פעמוני זהב חלק א מג

פי שנים וכו' וכו' וממנו משתמע דאין ממנו הוכחה לחלק בין אתי מכח חד גברא לדאתי מכח תרי גברי יעו"ש ועדיין הספק שקול אכן יש לפשוט זה מס"ד שם דמחלק בפירוש לדאתי מכח גברא חדא לדאתי מכח פרי גברי ועוד נראה לי לפשוט זה ממאי דקי"ל דהמוכר שטר חוב לחבירו אפילו יהיו עידי אותו השטר קרובים ללוקח אפילו הכי גובה בו הלוקח יעו"ש בסי' ס"ו וא"כ ממנו נשמע כאלו המוכר בעצמו עומד ונפרע מן הלוה

שוב זכיתי וראיתי להרב גוא"ל זלה"ה בסי' זה סק"ב שכתב וז"ל ואם שני מלוים הקנו שני שטרותיהם לאחד הואיל ובא מכח שני מלוים דינו כשני מלוים וגובה שניהם גדולי תרומה סכ"ט ח"ג עכ"ל ונהניתי שנתכוונתי אל האמת וק"ל

ש"ע ס"ב מלוה וכו' שני מלוים שהוציאו כל אחד שטרו על לוה וכו' ואם הוציאום על שני לוים נתבאר בטור ובב"י דשניהם כשרים וגובים וכתב כנה"ג משם גד"ת שאפילו הוציאום בבת אחת בב"ד גובין בלי שבועה יעו"ש

ש"ע ס"ג מלוה אחד שהוציא שני שטרות על שני לוים ישבעו היסת ויפטרו עכל"ה. הגם שיש לדקדק דמאי שנא הוציא מלוה אחד על שני לוים מהוציאו שני מלוין על לוה אחד הרי בהוציאו שני מלוין על לוה אחד יכול זה הלוה לטעון כנגד כל אחד את הוא שיש שטר הפסול בידך וא"כ זיל הכא דחי ליה וזיל הכא דחי ליה דמהאי טעמא הוא דאמרינן בס"ג במלוה אחד שהוציא על שנים לכל אחד יאמר לו שטר דידי הוא הפסול והוי כתרי יוסף ן' שמעון שבעיר אחת והוציא עליהם אחד שטר דאינו יכול לגבות משום אחד מהם

ונראה דשאני הוציאו שני מלוים שטרות על אחד דהואיל וברור לנו שיש בידו מאה מנה והוי כשנים שהפקידו או הלוו לאחד מנה ואינו יודע מי הוא. דמחויב לפרוע לשניהם הואיל והוא חייב בודאי לאחד מהם אבל בס"ג שהוציא אחד על שנים אין הדבר בשום א' מהם שהוא חייב שום דבר בבירור ושניהם ספק והואיל ושניהם ספק אין להוציא משום אחד מהם דאנן חשבינן זה כאחד האומר לשנים לויתי לאחד מכם ואינו יודע מי הוא דשניהם נשבעים ונפטרים אחרי מופלג בלומדי מסכת שבועות דף מ"ז ע"ב ראיתי להרב רא"ש משבי"ר שחלק כן ושמחתי וששתי תלי"ת ודו"ק

אך ברבות הימים כשנתבוננתי הטיב נראה לי דאין צריך לכל זה דלא יוצדק האי חלוקא לפי מה שראיתי להכנה"ג שכתב משם גדו"ת דאם שני מלוים הוציאום על שני לוין אפילו בבת אחת כשרים וגובין בהם בלי שבועה והרי יש להקשות לפי האי חלוקא שכתבתי הרי בשני לוים אין ברור לנו מי שיש בידו הלואה ודאי וא"כ כל אחד יאמר שטר דפסול הוא שלי וכל לוה ידחי למלוה דידיה אלא עיקר החילוק הוא דבעיקר הדין דקי"ל זו באה בפני עצמה ומעידה משום הואיל ולא ידענו בבירור מי היא הכת המשקרת כל אחת הבאה לפנינו מעמידים אותה על חזקתה חזקת כשרות ומינה אם יבואו שני מלוים אפילו יהיו על לוה אחד כל אחד לא מרעינן לשטריה ואמרינן זהו הכשר אך צריך דישבע וכו' אבל באדם אחד שיש לו שני שטרות על שני לוים הרי בבירור מידע ידעינן שיש בידו שטר פסול והוי כאומר שטר פרוע יש בין שטרותי דהדין הוא כל אחד מן הלוים יאמר דידי הוא הפרוע ואינו יכול לגבות וזה הוא האמת ודו"ק

ש"ע ס"ד מי שהביא עדים וכו' דנים ע"פ וכו' דוקא בעדות ע"פ שהעדים באים לב"ד ומעידים אבל מי שהוציא שטר על שדה אחת בעדים מזוייפין ושוב הוציאו שטר על שדה זו בעדים דינו מפורש בטור זה סימן ס"ג דלא סגי עד שיבואו העדים עצמם למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ועיין בתשובות למורי הרב ז"ל חאה"ע ס"מ ובהרא"ם ח"א כ"ד ובהרש"ך ח"א ס"פ ובהר"א ן' ששון סק"ד ובתשובות הרשב"א סימן אל"ף ר"י ובס' ס"ג אכתוב אם יש חלוק בין נמצאו העדים מזוייפים לנמצאו פסולין מעבירות ע"ש העתקתי זה מס' כנה"ג בהגהו"ת הטו"ר אור"ט שנראה לי כרגעא חדא ה' יזכיני לאור באורו אמן

ודוקא בשני עדים אמרינן הכי ודיינין ע"פ אלה האחרונים אבל אם בא עד אחד חיישינן שמא שקר ואפילו בשני עדים דוקא אם זה עדים האחרונים תרי וכשירי אבל אם העדים השניים הם חשודים ומוחזקים לריקים חיישינן יעו"ש גם זה הדין העתקתי מס' כנה"ג לזכרון דברים ודו"ק

סמ"ע סק"ט. ואפע"פ שהאחד מוצא ממנו בשטר פסול מ"מ דינייהו של אלו הב' מלוים כדין חנוני ופועלים וכו' ע"כ הגם דיש לחלק דשאני התם בחנוני ופועלים דטעמייהו הוא כמ"ש בגמרא ופוסקים דהחנוני אומר לבע"ה את הפסדת לי דאמרת לי ליתן לו שלא בעדים ואת הרשיתני ליתן לו והפועל ג"כ יאמר את הוא דיש לי גבך שכר עבודתי וא"כ הואיל ושניהם ברשות ובדין באים לתבוע דין שישבעו ויטלו אבל כאן לא יוצדק לן אותו טעם דאחד מהם ודאי שקרן ואין לשום אחד מהם שום טענה על הלוה דהא הלוי מכחיש אותם והדר דיניה כאלו בעה"ב אומר לחנוני מעולם לא אמרתי לך לתת לפועל דדין הוא שישבע בעה"ב ויפטר ממנו אלא נראה דלא דמו האי דינא להתם אלא לומר דהגם שיש בטענות שני המלוים אלו בודאי חד משקר עכ"ז נזקקים כדינא דמתניתין דחנוני ופועלים דנזקקים אפילו יש שקרנות באמצע וכן משמע מהרב"י דלענין זה הושוואו האי דינא דשני מלוים לדינא דחנוני וכו' ע"ש בב"י סי' זה ובעיקר הדין הגם דקי"ל דאם אומר לחנוני מעולם לא אמרתי לך לתת לפועל נשבע ונפטר הבע"ה הואיל וכל אחד שטרו בידו ואיכא לספוקי בכל אחד דשטרו הוא האמתי הואיל ופשוט לן דאחד מהם ודאי אמת לזה אמרינן דישבע כל אחד ויטול ועיין בגמרא שבועות דף מ"ו ע"ב ובהרב"י ודו"ק: סימן ל"ב. ש"ך סק"ג בהג"ה. ולענ"ד לכאורה נראה