פעמוני זהב חלק א נ

ועיין ג"כ בסמ"ע בס' זה סקל"ה דמשם ברירא ג"כ דאם היה הקנין שלא בפני המלוה לא אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד וק"ל

ואל תתמה על מה שנהגו במדינתנו לילך הלוה לבדו אצל הסופר ומחייב עצמו בקנין שלא בפני המלוה ודיינין ביה שלכתיבה הוא עומד היינו טעמא הגם שהולך לוה לבדו כבר קדמה לסופר צואת המלוה לחייבו בכו"כ וא"כ הואיל ועל פי דיבורו נהיה הדבר כאלו עומד שם המלוה ועוד דמצד הלוים עצמם סתמו כפירושו דידוע הוא כל מי שהולך לפני הסופר הוא אדעתא שיכתוב וימסור ליד המלוה וא"כ כאלו אמר לו כתבי ותנו לו וכן עמא דבר ודו"ק

סמ"ע סקי"ח. לא היו קבועים ולא וכו' ור"ל שלא היו קבועים או לא שלחו וכו' דברי הסמ"ע אלו כוונתו לומר דבעינן תרתי דהיינו קבועים ושלחו ואם לא היו קבועים אפילו שלחו לא מהני וכן אם היו קבועים ולא שלחו לא מהני זהו כוונתו וכמ"ש גם הש"ך דתרתי בעינן ומוכרח לפרש דגם הסמ"ע ודאי בעי תרתי יען דזה מדוקדק מסוף הסעיף דסיים מר"ן וכתב בזה"ל אבל אם היו ב"ד של שלשה יושבים מעצמם במקום הקבוע להם ובא התובע וקבל לפניהם ושלחו שליח אצל הנתבע ובא והובא לפניהם וכו' מלשון זה מוכח דבעינן שיהיו יושבים במקום קבוע ושלחו אחריו הוא דהוו ליהו דין ב"ד וא"כ כוונת הסמ"ע סובבת על הבנה זו דאמר"ן

שוב ראיתי להטו"ז שהביא לדברי הסמ"ע אלו שפירש דכוונת מר"ן שכתב ולא שלחו הוא כמו או לא שלחו וכו' וכתב הטו"ז עליו ז"ל דבחנם דחק לפרש כן וכו' אין פירוש הטו"ז בדברי הסמ"ע חלילה דהסמ"ע לומר כוונתו דבחדא מעלה סגי או יהיו קבועים או ישלחו לו לבוא ועל זה כתב עליו דבחנם דחק לפרש כן וכו' אין זה כוונתו של הטו"ז בדברי הסמ"ע אלא דהטו"ז גם הוא מפרש דהסמ"ע תרתי בעי אלא דכוונתו לומר דלא היה צריך לפרש לשון הרמב"ם ומר"ן שכתבו ולא שלחו הוא. או לא שלחו וכו' אלא דכוונת הרמב"ם תרתי בעי וכו' כמו שסיים פירושו. כתבתי זה יען ראיתי טועים בפירוש דברי הסמ"ע והטו"ז ודו"ק

ש"ע ס"י אם יש בידו פסק דין אין הלה נאמן לומר פרעתי ע"כ ראיתי להרב כמוה"ר אברהם קורייאט ז"ל שכתב בס' בר"א בסט"ל וז"ל ונלע"ד דפס"ד שלנו אין זה דומה לפס"ד הנזכר בדברי הפוסקים דפס"ד שלהם הוא אחר שנגמר הדין כותבין וחותמין פלוני נתחייב לפלוני ונותנים ביד התובע לראיה בידו דזה ודאי דומה לשטר דאינו יכול לטעון פרעתי דלימא ליה שטרך בידי מאי בעי דזהו הטעם של הפס"ד ג"כ וכמ"ש הש"ך משא"ך בפסקים שלנו דעיקרם הוא אם הדיינים עצמם מסופקים או אם נפלה מחלוקת בעיקר הדין וכותבים ושולחים פס"ד לב"ד אחר לראות מה יקרא לו אם יקום או לאו ואין עיקר כתיבתו לראיה ביד התובע בזה נראה לי דאין לו דין שטר כן נראה לי מסברא דנפשאי וסמיך מצאתי לזה ממה שהביא מר"ן הב"י מח"ו ס"ו וז"ל כתב מהרי"ק דע"כ לא קאמר ר"מ וכו' שוב האיר ה' עיני ומצאתי בח' אנשי שם סביבות המרדכי שכתב וז"ל ומהרי"ק בש"ו ק"ט מחלק בין שולח פס"ד חוץ לעיר ובין פס"ד בעיר והטעם דבעיר הוי כשט"ח דאל"כ למה נכתב עכ"ל והוא נדו"ד ממש א"כ קם דינא דפס"ד שלנו אין להם דין שטר ואין היורשים יכולים לטרוף מה שנמכר ביני ביני דמלוה ע"פ לא טרפה ממשעבדי עכל"ה והעתקתי לשנו זה הואיל ובלימודי נתכוונתי לזה ועל זה אמרתי לכתוב הדין מפי אילן גדול עדיף יעו"ש וכ"כ הרב מהריב"ו בס' וי"ץ ח"ב בפשיטות דפסקי דידן נאמן לומר עליהם פרעתי יעו"ש וכן נראה פשוט מדברי הרב"י סו"ס ע"ט וק"ל

ש"ך סק"ז כתב הסמ"ע וכו' ולא דק דהא ס"ל להרמב"ם והטור והמחבר לקמן סקכ"ט ס"ד דצריך וכו' כוחו של הש"ך הוא מדהביא מר"ן בסקכ"ט ס"ד לסברת הרמב"ם באחרונה ודאי כוותיה פוסק מר"ן וכן ראיתי להרב משח"א דרבות"א שכתב כן ודו"ק

ש"ע סי"ג כותבים שטר וכו' אבל שטר שאין בו קנין אין כותבים וכו' עיין להרדב"ז ח"א סימן תקי"א שנשאל אם יש שום תיקון לכתוב ללוה שטר בלי אקניתא אע"פ שאין המלוה עמו והשיב התיקון הוא שיכולים לכותבו אדעתא שיזכו בו העדים למלוה דהוי כאלו זכר בו המלוה יעו"ע ותקון זה הוא שכתב הסמ"ע כאן בסקט"ל משם הנמק"י עוד כתב שם הרדב"ז הוא הדין שיכולים לכתוב לו ולשלוח עמו עדים שימסרנו הלוה ליד המלוה יעו"ש עוד כתב דבשטר שכתוב בו בפירוש שהוא בלי אחריות בזה יכול לכתוב אפע"פ שאין מלוה עמו דליכא למיחש למידי ואי חיישת שמא יעשה קנוניא עם המלוה ויחלוק עם שאר בעלי חובות בנכסיו לזה אין תקון. אפילו יהיה המלוה עמו איכא למיחש להאי חששא ואפילו לדעת רש"י שמצריך לתת המעות בפניהם אכתי איכא למיחש שיחזיר לו מעותיו אלא ודאי לא חיישינן להכי דאי במקרקעי יש להם דין קדימה ואי במטלטלי בלאו הכי יכול להבריחם ותו דלהאי קנוניא לא חיישינן דלא ניחא ליה לאיניש דליפשו עליה שטרי ע"כ וק"ל: סימן מ

סמ"ע סק"ד והעידו בו היינו שחותמין בו והעידו על כתב ידו ונתנו לו למלוה שלא בפני עדים וכו' מדברי הסמ"ע אלו נראה דאפילו לא חתמו העדים אלא כדי לקיים חתימתו הוי ליה דין שטר לכל הדברים אבל ראיתי להרב גו"ר ארי"ה הלוי זלה"ה בס' ע"ה סק"ח שכתב בשטר שהלוה חתם בו קודם חתימת העדים ואח"כ חתמו העדים דאין לו דין שטר אלא דין כתיבת יד דאמרינן עדים מעידים על חתימת הלוה שחתם בפניהם ולא על עיקר השטר וצ"ע דלקמן ס' ס"ט ס"ג נראה דיש לו דין שטר וכ"כ אדרבי סק"י ועיין מחלוקת זה במרדכי דב"ב סי' תרמ"ב ונסתפקתי אם יוכלו לקוחות לומר קי"ל ולא נמצא פוסק אחד שיאמר