פעמוני זהב חלק א סד

שבשליחות אותו פלוני הפקידם בידו דאז הוא פטור אפי"ה חייב התופס להחזירם דבעי למעבד השבה מעלייא והוא תימא שהרי בתשובת הריטב"א שהביא מר"ן ב"י והבאתי לשונו לעיל בקצרה מבואר הוא דכל שבאו לידו של התופס ברשות הבעלים יכול הוא לתופסו וז"ל נראה דלא דמייא לההיא דאבימי דהכא כיון שבתורת שאלה באו לידו משמעון נתחייב השבה גמורה ולא דמי לעובדא דאבימי דהתם ברשות בעל דבר הגיעו לידו ומיהו אם לא הפקידו אלא תפסו וכו' תפיסתו תפיסה הרי מבואר דהריטב"א אזיל ומודה לסברת ההג"ה דוכן מי שהפקיד הלכתא היא שאם טוען שבשליחות אותו פלוני נתנו בידו יכול לתופסן כיון שלדבריו לא יפסיד השליח. סוף דבר דברי הש"ך בכוונת הע"ש אינם מכוונים כלל אחר המח"ר ומכלל דברי תראה שכת"ר לא דקדק בדברי הש"ך בכוונת הע"ש וגם נעלם מהידיד תשובת הריטב"א במקורה עד כאן הגיעו דברי מר קשיטא הרב הגדול סבא דמשפטים כמוהר"ר יוסף בירדוגו זלה"ה דוק בהם

וזאת היתה תשובתי אליו

מה שהקשה כת"ר על הש"ך שכתב על הע"ש שמדבריו נראה דפסק כיש אומרים קמא וכת"ר תמה עליו תמיהא גדולה עליו ולבסוף תמה עלי שלא דקדקתי בדברי הש"ך שכתב על הע"ש וכו' הנה בשמים עדי שבהשקפה ראשונה עמדה קושייא זאת לעומתי דהיאך יש לומר כן וכמ"ש כת"ר ובשבל זה הוצרכתי לדחוק ולומר דסברת מר"ן ז"ל בש"ע שהיא עובדא דאבימי מר"ן ז"ל כתב דינא דגמרא ולא פירש פירוש דבריו אלא כמ"ש הרי"ף והרמב"ם והני י"א וי"ח לא באו לחלוק על דברי מר"ן אלא לפרש דברי מר"ן דסברת הי"א קמא ס"ל דמר"ן דכתב דחייב השליח ופטור היינו במקום דלא מטי פסידא לשליח והיינו בטוען התופס שאדעתא דמלוה אחרת נתנה לו והוה השליח יכול ליפטר בטענה זו והי"ח ס"ל דאפילו בסתם הואיל וממונו הוא של לוה יכול לתפוס ואפילו יגיע פסידא לשליח הואיל וממונו של מלוה הוא זהו מה שעלה בדעתי ליישב דלפי זה נחה שקטה קושיית כת"ר על הש"ך דודאי הע"ש הואיל ולא הביא סברת הי"א והי"ח ולא הביא כי אם סברת וכן מי שהפקיד וכו' על דברי מר"ן וכו' דהנה בהובאה זאת יש להקשות על דברי הע"ש דהא מדברי האי וכן בהכריח ס"ל דבמקום פסידא דשליח אינו יכול לתפוס ובשביל זה אם לא תפס דמטי ליה פסידא לשליח אינו יכול לתפוס ובמקום דליכא פסידא לשליח דהיינו באומר שנתנם לו בשם פלוני דאם יטעון השליח כן היה פטור אזי יכול לתפוס וא"ך מדברי האי וכן נראה דבמקום פסידא אינו יכול לתפוס וא"ך קשה היאך הביא הע"ש האי וכן אדברי מר"ן בש"ע דממנו משמע דכל שנתנם לו בשם פלוני על חובו סתם דתפיסתו הויא תפיסה אפילו במקום דמטי פסידא לשליח א"ך היאך הביא עליה האי וכן דחיישא לפסידא דשליח אלא דצ"ל דדברי מר"ן אלו איירי באומר התופס שהשליח נתנם לו על חוב אחר דליכא פסידא אם יטעון כן והיא כסברת הי"א קמא וכל דברי הש"ך אלו לסברתו אזיל דס"ל דדברי הסמ"ע בפירוש הי"ח דחוים הם דסברת הי"ח לא אזלי לטעם הואיל ונתנם לו בשם פלוני אלא הש"ך ס"ל דכל שתפס משם הלוה אפילו נתנם לו בסתם אפי"ה תפיסתו תפיסה דהם לא חיישי לטעם הפסידא של השליח זהו תוכן דברי הש"ך והגם דהע"ש דבריו סתומים ויכולים לפרשו כמ"ש הסמ"ע כמ"ש כתר עכ"פ הש"ך הואיל ואית ליה דדברי הסמ"ע דחוקים הם פשיט ליה דגם הע"ש יפרש כדבריו

גם בדרך אגב לפי פרוש זה דהני י"א וי"ח תרוייהו פליגי בדברי מר"ן בש"ע נחה לדעתי דעת הדיוט מאי דק"ל על דברי הסמ"ע דלפי מאי דמפרש סברת הי"ח דס"ל דכל שיאמר ליה בשם פלוני אפילו יגיע הזיק לשליח אפי"ה יכול לתפוס א"כ היינו סברת מר"ן ומה באו לחדש מור"ם בסברת האי וי"ח אלא ודאי דהני שני סברות די"א וי"ח לא באו אלא לפרש דברי מר"ן שהם ש"ס ערוך והגם דקשה בעיני פירוש זה במ"ש מור"ם וי"א וכו' ומלשון זה משמע שבא לחלוק על דברי מר"ן דאם הם לפרש הו"ל להביא סברת הי"א בדרך פירוש וכמו שאומר בכל מקום הני מילי וכו' וי"ח וכו' אפי"ה אין דוחק כ"כ וטוב לפרש אותו כך מלהניח בקושייא

עוד אני מוסיף לומר דודאי הני י"א וי"ח לא נחלקו אלא בפירוש דינא דמר"ן דאי לא תימא הכי אלא דסברת הי"א באה לחלוק על דברי מר"ן א"כ לסברת הש"ך דס"ל דסברת הי"ח ס"ל אפילו נתן לו בסתם ולא אמר לו בשם פלוני יכול לתפוס א"כ לפי זה הרי שלש מחלוקת בדבר דלסברת מר"ן בעינן שיאמר בשם פלוני כההיא עובדא דאבימי ולסברת הי"א לא סגי בשם פלוני אלא עד שיאמר בשם פלוני ועל חוב פלוני ולסברת הי"ח אפילו נתנו בידו בסתם כגון אם הפקידו בידו לבד יכול לתפוס הואיל וטעמייהו הוא הואיל וממנו דלוה הוא וא"כ לפי זה יש להקשות דמניין נבראו הני שלשה סברות הרי לא מצאנו כי אם שני מחלוקת ותרויהו הביאם המרדכי ז"ל דפליגי בפירוש ההיא דאבימי אלא ודאי דהני י"א וי"ח לא באו אלא לחלוק בדינא דמר"ן ואין להקשות דלפי סברא זו לסברת הש"ך דאית ליה להי"ח ס"ל אפילו בנותן בידו בסתם יכול לעכב א"כ היאך נימא דסברא זו קיימא אליבא דמר"ן בש"ע הרי מר"ן איירי באומר לו פלוני נתנם לי שאתן לך הני זוזי וא"כ משמע מיהת דבעי שיאמר ליה בשם המשליח מיהת. זה אינו דמה יעלה ומה יורד מה שאומר לו בשם המשליח סו"ס הרי השליח מפסיד אלא ודאי דטעם העיקרי הוא הואיל וממון הלוה אין אנו חוששים להפסיד השליח וא"כ מה לי אמ"ל בשם פלוני או נתן לו התופס בסתם דהיינו בפיקדון ודאי כל שהוא ממון הלוה יכול המלוה לתופסו זהו מה שנלע"ד להליץ בדרך דחיק ואתי מרחיק

גם מה שהקשה כת"ר וכתב דאכתי הע"ש למה כתב דהנפקד טוען שהפקיד והתופס טוען שתפס בע"כ והו"ל לקצר מחלוקת ולימא דהנפקד וכו' לעד"ן לומר דהע"ש רצה למינקט טענה אחת בין על מה שאומר התופס דבפקדון באו לידו וחייב להחזיר דהא תחילה דינו דהריטב"א בין על מה שטוען שתפס באונס דהני שני טענות הם של התופס וקיימי על מה שטען הנפקד שהוא הפקיד ומה גם דכת"ר כבר ישבה דלרבותא נקטה: