פעמוני זהב חלק א סג

אלא דשוב ראיתי דסברת הטו"ז דלא כהש"ך וכוונתו לומר דסברת וכן מי שהפקיד וכו' שכתב מור"ם היא אתייא אפילו לסברת י"א קמא מכ"ש לסברת י"ח שכתב אח"ך מור"ם. א"ך פשוט דהדרינן לומר דאדרבא סברתו הוא כדעת הסמ"ע יעו"ש וגם הרב האורי"ם ז"ל כן דעתו וגם ראיתי להרב מאמ"ר קדישי"ן וז"ל בסק"ו כתב הש"ך להלכה כי"א קמא אבל בכנה"ג כתב דכיון דהוי פלוגתא המע"ה גם הסמ"ע ס"ל לפסוק כי"ח דהא כתב דהאי וכן מי שהפקיד קאי על יש חולקים וכוונתו שיש לפסוק כי"ח גם מוכח מתשובת מהר"ם מלובלי"ן סי' קי"ד שכתב ראובן ששלח אצל שמעון שליח לגבות חובו ולא נתן השטר בידו ופרע שמעון לשליח קצת המעות וא"ל שיכתוב קבלה על השטר ולא עשה כן ועכשיו טוען ראובן נגד המעות שקבל סטראי נינהו השליח חייב עכ"ל א"כ הלכה כי"ח שאין יכול להוציא מיד המוחזק עכ"ל הרב מאמ"ר קדישי"ן וסוף סוף מה שכתבתי הוא המסקנא לדינא נמי דהיינו

העולה מהמקובץ דאם התופס אומר שהופקד בידו סתם חייב להחזיר אליבא דכו"ע בין לסברת הסמ"ע והטו"ז והאו"ת והע"ש ומהר"ם וכנה"ג דכולהו סבר"י מרנ"ן דהלכה כי"ח והי"ח ס"ל דוקא פלוני אמר לי להפקיד בידך וכשיטת הסמ"ע אבל אם הפקידה בסתם אפילו הי"ח ס"ל דלא מהני וא"ך סברת וכן מי שהפקיד דכתב מור"ם הוא הלכה ומורין כן ואפילו לדעת הש"ך שכתב דהאי וי"ח ס"ל דאפילו הפקיד בידו סתם הויא תפיסתו תפיסה הרי איהו ניהו כתב דהלכה כי"א יעו"ש וא"ך אליבא דכו"ע דבהפקיד סתם אין תפיסתו תפיסה ובנתנם לו השליח ואומר שברשות הבעלים הופקד אתו בזה לסברת להקת הפוסקים שכתבנו בודאי דפטור דהמע"ה ונקטינן כי"ח ולדעת הש"ך לא מהני משום דאיהו ניהו ס"ל כי"א קמא וא"ך כסברת כולהו הנהו פוסקים עבדינן דהמע"ה ובתופס מידו בודאי אם הוא בע"ך אליבא דכו"ע דאינו צריך ג"ך להחזיר אפילו לדעת הש"ך דפסיק ותני כסברת י"א קמא דכל שמגיע היזק לחבירו אינו יכול לתפוס הרי כאן אינו מגיע לו היזק הואיל ואמר התופס דבע"ך תפסה ממנו והרי הוא פטור זולת השואל דאפילו באונס יתחייב כמ"ש הסמ"ע יעו"ש. אבל אם התופס אומר דמה שתפס ממנו הוא שלא בע"ך יסבור הש"ך דחייב הואיל וס"ל כדעת הי"א קמא אבל להנהו פוסקים שכתבנו ודאי דגם בזה פטור הואיל ומעיקרא לא באו לידו בתורת פקדון סתם אינו צריך השבה ועיין מ"ש אצלי בתשובותי בס' מ"ח מה שכתבתי שם באורך ומה שכתב לי הרב הגדול דיינא הוא כמוהר"ר יוסף בירדוגו נר"ו וזהו המסקנא שהעלינו בין שנינו ודו"ק

ובדרך אגב ראיתי להעתיק כאן מה שהקשה לי ידיד הרב יוסף סיני בדברי הש"ך דסק"ז וז"ל אחרי כותבי ראיתי לדקדק על מ"ש הש"ך בסק"ז וז"ל וגם לענין דינא נראה עיקר כס' הא' ודלא כהי"ח וכן נראה מדברי הב"ח וכן נראה מדברי הע"ש שהשמיט הי"א והי"ח ולא כתב אלא וכן מי שהפקיד וכו' ועוד כתבתי לקמן בסק"ח שכן נראה סברת הע"ש וכו' הנה מ"ש שכן נראה מדברי הע"ש מדהשמיט סברת הי"א והי"ח מ"ש דס"ל כסברת הי"א קמא וכו' פליאה נשגבה לדידי על דבריו ז"ל דאדרבא איפכא מסתברא דמדכתב וכן מי שהפקיד על סברת מר"ן דפסק דיכול המלוה לתפוס ומסיק וקתני עלה וכן מי שהפקיד וכו' שאם טוען שבשליחות אותו פלוני נתנם לו יכול לתפוס וכו' ואם נתנם לו בסתם אינו יכול לתפוס וכו' מבואר הדבר לעין כל רואה השמש שכן כוונתו במאי דאמר וכן כלומר כי היכי דפסק מר"ן דיכול לתפוס משום שנתנם לו בשם המשליח ה"ן בנדו"ז שנתנם לו בשם הבעלים יכול לתופסן וכן בסתם אינו יכול לתופסן וכו' והיינו כשיטת הי"ח וכדמפרש לה הסמ"ע

גם מ"ש שכן נראה גם מדבריו שכתבתי לקמן סק"ח דס"ל כסברת הי"א קמא וכו' הנה הוא ז"ל סובר דלשיטת הי"א קמא אפי' תפסו מיד הנתפס שלא ברצונו אינו יכול לתפוס ולגרום היזק לנתפס כמ"ש הוא ז"ל בסק"ח ומשו"ה כשהוקשה לו על הע"ש דלמה דחק לפרש פשיעת הנתפס היא שלא הפקידו בעדים והי"ל לפרש כפשטה שלא שמרו כראוי עד שתפס הטופס מידו ומשו"ה תרץ יתיב בכוונת הע"ש דס"ל להע"ש דקושטא דמלתא דגם הריטבא אזיל ומודה שאם תפסו מידו שלא לרצונו שיתחייב הנתפס בשביל שלא שמרו כראוי אינו זוכה התופס כדי לגרום הזיק לנתפס ואינו זוכה התופס אלא כשטוען שתפסו מידו בע"כ באונס והמפקיד אומר שלא תפסו מידו אלא שהפקידו אצלו שלא בעדים וע"כ יכול לתפוס שאומר לו התופס אם היתה מודה לדברי שבאונס תפסתיהו מידך הייתה נפטר ועל כן יכול לתפוס והנפקד לפי דבריו שאומר שהפקידו שלא בעדים שפשע בכך והרואה יראה כמה פירושו זה זר מאוד בדברי ההג"ה שלפי זה בדין זה האחרון שאומר לו התופס שאני תפסתי ממך באונס ואם תודה לדברי תפטור שיכול לתפוס. גם הי"א קמא דוכן מי שהפקיד מודים בו דאינהו נמי הכי קאמרי שאם טוען התופס שבשליחות אותו פלוני נתנם לו יכול לתפוס מטעם שאומר לו אם תודה לדברי תפטר. וא"כ נמצא שאינם חולקים אלא בדין שהפקיד ביד התופס בתור' פיקדון בשם הבעלים דלסברא קמייתא יכול לתפוס ולסברת הריטב"א כיון שבתורת פקדון נתנם לו אפע"פ שהוא הגורם היזק לעצמו במה שאינו מודה לתופס אפילו הכי כיון שבתורת פיקדון נתנם לו בעי למעבד השבה מעלייה מה שאין נראה כן מדברי ההג"ה כלל דמלשון מור"ם קרי בחיל דדוקא אם הפקידו בידו בתורת פקדון מידו לסברא, קמייתא אבל בתופס יכול לתפוס דמלשון זה מבואר דאדרבא עיקר מחלוקתם בתופס ולא במפקיד בתורת פקדון ועוד אכתי קשה למה הוצרך הע"ש לפרש דהנתפס טוען שלא תפסו ממנו אלא שהפקידו אצלו שלא בעדים והתופס טוען שתפסו ממנו באונס גמור ונמצאו טענותיהם מרוחקות מן הקצה אל הקצה והו"ל לקרב הטענות שהתופס אומר שתפסו מידו באונס והלה שהוא הנתפס אומר שלא באונס תפסו מידו אלא שלא מרצונו ועכ"פ זכר התופס מהטעם שאומר לנתפס אם היית מודה לדברי שבאונס תפסתהו מידך היית פטור ולכך זוכה התופס וחייב הנתפס מאחר שמודה שתפסו מידו שלא באונס

עוד אני חוזר וצווח על דברי הרש"ך על פירושו זה בדברי הע"ש דס"ל בכוונת הע"ש דהי"א הללו שהיא סברת הריטב"א ס"ל דאפילו יטעון התופס שבשליחות אותו פלוני נתנם לו ואפילו יודה לו הנתפס