פעמוני זהב חלק א נז

ע"ך ז"ל הרב כנה"ג הגהוב"י אוט"ז וה"ה לדייני קיום שצריכים להיות רחוקים זמ"ז ועיין בס' תמי"ם דעי"ם סרי"ג אבל בתשובות הגאונים סר"ה כתוב דדייני קיום יכולים להיות קרובים זל"ז ע"ך. ומדברי מור"ם סי"ט נראה דדייני קיום הקרובים הם מיגרע גריעי מעידי הקיום הקרובים דנכנסו במחלוקת לא כן דייני קיום אליבא דכו"ע אם הם קרובים למלוה ולוה פסולים ועיין ש"ך סק"ן וק"ל

סמ"ע סקנ"א. ובלבד שיכתבו וכו' ודייני קיום פשיטא שיהיו נכרים וכו' נראה דדוקא אם הם חותמין בשלושתן אבל אם ירצו לכתוב וחד ליתוהי ויחתימו שנים דוקא בזה ודאי דצריכים לקרותו דשמא אותו שלישי קרוב למלוה או ללוה והדר דינו כדין העדים במקום שאין רוצים להזכירם דחייב לקרות המלוה והלוה ודו"ק ויש לצדד אך צל"ע ודו"ק

ש"ע סכ"א. דיינים שדנים וכו' עיין מש"ל ס"ז ס"ה וק"ל

ש"ך סקנ"ז. וז"ל כתב הסמ"ע בהג"ה והוא הדין עד החתום וכו' ולעיל סי' ז' כתב הרב"י והד"מ וכו' ובאמת נראה דלא פליגי וכו' מדברי הש"ך נראה דכוונתו להשוות דברי הרשב"א לדברי רי"ו זלה"ה כדי שתהיה דברי הג"ה זאת דכתב הסמ"ע מוסכמת אליבא דכ"ע אכן ראיתי להרב זכו"ל א"ק בחת"מ ח"א שכתב וז"ל אם יכול להיות אחד מעידי השטר אחד מדייני הקיום הרמב"ן והרשב"א והסמ"ע מכשירין אמנם מהר"ש הלוי ז"ל בחו"מ סמ"ט הביא דבריהם וכתב דאין נכון לעשות כן ועיין מ"ש הגב"י אוז"ך ובמהריק"ש שם ועיין תשובת מהר"י מיגאש סקמ"ד דכתב דפסולים יעו"ש עכ"ל. כתבתי זה כדי לומר לך דסברא זו דהרשב"א ז"ל בחלקות תשיב למו וק"ל

ש"ע סכ"ט. שלשה שישבו וכו' וי"א שאם לא כתבו וכו' מלשון זה משמע דלסברא קמא אם לא נכתב וחד ליתוהי פסול וכמ"ש הש"ך סקע"ב וכן ראיתי לרב אחרון בס' תוש"י ח"ב ס"ו דפסק כן וק"ל

ש"ע סל"א. קיום ב"ד צריך וכו' ולכן אם הנייר קצר וכו' ראיתי להרב הגוא"ל זלה"ה שכתב וז"ל או יכתוב שטר בפני עצמו ויכתוב פלוני החתום בשטר פלוני ופלוני לוה מפלוני סך פלוני. הכרנו חתימתם וכשר רשד"ם רס"ג המבי"ט ח"ב ס"ח עכ"ל. ולי ההדיוט לא נמצאו בידי ספרי המאורות הגדולים הנז' לראות שורש הדברים בטעמן כדי שיתקרר דעתי דלדעתי הקלה קשה לי על דבריהם. דהיאך יתכן לכתוב הקיום בשטר בפני עצמו הרי יש חשש דלמא המלוה הזה אחר שיקח בידו שטר הקיום ילך ויכתוב שטר אחר כעין זה אב"א תב"ת וילך ויגבה בו על ידי קיום זה ויניח בידו שטר הכשר ואח"ז יחזור ויגבה בשטר שהניח בידו ואזי אפילו אם ת"ל דבשעת הפירעון עצמו יקח מידו הלוה את הקיום עכ"פ ישאר בידו שטר הכשר ואז יכול לקיימו אח"ך וכעין חשש זה הוא דפסק הר"ן בס' מ"א ס"ג דאם הלוה במדינת הים והמלוה חושש שלא יוליך בידו השטר שמא יאבד לו בדרך יבוא לב"ד וכותבים לו אחר והוא מניח שטרו ביד ב"ד שבעירו וכו' והטעם הוא דאם נניח אותו בידו שמא יגבה בו אח"ך והוא הטעם נמי דכתב בתחילת הסעיף למה אין כותבים שטר למי שאבד שטרו אלא אם נשרף באש דוקא שמא ימציאנו וא"ך בכאן היאך יוצדק לכתוב הקיום בשטר בפ"ע וליתנו בידו הרי יכול לזייף כמ"ש

ואמרתי אני לתרץ ע"פ מ"ש מר"ן בס' מ"א ס"ג שאפילו יבואו עדים ויאמרו דנאבד שטרו אין כותבין לו אחר דשמא ימצאינו אלא א"ך עדים מעידים שנשרף יעו"ש והש"ך שם סקי"א הביא סברת רשב"ם וכו' דאם יש עדים שאבד לו השטר אפי' אינם מעידים שנשרף עם כל זה כותבים לו אחר ולא חיישינן שמא ימצאינו ויגבנו וכו' ויהיב טעמא שם הש"ך לדברי רשב"ם דהואיל ואנן קי"ל דכותבים שובר לא חיישינן שמא ימצאינו ויחזור ויבוא לתבוע בו דזה יזהר בשטרו יעו"ש והוסיף שם הש"ך וכתב וז"ל וא"ך גם מ"ש הרב"י וז"ל ובשטר הלואה אין לכתוב טופס וכו' דאף דכותבים שובר חיישינן שמא ימצא שטר הראשון ויתבע בו תחילה ולא יכריחוהו ב"ד לכתוב שובר כיון שנותן לו שטרו ואח"ך בב"ד אחר יוצא טופס השטר ויגבה בו ע"כ לומר ליתא דא"ך תקשי הא אמרינן בכתובות וכו' אלא ודאי כשיוצא הבעל אח"ך גוף הכתובה שוב לא תוכל לגבות בעדי הינומא שהרי כבר פרע לה וא"ך הוא הדין הכא כשיוצא הלוה אח"ך גוף השטר שוב לא יוכל לגבות בטופס שהרי כבר פרע לו גוף השטר ביד הלוה ומיירי שהלוה יודע שנתנו לו טופס הלכך יזהיר בשטרו שלא יאבדנו אחר שישלם לו עכל"ה א"ך הרי מדברי הש"ך מוכח דלמאן דס"ל דהיכא דנאבד השטר כותבים לו טופס ולא חיישינן שמא ימצאנו וכו' טעמו הוא משום דהואיל והלוה לוקח בידו גוף השטר בטל וא"ך לסברת מהרשד"ם והמבי"ט דס"ל דיכול לכתוב הקיום בשטר בפני עצמו אפשר טעמם הוא הואיל והלוה יקח בידו בשעת הפירעון השטר והקיום שוב אין לחוש שמא אח"ך יוציא שטר העיקרי לגבות בו דזה הלוה יוכל להוציא שטר שבידן עם הקיום ויאמר לו דלא היה לך עלי אלא שטר אחד דוקא והוא שכתבו לך עליו הקיום בפעם הראשון ואתה הוספת לכתוב שטר אחר בזיוף וגבית בו על ידי הקיום שעשו לך על השטר שעדיין בידך וא"ך אין חשש בזה כלל. ובפרט דכשיוצא המלוה השטר העיקרי מתחת ידו והלוה יוצא מתחת ידו השטר המזוייף שגבה בו ממנו אז יוכר הזיוף דהחתימות לא דמו אהדדי א"ך מהטעמים הנז' לא חיישינן כלל

אלא דכל זה יוצדק לנו לסברת המבי"ט ומהרשד"ם דאיכא למימר דס"ל כרשב"ם דס"ל דאפילו אין עדים על השטר שנשרף עכ"ז יכולים לכתוב לו טופס וא"ך מוכרחים לומר דס"ל כטעם הש"ך וליכא חששא והגם דהש"ך לא כתב דבריו אלא דוקא אם הודיעו ללוה שנכתב טופס ועל ידי זה ישמור שטרו אבל בכאן מי יגיד לו דעדיין השטר תחת ידו זה אינו דהואיל ונכתב הקיום בשטר לבדו ודאי דיש לחשוש לזה ומסתמא ישמור שטרו. אכן לסברת מר"ן דס"ל דלא כתבינן אלא בידעינן שנשרף דוקא לא חייש להך טעם שכתב הרש"ך וא"כ גם כאן ודאי דלא יסבור דכותבים הקיום בשטר בפני עצמו ונסמוך על הספק ונאמר דהלוה ישמור השטר והקיום ויבוא בטענה דאחד מהם מזוייף כמו שכתבתי לסברת הרשד"ם