלה"ה הובאו דבריו בס' כר"ח ח"ב סק"ך שכתב על דברי הש"ע בס' ע"ה סכ"א שכתב האומר לחבירו אמר לי אבא שיש לי בידך מנה והלה אומר אין לו בידי אלא חמשים י"א שפטור אף משבועה היסת. וי"א שחייב לישבע שבועת התורה ע"כ. וכתב הרב הנז' דאפילו לדעת י"א בתרא דחייב לישבע שבועת התורה אם היורש תפס משל לוה חייב להחזיר ללוה והלוה ישבע היסת אם כפר הכל או שבועת התורה אם הודה במקצת יעו"ע א"ך הרי לך תפיסא מספק לא מהנייא אפילו במקום שצריך הסופר לישבע שבועה דאורייתא אך בכאן הואיל והשטר עדיין ביד המלוה יש להסתפק

ברם יש לי לברר זה ממה שמצאתי להרב"י בחו"מש סע"ב שכתב טל דברי הטו"ר שכתב דבמקום שיד בעל השטר על התחתונה אם תפס בעל השטר לא מפקינן כתב הרב"י דזה דברי הרי"ף סוף פרק השואל וכתב בעל התרומו"ת שכתב הרמב"ן על מה שכתב הרי"ף פירוש לפירושו ואם נתן לו מאה מעי ברשותו או שנתן לו מטלטלים כיון דברשותיה יהב ברשותיה קיימי והמע"ה עכ"ל. וטעם הדבר פירשו וכו' עכל"ה יעו"ש מדברי הרב"י שם נראה דכוונתו לומר דפליגי בדעת הרי"ף דלדעת הרמב"ן ס"ל דוקא אם התפיסו המלוה דהוי ברשות הוא דהוי בעל השטר מוחזק ולדעת שאר פוסקים אפילו תפס שלא ברשות. ומצינו להש"ך שם בסמ"ב סקט"ו שמביא דבריהם וז"ל ואי תפס אפילו בעדים וכ"כ הרב המגי"ד ומביאו ב"י ומשמע אפילו תפס שלא ברשות וכו' וזהו דלא כהרב בה"ת משם הרמב"ן הביאו הרב"י וכו' מיהו נ"ל דלענין דינא לא פליגי דהפוסקים מיירי בטוען ברי והרמב"ן בטוען שמא ובא לזכות מכח השטר עכ"ל הש"ך הרי לך לדעת הש"ך דכל מי שתופס ובידו השטר הואיל ואין לו טענת ברי על מה שכתוב בשטר מסקינן מיניה דלא הוי תפיסה וזה לדעת הש"ך מוסכם הוא אליבא דכו"ע דבזה הוא משוה דעת הפוסקים דלא להוו פלגאי וא"כ בנדון זה הואיל ומלוה זה ספוקי מספיקא בשטר זה אפילו תפס מפקינן מיניה

שוב ראיתי לדקדק מדברי הרב מוהריב"ו זלה"ה ממה שראיתי לו בספרו וי"ץ סימן א"ך טוב שגם מר ניהו רבה פסק כפסקו של הרב מוהרר"ס אב"ד זלה"ה הנז"ל והוסיף עוד וכתב דאם טען היורש ואמר שהיה בידו שטר נגד הלוה בשם אביו הרי זה נשבע על מה שתפס הואיל ואם הוציא השטר לפנינו היה גובה בו. אלה היו דבריו יעו"ש. מכאן אתה למד דוקא במקום שאם היה מראה השטר והיה גובה בו הוא דישבע ויטול אבל בנדו"ד דכשמראה השטר אין גובין בו כלל אפילו תפס חייב להחזיר זהו מה שנלע"ד ודו"ק

אחרי מופלג בא לידי ספר כנה"ג וראיתי דחסרון הספרים דין גרמא לטרוח טרח להביא ממקומות אחרים דראיתי לו בס' זה שכתב משם תשובות, הרשב"א דאפילו היה לו משכון על שטר זה חייב הוא להחזיר ללוה יעו"ש וא"ך מכ"ש תפס ופשוט הוא ודו"ק: