פעמוני זהב חלק א מד

ראיה לדברי התוס' מהא דאמר בפרק ז"ב וכו' ואי תימא דבדיני שמים חייב הא התם דיני שמים הוי וא"כ לא הוי מול הטענה דדברי הרב נגד הקב"ה משום דדיני שמים הוי אלא ודאי אין שליח לד"ע אפילו בדיני שמים עכל"ה נראה דכוונתו לומר דבשלמא אי אמרי' דשליח לדבר עבירה פטור אף מדיני שמים א"כ בזה יבוא ראיית הגמרא דאין טוענים למסית מנחש הקדמוני דהכוונה דהואיל והנחש היה יכול ליפטר בטענת דברי הרב א"כ היה לו להקב"ה לטעון לנחש כדי להפטיר אלא בודאי מכאן יש ראיה דאין טוענים למסית אבל אי אמרת דשליח לדב"ע חייב בדיני שמים א"כ מה ראי' מביא למסית נימא דשאני נחש דלא טען לו הקב"ה משום דלא מהני ליה דסו"ס שליח לדע"ב נידון בד"ש אלא ודאי דמשמע פטור אף מדיני שמים ומכאן יש ראיה דהואיל והוא מסית לא טענין ליה ואני הפעוט לא נחה דעתי בזה דא"כ דדין הנחש מיקרי דין שמים א"כ היאך יליף דין של עוה"ז דמסית דלא טענין ליה מדין דנחש שהוא דין שמים נימא עד כאן לא טענין למסית אלא ליפטר מעונשי שמים בזה הוא דלא טענין ליה כדי שלא יהיה חוטא נשכר ולא יהיה נעשה לו שום דין לא בעוה"ז ולא בעוה"ב אבל מסית דעונשו בעה"ז נימא דטענין ליה כדי לפוטרו מעונשי עוה"ז וכדקיימא לן ושפטו והצילו העדה ואי משום דגם בו אמרינן שלא יהיה חוטא נשכר עכ"פ הרי עדיין עתיד ליענש על זה בעונשי שמים ואי משום דחיישינן שמא בעה"ב יטעון זה המסית על עבירה זאת הוא בעצמו טענה דטענו לו הבית דין וימצא חוטא נשכר בעונשי עוה"ז ובעונשי עוה"ב זה לא יתכן דמחשש ספק זה לא קטלינן ליה אנן דאפשר דשמא יעשה תשובה ויתכפר לו ולא יתקרי חוטא נשכר או שמא אפילו ימות רשע שמא לא יטעון כי השי"ת עצמו ישכל וא"כ הדרינן למאי דאתן עלה היאך לפי דעת הרב המגיה ז"ל יליף בגמרא דין עוה"ז מדין עוה"ב אלא ודאי פשוט דדין הנחש דין עוה"ז יתקרי לאו דין שמים וכפשטיה דלישנא דמדרש רבה דאמר דדנו ע"פ שבעים ואחד ודו"ק: סימן ל"ג

במור"ם ס"ט. ודוקא ארוסה אבל שידוכין וכו' אפשר דנוגע בדבר ע"כ עיין להרב יואל ז"ל בח"ב ס"צ. שכך פסק בפשיטות דנוגע הוא מכח הג"ה זאת וק"ל

במור"ם סי"ג. היה יודע לו עדות עד שלא נעשה חתנו וכו' עיין להרב חכמת שלמה סעיף ט"ו ששם הביא משם הרב מח"א דמי שנתחייב היסת ובאו עדים לפוטרו לא בעינן תחילתו וסופו בכשרות הואיל ואין שבועת היסת אלא מדרבנן יעו"ע ואיהו ז"ל חלק עליו מסברא יעו"ש

במור"ם סי"ו. קרובי נרצח עיין להרב מוהר"ר יאודא עייאש זלה"ה בס' בית יאודא ח"א ס"ו מה שפלפל בפסק מור"ם זה יעו"ע

שם סי"ז. עדים הקרובים לערב פסולים ללוה וכו' ועדים הקרובים למלוה פסולים לערב יע"ש במ"ק ע"ע: סימן ל"ד

סמ"ע סק"ב. ואין צריך לומר עד כשר וכו' ואפע"פ שהוא ואצ"ל הוא ומהאי טעמא לא כתבו וכו' עכל"ה ראיתי להרב דמש"א שתירץ לקושייא זאת וז"ל ומה שהקשה הסמ"ע על הש"ע על מה שכתב ואצ"ל עד כשר נ"ל פשוט דמיירי עד הנה היה צדיק רק עכשיו רוצה להעיד שקר ואיתא לקמן סקכ"ז דאינו נפסל עד שיעיד בב"ד, א"כ הוה אמינא מ"מ לאו רשע הוא מיקרי ומצטרף עמו קמ"ל דמ"מ שקר בדברי העדות שלו עכ"ל ולדידי לא נחה דעתי בזה דא"כ הוא למה כתב מר"ן ואין צריך לומר הרי אדרבא צריך וצריך הוא להשמיענו חדוש זה אלא דמוכרחים אנו לתרוצו של הסמ"ע וק"ל

במור"ם ס"ד. המגביה ידו על חבירו להכותו פסול לעדות מדרבנן ע"כ עיין במר"ן סי' ת"ך ס"א דגם הוא פסק דנקרא רשע. וסיים שם מור"ם עליה דאין לצרפו לעשרה עד שיתירו לו יעו"ש ובאמת עינינו רואות דאפילו במכה בעצמו אין אנו נזהרים בזה ולא ידעתי על מה סמכו העולם עד שראיתי להר' מ"ק דאמר דאפשר דבזמן הזה אין יכולין להעמיד הדין על תלו כמ"ש הסמ"ע גבי חרמות בסי' זה סק"י יעו"ש אך סיים הרב הנז' וכתב ואעפ"כ מי שיש בידו כח לייסר הרשעים העושים כן עכ"פ בעונש שלא יקבל עדותן ולא עשה עתיד ליתן את הדין וק"ל

ש"ע ס"א רשע פסול לעדות ואפילו עד כשר שיודיע בחבירו שהוא רשע ואין הדיינים מכירים רשעו אסור לו להעיד ע"כ ראיתי בס' ילקוט הרועים אות עדות שכתב וז"ל בחוות יאיר נסתפק באדם שיודיע בעצמו שהוא רשע ואין עדים על רשעתו אי מותר להעיד ובעטר"ת חכמים קדושין מ"ג מחלק דבעובר עבירה שיש בה חיוב מלקות הוי כפסול הגוף ודמי לקרוב שאסור להסתיר קורבתו ה"נ אסור לו להעיד אבל מי שפסול רק מצד חמור ממון דפסולו הוא שחשוד להעיד שקר מצד לקיחת שוחד וכיון שיודע בעצמו שמעיד אמת צריך להעיד וכן נוגע ואין עדים על נגיעתו. תליא ג"כ בזה אם נוגע פסול מחשש משקר וכיון דיודיע בעצמו האמת מותר לו להעיד עכל"ה והנה לכאורה נראה דלא היה בכאן מקום להסתפק לפי פסק הש"ע הלז אך באמת יש לחלק דהש"ע מיירי שהעיד הרשע יודע בו חבירו שרוצה להעיד עמו לכך אסור הן מצד שהרי ידוע הוא לחבירו ואפשר יש אחר שידע בו ג"כ והוי רשע ע"פ שני עדים ואסור אבל ספיקו של הרב חות יאיר בשאינו ידוע רשעו לשום אדם על זה נפל הספק וק"ל

ש"ע ס"ה. העובר על השבועה ואפילו עבר על חר"ס וכו' ראיתי להרב מ"ח סנ"ח