פעמוני זהב חלק א נט

דמר"ן לא ס"ל כדעת הרשב"א בההיא דס' מ"ט והרי מצינו שם בס' מ"ט אחר שהביא דברי הרשב"א שכתב שנשאל על שני יוסף ן' שמעון וכו' שכתב בזה"ל אבל אם היה כתוב בשם אמר לנו יוסף ן' שמעון נר"ו לויתי מפלוני מנה נראה דהוי חי כי היכי דכתבו יוסף בן שמעון הכהן הוי סימן עכ"ל הרשב"א ועל זה סיים הרב"י דכתב ז"ל ולי נראה דלא הוי סימן דהא אפשר דנר"ו לא קאי אלא ליוסף לא לאביו עכל"ה מלשון זה נראה דלא חלק הרב"י על הרשב"א אלא משום דיש לפרש דנר"ו קאי על יוסף ולא על אביו אבל אלולי טעם זה וכגון אם יהיה כתוב יוסף נר"ו ן' שמעון נר"ו ודאימודה לדינא של הרשב"א מכח דבלשון עדים אכולא מילתא קא מסהדי וא"ך מזה מוכרח דמר"ן דפסק לסברא הרמב"ם באהע"ז ס"ג לא אמרה אלא לענין יוחסין דוקא דאל"ך הו"ל להרב"י בס' מ"ט לחלוק על הרשב"א אפילו אלו הוה כתוב יוסף נר"ו ן' שמעון נר"ו מכח דאיהו ס"ל כדעת הרמב"ם דעדים לאו אכולה מילתא קא מסהדי אלא ודאי דמר"ן לא ס"ל כדעת הרמב"ם אלא לענין יוחסין דוקא ולשאר מלי ס"ל כהרשב"א והרא"ה והר"ן ולכך בס' מ"ט לא חלק על הרשב"א אלא מכח דאיכא למימר נר"ו קאי על יוסף. זהו מה שנלע"ד להשיב על דברי מוהרי"ע זלה"ה אכן בעקר הדין פשוט בעיני דלא כמור"ם הואיל ומר"ן בב"י לא ס"ל הכי כדאמרן

שוב אחרי כן ראיתי להרה"ג משה"ר מערכת מי"ם אות רצ"ג דהכי פסיקא ליה דלדעת מר"ן גם הוא אזיל בשטת רשב"א יעו"ש שכתב בזה"ל מר"ן בב"י סמ"ט העתיק תשובת רשב"א בלי שום חולק ע"ש אלא בהך נר"ו קאי על יוסף ולא על אביו אבל מודה היא דאם כתב כהן לוה אמרינן דעדים אכולא מילתא מסהדי היכא דכתבו העדים פלוני כהן לוה עכ"ל וששתי שנתכוונתי לדעת עליון תהלי"ת ודו"ק

בש"ך סקט"ו בסופו כתב וז"ל העולה מזה שני יוסף ן' שמעון וכו' ואם כתוב אני וכו' כגון אני יוסף ן' שמעון נר"ו לויתי מפלוני והעדים חתומים למטה ואומרים אמת הדבר שיוסף הנז' לוה מפלוני מוציאין מזה שאביו חי דאם לא היו יודעים שאביו חי לא היו חותמין כיון שכתוב בו נר"ו עכל"ה תמיהא לי מילתא היאך כתב דאם כתב אני יוסף ן' שמעון נר"ו וחתמו העדים דגובין ממי שאביו חי הרי כתב לעיל בסקי"ד דהעיקר הוא כסברת הרב"י דס"ל דאם העדים כתבו יוסף ן' שמעון נר"ו דיכול להיות דנר"ו קאי על יוסף ולא על שמעון וא"ך גם כאן הרי יכולים אנו לומר דמה שכתב איהו יוסף ן' שמעון נר"ו קאי עליו וגם העדים שחתמו אפשר דגם הם פירשו מלת נר"ו קאי על יוסף ולא על שמעון ואין לומר דלא אמר הש"ך בסקי"ד דיכולים לומר מלת נר"ו קאי על יוסף אלא דוקא אם הכל בכתב יד העדים אבל אם איהו כתב אני יוסף ן' שמעון והם חתמו נימא דכוונתם דנר"ו קאי על שמעון האמור בסופא. זה לא יתכן דלא מלבד שאין סברא לחלק אלא אדרבא מסוף דברי הש"ך מוכח דמכ"ש הוא שהרי הש"ך אחר זה כתב וז"ל וכן אם כתב אני יוסף בן שמעון כהן והעדים חתומים למטה וכל שכן אם כתוב בלשון יוסף ן' שמעון כהן לוה מפלוני שמוציאין מזה שהוא כהן עכ"ל הרי לפניך דאדרבא כל שהוא כתוב בלשון עדים הוא מדוקדק עדיף מכתוב בכתב ידו וחתומים עליו העדים וא"ך יש לתמוה דהואיל ובסקי"ד פסק וגם בכלל זה האחרון דכתב כלל העולה מזה פסיק ותני דאם העדים כתבו יוסף ן' שמעון נר"ו דאין מוציאין מאותו שאביו חי משום דיכולים לומר דנר"ו קאי על יוסף. איך חזר לפסוק דאם כתב איהו וחתמו העדים דגובין מאותו שאביו חי הרי תרתי דסתרן וצל"ע ואולי יש ליישב דבריו דבמלת נר"ו ודאי עדיף אם יהיה בכתב עדים אמרינן דעל הבן קאי הואיל והם עסוקים בו מברכים אותו אבל אם הוא עצמו כתב בכתב ידו אני פלוני בן פלוני נר"ו אמרינן נמי מה שכתב נר"ו הוא על אביו קאי דהואיל וזה הבן הזכיר אביו ברכו במלת נר"ו דאמרינן ביה הואיל והוא עסוק באביו מברכו ודרך העדים לדקדק בכך ודו"ק

ש"ע ס"ז. ואם יש שובר מאחד מהם אין שום אחד יכול לתובעו שיאמר לכל אחד מהם אתה כתבת לי זה השובר ומיהו אם יכתבו הרשאה זל"ז יגבה אחד מהם וכו' ואם האחד יכול לכפות את חבירו שיכתוב לו הרשאה כדי שיגבו ממנו עיין להריא"ז בכתובות בפרק מי שהיה נשוי בדין שני שטרות שאחד כתוב בו לוה לוי מראובן מנה בניסן סתמא ואחד כתוב בו לוה לוי משמעון מנה בכ"ח בניסן ואין ללוי אלא שדה אחת דנותנים אותה למי שכתוב בשטרו בכ"ח בניסן דשמא שטר הכתוב בו ניסן סתמא הוא יום תשעה ועשרים לניסן וכן אין מי שכתוב בו ניסן סתמא יכול לטרוף מלקוחות שקנו מן לוי מאייר ואילך שיאמרו זמנך מאחד בניסן והנחנו לך מקום לגבות והוא אותו שדה שגבה ראובן כי שלא כדין גבה שאתה מוקדם לו לפיכך יכתבו הרשאה זל"ז ויגבו מלקוחות שקנו מאייר ואילך ועל זה כתב הריא"ז ז"ל שם דאין זה דכתוב שטרו סתמא יכול לכוף למי שכתוב בשטרו כ"ח ניסן לית לו הרשאה יעו"ש וממנו תלמוד גם לנדו"ד דאין אחד יכול לכוף את חבירו דאין בניהם כלל יעו"ש בריא"ז וק"ל

ש"ע ס"ט. מלוה אחד וכו' ולא היה השובר משולש וכו' לא דמי דין זה לדינא דס"ח דכאן הואיל ומלוה זה יש לו שני שטרות משולשים ובשובר לא כתב שום שלוש הרי גילה לנו דלא אזלינן בשובר זה אחר השלוש דממה נפשך הואיל ונכתב על אחד מהם הרי גילה שאחד מהם פרוע וכל אחד יאמר שלי הוא ופרוע הואיל ולא חזינן דלא קפד לכתוב השילוש בשובר אלא הודה שאחד פרוע. וכל אחד יאמר שלי פרוע ודמי למי שאמר שטר בין שטרותי פרוע דלקמן ס' ס"ה סכ"ג יע"ש וק"ל: סימן נו"ן

בש"ך סק"ח וז"ל ואם כתוב בשטר וכו' והוא הדין וכו' עיין מ"ש לקמן בסקכ"ט על דברי הש"ך שם סק"ו השייך לדין זה וק"ל: