פעמוני זהב חלק א מז

דר"ל דאם נולד באמצע ליל ראש השנה נעשה בן י"ג בתחילת ראש השנה של שנת י"ד עכל"ה נראה דדקדוקי מדברי הסמ"ע הוא משום דלא קפיד הסמ"ע אלא טל שלא תהיה שלשים יום בשנה חשובה שנה הא היתה חסירה השנה דבר מועט כגון נולד באמצע ליל ראש השנה ודאי דס"ל דליכא קפידא ולע"ד נראה דמדברי הסמ"ע בסק"ה נראה דבעינן שלא תהיה חסרה אפילו שעה אחת מדמצריך יום אחר הי"ג לגדור גדר כדי שלא נטעה ונאמר שתהיה הי"ג חסירה איזה דבר עשו לה משמרת ואמרו י"ג ויום אחד ואי הכוונה היא אפילו תהיה הי"ג חסירה במשל חצי לילה לא קפדי רבנן א"כ למה נקטו י"ג ויום אחד הוה ליהו למינקט י"ג שלימות ואזי מידע ידעינן דשלשים יום בתחלת שנת י"ג לא הוי שנה כדמדקדק הסמ"ע בסק"ב ותהיה כוונת שלימות אפילו חסירה במשל חצי לילה כמ"ש הש"ך אלא ודאי מדהוצרכו למינקט י"ג ויום אחד אותו יום בא לומר עד שיתחילו בתחילת היום וא"כ בהתחלת היום ודאי נשלמה הי"ג מעת לעת ומאי דנקט הסמ"ע בסק"ב ואמר וז"ל ולא תימא כשהוא שלשים יום בשנת י"ג הרי הוא כשנה וכו' ואדרבא הוה ליה למימר דאחר י"ג דאמר בא לאפוקי דאם שנת הי"ג היתה חסירה איזה שעות לא מהני אלא נראה דנקט לשון זה דלאפוקי שלשים יום בתחלת שנת י"ג לא הוי שנה משום דהוא הפך מאי דאמר אח"כ בסק"ה דבשהגיע לשנת עשרים דשלשים יום חשיבא שנה נקט ג"כ כאן דשלשים בתחילת י"ג לא חשיבא שנה וכדי שלא תטעה ותאמר דיכול להיות בפחות שלשים או לפחות חצי לילה כדכתב הש"ך נימא דחשיבא שנה לזה כתב ועיין לקמן בסק"ה דכוונתו לומר דשם כתב דבעינן שלשה עשר שלימות עד שיכנס בתחום יום שאחר הי"ג ורמז בזה ג"כ דמאי דכתב כאן לא תימה שלשים יום וכו' הוא הפך ממה שכתב שם דשלשים יום בשנת עשרים חשובה שנה מה שנלע"ד כתבתי ודו"ק

סמ"ע סק"ז. וז"ל ועפ"ר שם כתבתי דאפילו נולדו לו סימני סרים קודם שהגיע לעשרים דלא נעשה גדול על ידו מכל מקום כשמגיע אח"כ לעשרים נעשה גדול על ידן להבא וכו' נראה דכתב כן כדי שלא תאמר דסימני סריס דינייהו כדין שתי שערות דכתב בהו הרב"י בס' זה משמא דגמרא דבעינן עד שיביא שתי שערות אחר י"ג שאם הביאם קודם י"ג וגדל ולא נשרו לא הוו סימנים יעו"ש על זה הוזקק כאן דבסימני סרים לא כן הוא וק"ל

ש"ע ס"ה. ונאמן לומר המקום הזה בית הפרס עכ"ל תמיהא לי מילתא דבבא זו היה לו למר"ן לכוללה עם הדינים שכתב בסעיף שאחר זה דשם כתב דינם שהם מדרבנן ומהני ביהו אפילו הוא לבדו להעיד וכמו שהגיה מור"ם וכתב אפילו הוא לבדו הואיל ועיקרם מדרבנן וא"כ גם כאן הואיל והוא מדרבנן יש לנו להקיל בו לבדו וזה מוכח מדברי הסמ"ע סקי"ג דכתב דמור"ם מוסיף זה אדברי המחבר משום דראה הטו"ר דבשני דינים שכתב לפני זה דהיינו דנאמן לומר זה כתב ידו של אבי ושאשה זאת נעשית לה הינומא ס"ל דצריך להיות אחר עמו משא"כ בדינים אחרים וכו' יעו"ש וא"כ משם מוכח דלא בעינן צירוף אלא בהנהו שני דנים הואיל וכתבם הטו"ר וכן משמע נמי מדברי הסמ"ע סקי"א יעו"ש בדקדוק דבריו וא"כ הואיל והאי דינא דנאמן לומר המקום הזה בית הפרס הוה נאמן אפילו בלי שום צירוף א"כ הו"ל למר"ן לכותבו בס"ו עם הנהו דמהני עדותו בלי צירוף. וי"ל ודו"ק

ש"ע ס"ו. ונאמן לומר עד כאן תחום שבת הואיל ותחומין דרבנן עכל"ה ממאי דכתב כאן מר"ן דתחומין דרבנן אין להוכיח דמר"ן ס"ל כל תחומין אפילו די"ב מילין הוי מדרבנן ז"ל דדין זה ודאי לא מיירי מר"ן אלא מתחומין של אלפים אמה שהם ודאי דרבנן וראיה לזה דהא דין זה הוא מדברי הרמב"ם ומצינו להרמב"ם בהלכות שבת פרק כ"ז דפסק שם די"ב מיל הם דאורייתא ואם יצא לוקה וא"כ היאך יוצדקו דבריו עם מה שכתב כאן שהם דרבנן אלא ודאי כאן בתחום שני אלפים מיירי הרמב"ם וכן כתב בפשיטות מר"ן בכס"ף משנ"ה בפי"ד מהל' עדות הלכ"ג וא"כ אין ראיה מדברי מר"ן אלו אם פסיקא כהרמב"ם די"ב מילין דאורייתא או כדעת רש"י דס"ל י"ב מיל נמי מדרבנן ועיין במ"א בסו"ס ש"ה מה שכתב וטעות נפל בדבריו במלת הרמב"ם שנכתבה שם וכ"כ בפירוש הרב מחצית השקל יעו"ש

ש"ע סי"ד. אשה פסולה וכו' הטו"ר ז"ל לא כתב דין אשה שהיא פסולה להעיד וראיתי להרב"י רבינו מר"ן בב"י ז"ל שכתב על וז"ל ורבינו לא חשש לכתוב פסול אשה לעדות מפני שסמך על מה שכתב בראש סל"ג כל הפסולים לדון פסולים להעיד ובסימן זיין כתב אשה פסולה לדון עכל"ה ואני בריה קלה לא הונח לי בתרוץ זה דהא דינא דסומא כתבו בס' ז' שהוא פסול לדון וחזר וכתבו כאן פסול לעדות ולפי דברי הרב"י הו"ל לשתוק כאן גם מדין דסומא. ויש ליישב ולומר דשאני דין סומא מדין אשה משום דדינא דאשה פסולה שכתב בס' ז' לית לה ילפותא לעצמה דאשה פסולה לדון אלא דאשה פסולה לדון ילפינן לה מדמצינו אשה פסולה לעדות מן הקרא דועמדו שני האנשים וכו' כמבואר שם בס"ז א"כ הואיל ושם כתב דאשה פסולה לדון ועיקר הילפותא מדאשה פסולה להעיד א"כ הוא כאלו כתב שם אשה פסולה להעיד דמדכתב שם התלמוד שהוא דין אשה פסולה לדון א"כ הוה כתב שם המלמד שהוא דינא דאשה פסולה להעיד אבל דיני הסומא לא ילפינן ליהו מהדדי אלא סומא פסול לדון מקרא דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו דמשם ילפינן דאין דנים אלא ביום ולא בלילה וסומא אפילו יום חשוב לפניו כלילה ודין עדות הסומא שהוא פסול ילפינן לה מדכתיב והוא עד או ראה וכו' כדכתב הטו"ר כאן וא"כ הואיל ודיני הסומא אתו מתרי ילפותות הוצרך לכתוב כל אחד במקומו זהו משנלע"ד ליישב קצת וק"ל: סימן ל"ו

ש"ע ס"א רבים שהעידו ונמצא אחד קרוב או פסול וכו' ואם נמצא אחד מהם נוגע