פעמוני זהב חלק א נא

כן אלא הר' חזקיה הנז' במרדכי או נאמר הואיל ואפשר לדייק מדברי נ"י כוותיה מצי למימר קי"ל וכל זה שחתמו סתם אבל פירשו שחתמו על החתימה ה"ל כתב יד ואם פירשו שחתמו על הענין ה"ל שטר גמור וכן נראה ממ"ש רב שרירא ורב האי שהביא הטור אות א' וזה נגד סברת הסמ"ע ס"מ סק"ד דנראה דאפילו שחתמו לקיים החתימה עכ"פ הו"ל שטר גמור עכ"ל מדברי הרב אלו נראה דאפילו בחתמי סתם רצה לדייק מדין יטוהו דכתב שם מר"ן דאמרינן עדים אטיוטא חתימי רצה ללמוד דבחתם ואח"כ חתמו עדים נמי בסתם אמרינן דעל חתימת הלוה חתימי כלומר באו לקיים חתימת הלוה ולא לקיים הענין ועל זה הוקשה לו להרב הנז' דלא נראה כן מס' ס"ט ס"ג יעו"ש ולקוצ"ד לא ידעתי מהיכן שמיע משם דבבא"ו חתימתם סתם דיש לו דין שטר גמור הרי שם יכולים לפרש דברי הש"ע הכי הוא לא לקיים החתימה באו דהיינו אפילו בסתם מיקרי לקיום החתימה אלא צריך לכתוב לקיים הענין באו וא"כ מהיכן שמיע ליה משם הפך וצ"ל וק"ל: סימן מ"א

ש"ע ס"א מי שבלה וכו' דאל"כ פסול וכו' עיין בדברי הש"ך בס' ס"ט סקכ"ח דמשם באירה שאפילו ירצה המלוה לעשות לו שובר לא יגבה בו יעו"ש

שם ס"א מי שבלה וכו' אבל עדים עצמם אין כותבין לו שכבר עשו שליחותן ע"כ עיין להרדב"ז שנשאל בעדים שכתבו שטר ובעלי השטר לא רצו לקחתו מיד הסופר יען כי היתה כתיבתו מטושטשת ואינה יפה אבל אין בה דבר הפוסל את השטר מהו הדין אם יכולים לחזור העדים לכתוב לו שטר אחר או אמרינן הואיל וכבר עשו שליחותן אינם יכולים לכתוב לו אחר עיין שם דמסקנתו היא דלהפוסקים דס"ל דמשעה שקבל קנין קנה וזכה הזוכה הרי משעה שכתבו השטר בקנין אפילו קודם שבא ליד הזוכה קנה ומיקרי עשו שליחותן ולדעת הפוסקים דס"ל דאין הזוכה זוכה אפילו יש בו קנין אלא עד שיגיע ליד הזוכה ואזי אמרי' למפרע קנה משעת הקנין אזי כל זמן שלא הגיע לידו מיקרי עדיין לא עשו שליחותן ויכול לחזור ולכתוב לו שטר בכתיבה נאה יעו"ש וכ"ש לדעתו דהרמב"ם ז"ל דגם בשטר קנין אינו זוכה עד שיגיע השטר ליד המקבל וראייתו היא מההיא דהיתה לו קשורה מתנה על יריכו וכו' וא"כ הואיל ופסקה מר"ן ב"ס יעו"ש א"כ אנן בדידן דקי"ל כמר"ן א"כ כל זמן שלא הגיע השטר לידו יכולים לכתוב לו אחר ודו"ק

ש"ע ס"ד מי שהיה וכו' ואם הלוה במד"ה וכו' ומניח שטרו ביד ב"ד וכו' הוא הדין שיכולים הב"ד לתת בידו השטר ולהניח הטופס תחת ידם אך צריך לכתוב תחת חתימת העדים של השטר שאותו שטר יצא ממנו טופס כ"כ הרב כנה"ג הגה"ט אות כ"ט יע"ש ועיין בס' התקנות דף חמשה וחמשים שהביא הנוסח שכותבין בשטר ע"ש

במור"ם ס"ד מי שהיו שטרותיו וכו' ומוחה אין משגיחין בו עכ"ל נראה פשוט דדוקא אם הלוה מוחה מחמת שמא ימצא שטר הראשון ויהי עליו שני שטרות אבל באמת מודה שעדיין המלוה נושא בו. אבל אם הלוה מוחה מחמת שכבר פרעו בודאי שמעינן ליה ולא כתבינן והגם דקיימתי זה מן הסברא ומן הגמרא אך כדי לקצר הנה הדבר ערוך בס' משי"ש ח"ב ס"ל עיניך תראינה שהדבר מפורש בראיות ברורות וק"ל

בסמ"ע סקכ"ח וא"ץ ב"ד שם בריב"ש כתב עוד וכו' עיין בס' בנ"י חי"י דכן דעתו בשטר מתנה דוקא אבל לא בשט"ח יעו"ש ועיין ש"ך והטו"ז דלא ניחא ליהו בהכי וק"ל

בש"ך סק"י ט"ז וידוע בעדים אבל אין ידוע בעדים אין נותנים לו גוף השטר רק העתק אחר וכו' עיין במהריט"ץ סק"ע וק"ל

שם סקי"א באמצעו וז"ל אלא ודאי כשיוצא הבעל אח"כ גוף הכתובה שוב לא לגבות בעדי הינומא שהרי כבר פרע לה וא"כ הוא הדין הכא כשיוצא הלוה אח"כ גוף השטר שוב לא יוכל לגבות בטופס שהרי גוף השטר ביד הלוה וכו' מלשון זה של הש"ך יש ללמוד לעלמא במקום שכותבים טופס כגון שהולך למדינת הים וחושש שלא יוליך שטרו בידו דכתב מר"ן בס"ז דיכתבו לו שובר אם לפעמים יצוא יצא השטר מתחת יד הלוה והמלוה יש בידו הטופס זהו דינו של הש"ך אך מה שיש להסתפק הוא אם לפעמים יצוא יצא הטופס מיד הלוה והשטר עצמו ביד המלוה מה דינו אם יגבה המלוה באותו שטר או לא וראיתי לברר זה מלשון הש"ך זה דלא נקט בדבריו אלא אם השטר יוצא מתחת יד הלוה שוב לא יגבה בטופס דון מינה הא אם יהיה בהפך שהשטר ביד המלוה והטופס ביד הלוה חוזר וגובה בו דהוה ליה לקחת ממנו שובר דהואיל ואנן כתבי שובר היכא שבה לגבות בטופס

ושוב ראיתי בספר כת"י לאחד קדוש ז"ל משם הראשונים זיע"א שכתב וז"ל אם הלוה הוציא גוף השטר שכתוב עליו והמלוה הוציא טופס ממנו אין גובה בו המלוה מהלוה ואפע"פ שאין שובר בידו של לוה ש"ך סמ"א סקי"א ונראה דאם הטופס ביד הלוה וגוף השטר ביד המלוה לא מהני לפטור הלוה כל זמן שאין שובר בידו והטעם שהרי כתב הש"ע סמ"א ס"ג דאין מחזירין גוף השטר למלוה אלא אם הביא עדים שנאבד לו הטופס ומשום הכי לא מהני הטופס שביד הלוה דחיישינן שמא מצאו אחר שנאבד מיד המלוה ע"כ מצאתי וששתי וק"ל: סימן מ"ב

ש"ך סק"ט כתב הסמ"ע וז"ל בד"מ נתבאר דאפילו אם הקיום הוא בדוחק מ"מ מקיימים משום דאין דרך הבריות לחזור בדבריהם