פעמוני זהב חלק א מו

לחלק מגזל דרבנן לאבק גזל דמדבריו דס' ש"ע סק"ג משמע דכל גזל דרבנן בעינן שיאכל ממנו וז"ל שם וכל גזל דבריהן אינו פסול מחמתו אם לא שאוכל ממנו וכמ"ש בס' ל"ד ע"כ הרי עיניך הרואות דכל גזל דרבנן קאמר ולא אבק דוקא וא"כ צריכין אנו לדברי הסמ"ע לחלוקא קמא בין השחוק שמפסיד ומרויח ובין שאר גזל דרבנן דמרויח ואינו מפסיד ומה שיש להעיר בדברי הסמ"ע אלו דס' לד' וסי' ש"ע עם דברי הסמ"ע ר"ט דסתראי נינהו כבר נתעורר בזה הש"ך זלה"ה בס' ר"ט סק"ב ודו"ק

שע ס"ך השונא לחבירו וכו' עיין להרב בי"ת יעק"ב סקי"ט שמשם יתבאר לך דמי שנתקוטט עם חבירו ומתוך קטטה אמר לו אלך ואמסור אותך זהו קרוי שונא יעו"ש

שם אלך ואמסור אותך וכו' עיין שם להרב הנ"ז שנשאל בשנים שנתקוטטו עם אחד ואמרו לו נלך ונמסור אותך דמסיק שם הרב דהואיל ושניהם יחד אמרו כך שניהם נפסלים אבל אם אחד לבדו אמר נלך אני וחבירי ונמסור אותך אפילו זה שאמר נלך ונמסור אותך הואיל ושתף עצמו עם האחר הרי זה כשר יען כי האחר אפשר לא ירצה לילך עמו וא"כ אין דבריו יוצאים כלל לפועל יעו"ש

ועיין שם עוד שאם אמר אלך ואמסור והתחיל ללכת וחזר בו מן הדרך יע"ש שנסתפק אי מפסיל על ידי האמירה ואפילו חזר או דילמא הואיל והעיז פניו ואמר ילך וימסור דילמא כוונתו היא שילך וימסור לאחר זמן וגם כאן הגם שראינוהו חזר דילמא הואיל וכבר העיז פניו ואמר לילך למסור הגם שעתה חזר בו דילמא אח"כ ילך וימסור יעו"ש דמסקנתו היא כהצד השני ופסול יעו"ע ודו"ק

ש"ע סכ"ט כל מי שנתחייב וכו' עיין להרדב"ז ח"א סקע"ד שנשאל במי שנשבע לשקר אם נפסל לעדות ולשבועה מדאורייתא או מדרבנן גם כיצד תהיה תשובתו. על זה השיב לא ידעתי מקום לשאילה זו שהרי לא מפני שכפר בממון נפסל כדאמרינן לגבי גזלן אי מדבריהם אי מדאורייתא אלא מפני שנשבע לשקר נפסל ומה לי שיהיה חיוב השבועה מדאורייתא או מדרבנן וכו' ותשובתו משיבוא לב"ד שאין מכירים אותו ויאמר להם חשוד אני או יתחייב שבועה בב"ד שאין מכירים אותו בממון חשוב וישלם ולא ירצה לישבע וכו' עכל"ה יע"ש

ש"ך סקל"ג נראה דכל הפסולים מחמת עבירה כשרים כשחזרו בתשובה אפילו בעדות שראו בשעה שהם פסולים ע"כ ולא דמייא האי להיה יודע לו עדות כשהיה חתנו ואח"כ מתה בתו דפסק בה מר"ן בס' ל"ג סי"ג דפסול דשאני התם דהפסלות שלו אינה תלויה בידו אלא מצד הקורבה ונמצא מעולם לא היה גופו כשר בשעה שראה את העדות אבל בכאן שהיה גופו מוכשר לקבל העדות אלא העיכוב אתי ליה מחמת העבירה בהסתלקות העבירה על ידי התשובה חזר גופו לכשרתו ודמייא האי לנוגע בעדותו מחמת ממון דפסק ביה בס' ל"ג סט"ו דלא בעינן תחילתו וסופו בכשרות וכתב שם הסמ"ע הואיל ואין פסלותו מצד קורבה גם אם היה רוצה היה יכול לסלק נפשו מיד משא"ך בפסול קורבה ע"ש וא"כ גם כאן הכי דאין הפסלות אתיא מכח הקורבה גם אם היה באותו שעה חוזר הוכשר מיד ואחרי כותבי ראיתי להבאה"ט סקל"א דדחה דברי הש"ך וכתב דאדרבא דמי האי דינא לדינא דס' ל"ג דהיה יודע לו עדות כשהיה חתנו וכו' ואני לדעתי הקצרה כבר כתבתי דלא דמו כלל

גם מה שכתב הבאה"ט וז"ל גם י"ל דבשעה שהיה פסול דקדק בעדותו כהוגן והוויא כמלתא דלא רמייא אנפשיה ודומה למ"ש המחבר בס' ל"ה ס"ז עכ"ל לע"ד אדרבא כלפי לייא ולא דמי האי דפסול מחמת עבירה אלא לקטן דשנו התם שהוא כשר ולא אמרינן ביה דגם הוא יהיה פסול משום מילתא דלא רמייא אלא דהואיל ועתיד להגדיל אמרינן ביה דמידק דייק בעדותו וא"כ מכ"ש נדו"ד שהיה גופו כשר לעדות שהרי הוא גדול ולא נפסל אלא לפי שעה עד שיעשה תשובה ודאי דדייק הטיב בעדותו כדי שאם יעשה תשובה יעיד מה שראה לא כן בעכו"ם ונעשה גר דס' ל"ה ס"ז דהתם בשעת העדות לא אסיק אדעתייהו שיתגיירו בודאי וא"כ ודאי לא רמי אנפשיה ודו"ק ומה שיש ליישב בדברי הש"ך זו עם דבריו דס' ל"ה סק"ו הרי בא בארוכה בתשובותי סי' קס"א באורך כיד ה' הטובה ועיין בסמוך וק"ל

ש"ך סקל"ג כיון שלקה נראה לכל הפסולים כו' עיין מ"ש באה"ט כאן סקל"ו ובסל"ה סקי"ג ועיין בש"ך עצמו סל"ה סק"ז דמיחזי דבריו סתראי נינהו שנרגש הבאה"ט אך עיין בס' חת"ס סל"ו שמיישב דברי הש"ך על נכון ולא פליגי וכבר הארכתי בתשובתי בזה וביררתי הדבר עיין בסה"ק סי' קס"א ודו"ק כל מה שכתבתי הייתי עדיין לא זכיתי לס' פת"ש ע"ש

ש"ע סל"ד חזרת טבח שהיה בודק לעצמו וכו' ז"ל הרב דמש"א נ"ל דמסיק הב"י מחדושים ס"ה וז"ל ומיהו אפשר דטבח שיצא טריפה מתח"י אם אין לו בה הנאת ממון לא מיפסל כיון שאין לו הנאה לא חשדינן ליה במזיד אלא בשוגג וכן דעת מהרי"ו ועיין בי"ד סקי"ט ע"כ: סימן ל"ה

ש"ע ס"ב. ואם לא נולד בו עד רוב שנותיו ע"כ וכתב הסמ"ע סק"ז דהיינו שיהיה בן ל"ו שנים דימי שנותיו של אדם שבעים שנה ע"כ ונראה דהא עד שיהיה בן ל"ו שנים לאו דוקא שיהיה ל"ו שלימות אלא אפילו יהיו לו חמשה ושלשים ויום אחד דכן משמע מס' רל"ה סי"א דכתב דגדלותו הוא עד שיגיע לרוב ימיו שהם ל"ו שנה משמע משעה שהגיע דהיינו יום אחד בשנת ל"ו נעשה גדול וכ"כ הרב דמ"א זלה"ה ודו"ק

ש"ך סק"א. שני שערות אחר י"ג שנים שלימות ולא תימא כשהוא ל' יום בשנת י"ג הרי הוא כשנה ויחשוב כגדול עכ"ל הסמ"ע משמע