פעמוני זהב חלק א נו

בע"ל הטורי"ם ומהר"י קולון וזה נראה דעת מהר"י וי"ל בתשובותיו סי' צ"ד כתבתי דבריו בסט"ל ולדידן כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא המע"ה ע"כ דברי הרב החבי"ב וא"כ לפי דברי הרב דאפילו כתב אלה דברי הרמב"ם סברא סתמית היא קרויה. א"כ נהפכה השיטה לפי דעת הרב ז"ל והגם דכבר הוכחתי לעיל דלדעת הסמ"ע מסעיף קטן זה נראה דס"ל דמר"ן כדעת הי"ח שהוא רבינו הטו"ר איכא למימר דהסמ"ע אפשר לא ס"ל האי כללא בדברי מר"ן דסתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם או י"ל והוא הנראה עיקר דאפשר דס"ל כמ"ש אני עני לעיל דהואיל וכתב אלה דברי הרמב"ם הוי כאלו כתב וי"א וזה נראה לי עיקר הואיל ולדעת הש"ך מוכרחים לפרש דהא איהו ס"ל האי כללא דמר"ן דסתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם וכמ"ש בס' כ"ה סקט"ו הרב מאמ"ר קדישי"ן משמיה דהש"ך וא"כ היאך כתב כאן דמר"ן חזר בו בס"י לפסוק דלא כהרמב"ם אלא מוכרח לומר דס"ל הואיל וכתב מר"ן כאן אלו דברי הרמב"ם הו"ל כאלו כתב י"א וי"א וא"כ לפי זה דין זה בהאי כללא הוא במחלוקת הסמ"ע והש"ך עם כנה"ג ועדיין צל"י ודו"ק

ש"ע ס"ז. באחד מחמשה וכו' ואני עד וכו' מדברי הסמ"ע כאן סקט"ו והש"ך סקי"ג כתבו דאין צריך לומר בפירוש שזוכר ההלואה וכו' אך ראיתי להרב הגוא"ל זלה"ה סקט"ו שכתב וז"ל ונ"ל דלדעת הרמב"ם כל שהעד החתום על השטר בא להעיד על כת"י ואינו מכיר כתב יד חבירו אז חובה על הב"ד המקיימין לשאול אותו אם זוכר את העדות או לא וזה כדי להרחיק העדים מן האיסור וכו' ועיין עליו שדקדק דין זה מדברי מר"ן סי' דכתב שכל שיש עדים אחרים אין אנו צריכים להביא עדים אחרים ולשאול אותם וכו' ע"ע והן אמת דלדעתי קשה דקמדייק מסיפא דדברי הרמב"ם ולא קא מדייק מריש דבריו דכתב שטר שיצא בב"ד ובאו עדים ואמרו כת"י הוא זה אבל מעולם וכו' לא נתקיים וכו' לשון זה מורה דוקא בבאו ואמרו כת"י וסיימו ואמרו מעולם לא ידענו וכו' אבל אם לא סיימו אבל מעולם וכו' אלא אמרו כתב ידינו הוא זה דוקא נתקיים השטר וזה מורה כדעת הסמ"ע והש"כ אך באמת לדעת הרב הגוא"ל צריכים לדחוק ולומר דמה שאמר מר"ן אבל מעולם וכו' פירושו הוא לאו מצד עצמם אמרו כן אלא על ידי שאלת הבדי"ץ כמו שדקדק מסוף דברי הרמב"ם דמצריך שאלה וק"ל שוב ראיתי לכנה"ג שהביא משם תומ"ת ישרים דגם הוא ס"ל צריך לשאול העדים עיין כנה"ג הגהות ב"י אות נ"ז וק"ל

שם ס"ז. באחד מחמשה וכו' האחד שיהיו הדיינים מכירין וכו' עיין בש"ס כתובות דף כ"א ע"ב דמשם באירה דאין צריך כל אחד להעיד בפני חבירו אלא השלשה יכירו ויקיימו בלי שום הגדת עדות וק"ל

ש"ע ס"י. כשהשטר מתקיים וכו' לכן צריך או שיעיד כל אחד על כת"י ועל כת"י חבירו וכו' ז"ל כנה"ג הגהט"ו אות ל"א כתב הנמק"י וכו' ובתשובות סק"י כתב דאם אין העד מכיר חתימת העד האחר כל שזכר שחתם העד בשטר ואחריו חתם הוא מהני ע"כ

ש"ע סי"א. אמר אחד מהעדים זה כתב ידי והעיד הוא ואחר כת"י השני לא נתקיים לפי ששלשת וכו' פשוט דדין זה הוא מיירי באומר זה העד שזה כתב ידו וזוכר שהיה עד בדבר דאזי אין צריך צרוף עד אחר על חתימתו דאזי חצי הממון יוצא ע"פ עדותו של חתימתו בזה הוא דאינו יכול להצטרף עם אחד על עדות השני מהטעם האמור דאזי הוי שלשה רבעי הממון יוצאים ע"פ אחד וכן ג"כ מה שכתב ג"כ אחר זה בש"ע סי"ב שכתב וכן אם העיד אחיו או אביו וכו' הוא ג"כ בהכי איירי אבל אם העד האחד אומר שאינו זוכר מהעדות אלא מכיר שזהו חתימתו דאזי הדין הוא כסברת וי"ח שכתב בסעיף יו"ד דצריך שיצטרף אחר עמו על חתימתו דהיינו או שיעיד כל אחד על חתימתו וחתימת חבירו או שיצטרך עם כל אחד אחד מן השוק בזה הדין הוא שיכול העד האחד לצרף עמו אחד שאינו קרובו ויעיד על חתימתו. ועל חתימת חבירו יכול הוא עצמו או קרובו להצטרף עם אחר על חתימת חבירו וזה פשוט כדאמר בסעיף יו"ד דמעיד הוא על חתימתו הוא וחבירו וחזור הוא וחבירו ומעידין על חתימת חבירו ג"כ דוק. שוב ראיתי להרב. גוא"ל זלה"ה שכתב ז"ל שני אחים ושני רחוקים יכולים לקיים השטר ע"ש סקכ"א וק"ל

ש"ע סי"ב. וכן אם וכו' שהרי שלשה רבעי וכו' דוקא באופן זה ששלשה חלקים וכו' אבל אם יהיה באופן זה דהיינו אח ורחוק מעידים על חתימה זו ואח אחר ורחוק מעידים על החתימה אחרת כתב מהר"ם אלשקר בשם מהר"י הלוי והרמב"ם דכשר הביא דבריו הגוא"ל וק"ל ופשוט הוא לע"ד דלא גרע דין זה ממה שפסק מר"ן כאן בס"ט ודו"ק

ש"ע סי"ד. אם אין מכירים וכו' דמאי דמסהיד האי לא מסהיד האי ע"כ מזה יש לדייק דשטר שיש בו קיום אחר קיום כגון שלא הוכרו דייני קיום והוצרכו לקיימם עוד ושוב לא נמצא מי שיכיר גם את דייני קיום השני בזה פשוט דאם יש בידינו מי שיכיר אחד מדייני קיום הראשון ויש בידינו מי שיכיר אחד מדייני קיום השני ודאי מהני זה נ"ל ואח"ז שוב ראיתי שכן פסק הרדב"ז בפשיטות בח"א סרנ"ז יע"ש

שם סי"ד. דמאי דמסהיד האי לא מסהיד האי וכו' והדיין מעיד על חתימת העדים וכו' לקוצ"ד הקושי כאן מבואר. דהרי מצינו סמוך לזה בסי"ג כתב שאם מת אחד מהעדים צריך שנים מן השוק להעיד על חתימתו והעיד החי יעיד על חתימתו הגם שהוא זוכר העדות דהוי על מנה שבשטר הוא מסהיד עכ"ז עדים המעידים על כתב יד השני מצטרפים עם העד החי והרי מאי דמסהיד האי לא מסהיד האי קושיא זאת עמדה לנגד עיני והגם שדחקתי עצמי ליישב איזה ישוב לא עלה בידי כי כולם דוחק. אלא ש"ל אחר החיפוש מצאתי להרב ד"מ שהוקשה לו קושייא זו ויישבה באופן אחר דהיינו הואיל והדיין או העדים מעידים על העד של הקיום לא דמו לשנים שמעדים על העד החתום בשטר דהעדים המעידים על העד שבשטר הוי כאלו מעידים על מנה שבשטר יע"ש ברוחב וק"ל

מור"ם סי"ח. ועידי קיום לא יהיו קרובים זל"ז