פעמוני זהב חלק א נד

כן הוא וכמ"ש בסו"ס מ"ה ותו לא מידי וק"ל

ש"ע סי"א. אם לבתר שחתם עד"א נזכר שלא קיימו המחקים תקנתו של שטר זה שיכתבו אנן סהדי לבתר דחתים חד מינן עד שלא קיימנו כו"כ מחקים דאית ביה קיימנום כדחזי והכל שריר וקיים ע"כ נראה לי הא דצריך לכתוב בתר כתיבת זאת והכל שריר וקיים משום דחיישינן דלפעמים יבוא סיום קיום זה בסוף השיטה וצריכים העדים לחתום בשטה שלאחריה ושמא יניחו חלל שטה אחת כדאמרן בעקר השטה ויבוא לזייף בה על זה הצריכו לכתוב בסוף קיום זה שריר וקיים ואם לא כתבו. הדר דינו כדין שטר שאין בו שריר וקיים האמור בס"ט אלא דכל זה דוקא אם נשלם הקיום בסוף השטה והעדים חתמו בשטה שאחריה בזה הוא דיש לחשוש לזה אבל אם יבוא הקיום אחר חתימת עד"א ויכול להשלימו בשטה ויחתמו העדים אח"כ באותו שטה על הקיום בזה ודאי אין צריך לכתוב שריר וקיים

וה"ה נמי דאם אחר שכתב שריר וקיים קודם חתימת עד"א נזכר המחקים יכול לכותבם שם אם יכולים לחתום על הקיום דהיינו יכתב הקיום קודם חתימת העד"א באותה שטה ואח"כ יחתמו הם ג"כ באותה שטה דודאי באופנים אלו ליכא למיחש כלל דודאי אין העדים מניחים חלל בין הכתיבה לחתימה והם בשטה אחת דודאי לא יניחו שום חלל כלל אלא יחתמו סמוך לאות אחרונה שבשטר וראיה מסימן מ"ה סי"ח דשם נאמר שטר שבא כולו בשטה אחת הוא ועדיו למידין ממנו ודו"ק

שוב ראיתי למר"ן בב"י סמ"ה שכתב משם תשובה הרשב"ץ וז"ל אם העדים חתומים באמצע שטה למידין אפילו בלי שריר וקיים משטה אחרונה אפילו אותה שטה שהם חתומים בה מכ"ש שלמעלה ממנה הפך מ"ש בעל אורחות חיים לפי וכו' יעו"ש ויעו"ש ותראה שנתכוונתי לדינא ודבריו פסקם מור"ם בס' מ"ה ס"י יעו"ש וק"ל: סימן מ"ה

ש"ע ס"ה. מקום וכו' ואי איתנהו לסהדי קמן וקי"ל בהו דלא ידעי למיקרי וכו' והיכא דקי"ל דלא ידעי למקרי וליתנהו לעדים קמן עיין בס' תוש"י ח"ב ס"ו ששם כתב דלא דיינין על ההוא שטרא יעו"ש אך מדברי הרב פת"ש בסימן זה הדבר במחלוקת יעו"ש שכתב דלפי דעת הרב קרבן נתנאל השטר כשר יעו"ש

והיכא דקי"ל שהעדים יודעים לקרות והם לפנינו ומימר אמרי דלא קראו השטר ועכ"ז חתמו ע"ס בס' תוש"י שם ס"ו דאינם נאמנים משום שאין אדם משים עצמו רשע ודו"ק

סמ"ע סקי"ג. ואם הרחיקו וכו' שהיה יכול לחתוך וכו' באמת לא היה צריך כלל לטעם זה דאפילו בלי חתך יכול לומר מחשש דילמא יוסיף מה שירצה בשטה שלפני אחרונה וממה נפשך אם שטר זה לא היה כתוב בו שו"ק ובמקום דלא כתבי הרי הרויח דבשטה זו שיוסיף יכתוב בה שו"ק ואזי יהיו למדין משטה אחרונה שהיתה קודם לזה וגם משטה זו האחרונה הואיל וכתוב בה שו"ק ואי הוי כתוב בו במקום דכתבי שו"ק עכ"ז ניחוש דילמא יוסיף יכתוב שטה העליונה מזה השנים ויכתוב בה שו"ק ואזי למדין ממנה הואיל ויש שיטה ריוח בינה לבין העדים וכמ"ש לעיל סימן מ"ד ס"ט דאם כתוב תרי שו"ק כשר ומצריך שם הסמ"ע סקט"ז שישאר שורה ריוח ובכאן הרי יש כאן שורה ריוח ועיין בש"ך סקי"ב שהקשה כן על הסמ"ע והוצרך להוסיף בדבריו מפני שיכול למחוק וכו' ולדידי לא היה צריך לשום מחק דבלאו הכי איכא חששא כמ"ש ודו"ק

בא"ד בסמ"ע. משא"כ באין בניהם וכו' וא"ל שיוסיף באותו שטר עצמו ויכתוב שו"ק ואז למדין וכו' ודאי לא נכנס הסמ"ע בספק חשש זה אלא לפי מאי דנהגו לכתוב שו"ב בשטרות ולמדין משטה אחרונה אבל לפי השטרות שאין כותבין בהם שו"ב ליכא חששא דדילמא יוסיף שטה זו ויכתוב בה מה שירצה והגם דקי"ל דאין למדין משטה אחרונה עכ"ז הרווחנו דנילף משטה שלמעלה ממנה שהיא היתה באמת שטה אחרונה דלא הוה לן למילף ממנה דזה אינו דהא בשטרות שאין כותבים בהם שו"ב דאין למדין משטה אחרונה הרי מנהג הוא לכתוב באותה שטה חזרה מעניינו של שטר ואין בה דבר חדש למילף וכמ"ש מר"ן ריש סמ"ד וא"כ לא יש כאן שום חשש כלל דמשטה זו שיוסיף הדין הוא אין למדין ומשטה אחרונה שהיתה קודם לזה בלאו הכי לא יש בה שום דבר חדש נוסף על ענין הכתוב באמצע השטר וא"כ ליכא חששא כלל באופן זה ופשוט הוא ודו"ק

ש"ע ס"י. יש מי שאומר שאם השטר מסיים באמצע שיטה והניחו אותה שטה ועוד אחרת והתחילו לחתום בשטה שלישית פסול שיכול לכתוב בחצי שטה מה שירצה ויחזור מעניינו של שטר בשטה אחרונה עכל"ה קשה דלמה הוצרך המחבר לכתוב שיחזור ויכתוב מענינו של שטר בשטה אחרונה דבשלמא לדברי הסמ"ע בס' מ"ד סק"ב דס"ל דאפילו הניח שטה חלקה אין למדין משטה אחרונה א"ך לפי זה הוצרך מר"ן כאן לכתוב דיכתוב מה שירצה ויחזור ויכתוב בשטה אחרונה מעניינו כדי ללמוד מאותה שטה שנכתבה בזיוף הלאו הכי אין ללמוד אבל לדברי הש"ך שם בס' מ"ד סק"ג דפליג על הסמ"ע וכן הטו"ז וס"ל דמאי דאמר מר"ן אין למדין משטה אחרונה אלא אם לא נשאר ריוח שיעור שטה אבל אם נשאר שיעור שטה ריוח. למדין משטה אחרונה וא"כ קשה למה הוצרך כאן לומר ויחזור בשטה אחרונה תפוק ליה אפילו לא יחזור אלא דחיישינן באותה חצי שטה יכתוב מה שירצה וישאר שטה ריוח וי"ל ולומר דמר"ן לשון התוספו"ת והרא"ש והטו"ר נקט דכך הוא לשון הטו"ר. והטו"ר הוא כשיטת הרא"ש והתוס' דס"ל בין הניח בין לא הניח פסול. ולכך צריך לכתוב שיחזור ויכתוב בשטה אחרונה ומר"ן לישנא דהטו"ר נקט ואה"ן לדעת מר"ן אליבא דהש"ך לא הוה צריך לפוסלו מטעם שמא יחזור ויכתוב בשטה אחרונה אלא אפילו לא יכתוב וק"ל

שם סי"ז. הבא מכח כותי וכו' עיין מ"ש בטו"ז סקנ"ד ועיין בס' בית יאודא ח"ב ס"ץ וכבר כתוב אצלי מזה בס' קנ"ד יעוש: