פעמוני זהב חלק א ס

סימן נ"א

בש"ע ס"ב. הוציא עליו שט"ח בעד"א וטען הלוה פרעתי הרי זה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם. טען ואמר ישבע לי שלא פרעתי הרי זה נשבע אבל אם טען לא לויתי הרי זה נשבע להכחיש את העד ופטור ע"ך. קשה לע"ד דלמה לא האמינו לומר פרעתי במיגו דלא היו דברים מעולם וראיתי להרב המגי"ד ז"ל שכתב דהרמב"ם זלה"ה בעל סברא זאת יליף לה מנסכא דר' אבא דפסקו בה אם אומר אין חטפי ודידי חטפי דהו"ל משיל"ם ומשם יליף לדין זה יעו"ש. בהרב המגי"ד פרק י"ד ממלו"ל יעו"ש ולי איש צעיר קשה דהיאך נלמוד זה מדין דנסכא דשאני בנסכא טעמא דלא האמינו במיגו דלא חטפתי משום דהוי מיגו דהעזה דהיה צריך להעיז ולישבע נגד העד כמ"ש התוספ' בבתרא דף ל"ד אבל בנדו"ד דהוציא שטר בע"א דמיירי אפילו אין העד עומד לפנינו א"ך למה לא יהיה נאמן לומר פרעתי במיגו דלא היו דברים מעולם דהא אין כאן מיגו דהעזה דהא אין עד שבשטר עומד לפנינו

אלא דנראה לי דהרמב"ם ס"ל כתירוץ ריב"ם שהביאו התוספ' בפרק חזקת הבתים דל"ד דכתב שם דריב"ם ס"ל דאפילו במקום מיגו טוב עכ"ז חייב דכיון דאיכא חד המחייבו שבועה מן התורה כן הוא הדין שישבע להכחיש את העד או ישלם ואין מועיל לו מיגו ליפטר ע"ך א"ך אף אנן נימא דכן היא סברת הרמב"ם כסברת ריב"ם ז"ל

אלא דכל זה איננו שוה לי דהא לקמן בסע"ה סי"ג כתב מור"ם אבל במקום שיכול לומר פרעתי או החזרתי לא אמרינן משיל"ם דנאמן במיגו כן הסכימו האחרונים עכ"ל וסברא זאת שהביא מור"ם אינו חולק שם על מר"ן כמו שתראה שם ושם כתב הסמ"ע דסברא זאת מיירי היא נגד סברת ריב"ם דס"ל אפילו במקום מיגו אמרינן משויל"ם יעו"ש בסמ"ע סקל"ג. וא"ך קשה דשם פסק מור"ם דלא כסברת ריב"ם וגם מר"ן מודה לאותה סברא וכן פסק מר"ן עצמו בס' ע"ב סכ"ג משם תשובת הרמב"ן ז"ל וא"ך היאך כאן הביא מר"ן סברת הרמב"ם סתם דס"ל כסברת ריב"ם דממנו משמע אפילו במקום מיגו אמרינן משויל"ם ומה גם לסברת הש"ך סקל"ח דדחה דברי הסמ"ע וכתב דאפילו ריב"ם עצמו מודה בסברת ריב"ש שהביא מור"ם דהיכא דיכול לומר פרעתי או החזרתי לא אמרינן מתיך שאיל"ם ונאמן במיגו ולא אמר שם ריב"ם דאינו נאמן אלא באומר לא זזה וכו' יעו"ש וא"ך מדבריו משמע דכ"ע ס"ל דבמקום מיגו שאין בי העזה לא אמרינן מתוך שאיל"ם וא"כ גם כאן נימא הואיל ואין העד לפנינו יהיה נאמן לומר פרעתי במיגו דלא היו דברים מעולם ודוחק לומר דדברי הרמב"ם אלו מיירי בעד החתום בשטר עומד לפנינו דהא דברי מר"ן סתומים המה

ואין לומר דהרמב"ם ס"ל דלא אמרינן מיגו הואיל והוא מחוייב לישבע שבועה דאורייתא אם היה מכחיש את העד על כן אינו יכול לפטור עצמו בהיסת דזו לא אפשר דהא התוספ' שם בפרק חזקת הבתים רצו לתרץ כן בנסכא דר' אבא ודחו האי תרוצא מהאי דהמוכר את הבית ד"ע דהמפקיד אצל חבירו בשטר דנאמן לומר החזרתיו לך במיגו דנאנסו ע"כ ועוד הוסיפו בדבריהם דתירוץ זה יוצדק אליבא דר"ת דס"ל טענת נאנסו דרבנן אבל למאן דס"ל דטענת נאנסו מדאורייתא לא יוצדק תירוץ זה וא"כ הואיל ומצינו להרמב"ם דפסק דטענת נאנסו היא מדאורייתא ואפילו הכי נאמן לומר החזרתי במיגו דנאנסו כמ"ש הרמב"ם והביאו מר"ן בס' רצ"ו ס"ב וע"ש בש"ך א"כ גם כאן יהיה נאמן וכמו דשם הצריכוהו לישבע כעין של תורה גם כאן כך הו"ל לתקן ודו"ק

אחרי זאת עבור הזמן האיר ה' עיני בפותחי להרמב"ם הלכות טו"ן פ"ד שם ראיתי להראב"ד ז"ל שמתמה על הרמב"ן ז"ל בדין זה דשטר בעד"א למה לא יהיה נאמן כמ"ש וששתי על אמרתי אלא דראיתי להראב"ד שמיישב הרמב"ם בדרך אפשר דהרמב"ם מיירי בטוען להד"מ ואח"ך הוציא עליו השטר בעד"א יעו"ש ובזה לא נתיישב לי דברי מר"ן כאן דלא שייך לפרשו כפירוש הראב"ד דהו"ל למר"ן לפרש ולא לסתום הדברים

אלא נראה לתרץ דמר"ן אזיל לשיטתיה דכתב שם בכ"מ הו"ל טו"ן וז"ל אבל נראה דדעת הרמב"ם דכיון שאם היו שנים בשטר היו מחייבים אותו ממון ולא היה נאמן לומר פרעתי כך לי נמי וכו' יעו"ש ובזה נחה שקטה תמיהתנו ולכשאפנה אשנה בע"ה ודו"ק

שם הוציא עליו שטר בעד"א וכו' אם הוציא עליו שטר בשני עדים ואינו מקויים כי אם בעד אחד דוקא והוא אמר פרעתי עיין בש"ך סע"ה סקמ"ב יעו"ש

אחר כמו עשר שנים לכתיבותי אלו חדשים מקרוב באו ונראה בעליל ספר משפטי"ם ישרי"ם להרב הגדול מהר"ר רפאל בירדוגו זלה"ה וראיתי לו בח"א סרל"ו שדעתו לפסוק כדעת י"א בתרא יעו"ע וק"ל

ש"ך סק"ח. בסופו וז"ל וכן אם נגנב לשנים דבר ובאו עדים שרחוקים לאחד וקרובים לשני שזה גנבו אינו יכול להעיד אפילו בע"פ אלא א"ך נסתלק הקרוב ע"ך מכאן ג"ך תוכחת מגולה לסופרי בני ישראל שיש להם קרובים סוחרים ויש לקרוביהם שותפים והשותפים של הקרובים מוציאין שטרי חובות על אחרים חתומים בסופרים הקרובים לשותפים שלהם והאמת מדברי הש"ך נראה שאותם שטרות פסולים הואיל וידוע שיש לקרובי העדים הנאה משטר זה וכבר ראיתי להרב צרו"ר החיי"ם בליקוטיו שכתב סברא זו בפשיטות משם כנה"ג ולא כתבתי זה אלא לומר דמצאנו חבר לרב החבי"ב ז"ל ודו"ק: סימן נ"ב

בש"ך סק"ח. ראיתי להרב מאמ"ר קדישין סק"ח שכתב וז"ל והע"ץ כתב