פעמוני זהב חלק א נח

והמבי"ט וא"ך דון זה אינו מוסכם לדעת מר"ן. או יכולני לומר דבנדו"ד אפילו מר"ן יודה דיכול לכתוב הקיום בשטר לבדו ואם מאותו חשש דאמרן אפשר דס"ל דהואיל והחששה נכרת לעיין דשמא זייף שטר אחר כדאמרן אפשר דכופין למלוה לכתוב לו שובר והואיל וכותבים לו שובר יזהר בשוברו ולא יהיה חשש פרעון פעם אחרת. כל זה נראה לי לכתוב לפלפול בעלמא הואיל ואחסו'ר דרי דספרי הם ספרי המבי"ט והרשד"ם לעמוד על הבא"ר לדעת מילתא בטעמא ולזכרון דברים כתבתי שלכשיבואו לידי אעמוד על הבאר ה' יזכני לאור באורם אכי"ר ודו"ק הטיב ועיין בסמ"ע ס' ע"ו סק"ה ע"ש על דברי מה"מ בשם גאון יעו"ש אכן אפשר דעת רשד"ם והמבי"ט לעשות תקון כמ"ש הש"ך שם ס"ק פ"ד והוא דוחק

אחרי מופלג עידן ועידנין בא לידי ספר הכנה"ג וראיתי לו בהגב"י שכתב וז"ל אמר המאסף מתוך דברי הרמב"ם והעיטור מוכח דכל קיום שאינו בשטר עצמו לא מהני מדמהדרו למשבח תקנתא היכא שאין הנייר חלק מספיק לכתוב הקיום אבל הרשד"ם בחו"מ סרס"ג והר"ם מטראני ז"ל בח"ב ס"ב כתבתי דבריהם הגה"ט כתבו דקיום שטר שהוא שטר אחר בפני עצמו כל שכתוב בהקיום פלוני דחתים בשטר פלוני כשר ויראה דמה שכתב הרשד"ם ז"ל בס' הנז' פלוני דחתים בשטר פלוני וכו' הכוונה שיכתוב פלוני דחתים בשטר פלוני לוה מפלוני סך פלוני וכמ"ש המבי"ט והרשד"ם קצר במובן וכללו במילת וכו' ואולי הרמב"ם והעיטו"ר מחזרים למצוא תקון שיהיה הקיום בשטר עצמו ולא בשטר לבדו בפני עצמו מפני הטורח שיצטרך לשמור השטר והקיום אבל אה"ן דאם רוצה לעשות הקיום בשטר בפני עצמו כמ"ש הרבנים מהני וק"ל: סימן מ"ט

ש"ע ס"א. אפילו אשה או קרוב כשרים וכו' נלע"ד דגוי פסול דהא כתב הסמ"ע סק"ד דטעם האשה והקרוב משום מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי בה וא"ך עכו"ם דלאו בני בושה וכלימה נינהו כדאיתא במס' נדה ע"ש ואשר פיהם דבר שוא ודאי אין להאמינם אפילו במילתא דעבידא לגלויי וק"ל

בש"ך סק"ב. וז"ל וקשה לי על המחבר וכו' וא"ך הכא הוה ליה להשוותם ע"ך. לע"ד נראה דאין זה קושייא על המחבר דלא רצה להשוותם דשטר שאין בו קנין בין של מכר בין של הלואה אין כותבים עד שיהיו מכירים שניהם דהא יש חלוק בניהם דבשטר מכר אם הודה שקבל דמי המכר כותבים למוכר לבדו כמ"ש המחבר לקמן ס' רל"ח לא כן בשטר הלואה אפילו יודה הלוה שקבל מעות ההלואה אין כותבין לו וא"ך הואיל ודיניהם חלוק לא רצה להשוותם וכתב כל אחד במקומו ודו"ק

סימן מ"ט ס"ז במור"ם אם שני יוסף ן' שמעון בעיר אחת והא' מת אביו וכתב בשטר יוסף ן' שמעון שלי"ט או נר"ו וכו' הוי סימן ע"ך

הנה הגם דמור"ם הביא דבריו סתם בלי חולק אין לנו לילך אחר הג"ה זו הואיל וקי"ל הלכה כמר"ן אפילו על מה שגילה דעתו בב"י ואפילו לא העלה אותה על השולחן וכמו שבא כתוב בס' וי"ץ בלקוטיו משם רבותינו האחרונים ועיין בס' וי"ץ ח"ב בפסקיו ס' רצ"ד ששם פסק דאפילו במקום שגילה מור"ם דעתו והעלה אותה במפ"ה עכ"ז אם מר"ן גילה דדעתו בב"י בתר הכרעתו כב"י אזלינן וכמו שכתבנו כלל זה בתשובותינו משמו ומשם הרב שד"ה האר"ץ וממה שהביא הרב ישמ"ח ל"ב יעו"ע כי אין מקום כאן לכפול הדברים

ועל מאי דאתן עלה כאן הוא דעדיפא מזה הנה ראיתי למוהרי"ע זלה"ה בס' בית יהודא ח"ב סי"ג שהביא מאי דאתגורי אתגור רב הונא ורב חסדא במסכת כתובות אי מעלינן משטרות ליוחסין אי אמרינן עדים אכולא מילתא קא מסהדי או לא יפו"ע ועל מחלוקתם זה של רב הונא ורב חסדא הביא מר"ן הב"י באהע"ז ס"ג דברי הר"ן והרשב"א שכתבו דהא דפליגי דוקא בלישנא דידיה כהאי דאמר אני פלוני כהן אבל בלישנא דסהדי ודאי מהני וכי פליגי נמי דוקא בהך דשייך למידק כשמא דיליה לפי שהמלוה תלויה בזה אבל אינך מילי דמתני בשטרא דידיה ודאי לא מסהדי סהדי עלייהו אלא דאיהו אמר ליהו הכי וסיים הרב"י וכתב ז"ל אבל הרמב"ם כתב דאפילו בלשון עדים נמי מספיקא לן וטעמא דמילתא לפי שאפשר שהסופרים סומכים על שמות בני אדם כפי שהם מוחזקים בעיר וכיון דחזו ליה דאוכל תרומה וקורין אותו כהן קארי ליה הכי עכל"ה ומכח מה שכתב הרב"י הנז' דהרמב"ם כתב דאפי' בלשון עדים וכו' מכח זה כתב הרב מוהרי"ע זלה"ה דמרן בש"ע הכי פסיקא ליה דלא אמרינן עדים אכולא מילתא קא מסהדי בין לענין יוחסין בין לענין מלוה דלעולם לא שאני ליה למר"ן בין לישנא דידיה ללישנא דעדים הואיל וכדעת הרמב"ם פסק בש"ע אהע"ז ס"ג ס"ב ומזה יצא הרב מוהרי"ע זלה"ה הנז' לתמוה על מור"ם ז"ל וז"ל הרב הנז' אחר שהביא דברי הרמב"ם ופסק הש"ע דאהע"ז ס"ג ס"ב על זה סיים וכתב וכפי זה נראה דמה שכתב מור"ם ז"ל בטו"ר חו"מ סמ"ט ס"ז ז"ל אם שני יוסף ב"ש בעיר אחת והאחד מת אביו וכתוב בשטר יוסף ן' שמעון שלי"ט או נר"ו וכו' והוא לקוח מתשובת רשב"א ז"ל שהעתיק מר"ן בב"י מחס"ט ומשום דאזיל לטעמיה בהך פלוגתא דמעלין ליוחסין דסובר דלא פליגי אמראי אלא בלישנא דידיה אבל בלשון העדים לכ"ע אכולא מלתא קא מסהדי אבל לדעת הרמב"ם דפסק הש"ע כמותו יראה שחולק על הך נדון דמור"ם ז"ל ויסבור שאפילו בלשון העדים יש לומר שהעדים לא דקדקו בכך ולאו אכולא מלתא קא מסהדי ותימא לי על מור"ם ז"ל שסתם ולא הזכיר הפלוגתא ועיין בש"ך שהאריך שם ואחר המחילה מגדולת חוכמתו יש לי לדון על דבריו ואין להאריך עכל"ה. מדברי הרב הנז' נראה פשוט דאין לילך אחר הג"ה זאת בודאי כי לא מלבד שמר"ן בב"י בחומ"ש סמ"ט חלק על הרשב"א אלא שלדעת הרב הנז' גם בש"ע גילה דעתו דלא כהרשב"א הואיל ופסק בש"ע שם באהע"ז ס"ג ס"ב כלישנא דהרמב"ם אך באמת תמיהא לי היאך יצאו הדברים מפי קדוש