פעמוני זהב חלק א מ

בעל דין וכו' אלא נראה פשוט דגם כאן מוכרח לומר דצריך הבע"ד לילך כדי שיעיד בפניו ואם ירצה לקבל עדותו אפילו העיד שלא בפניו אזי הרשות בידו לחבול בעצמו וכעין זה ממש הוא דכתב מר"ן בס' קכ"ד בענין נשים יקרות דמשגרין להם הסופרים ויטענו בפניהם וכו' וכתב שם הסמ"ע והש"ך דאם רצה הבע"ד לילך עם הסופרים כדי שתתישב מלטעון שקר הרשות בידו וא"ך גם כאן בודאי אם אמור יאמר דצריך לילך כדי שיעידו בפניו הלאו הכי לא. הרשות בידו ודו"ק

סמ"ע סקכ"ח. דחיישינן שמא ילך וישא אחרת מהנשים האסורות לו מחמת קדושי וכו' הוא יכול לומר דחיישינן שמא אחר זמן יבואו עדים ויעידו שמת בעלה הראשון ולא יכוונו דעתם שמת קודם קדושי האחרון ותהיה אסורה מכח קדושי שני אלא ידמו בדעתן שמת אחר קדושי שני והב"ד יסמכו על דעתם דבזמן קדושי שני היתה בחזקת אשת איש ולא אתו למידק וא"כ קדושי שני לא הווה תפסי וא"כ תלך אשה זאת ותנשא לשוק או תנשא לבנו או לאחיו של המקדש אותה שהוא השני ואפשר דגם זו נכללו בכלל מה שכתב ועיין דרישה שכתבתי רבים כאלה ודו"ק

סמ"ע סקמ"ב וראיתי נוהגים שלא רצו לטרוח הת"ח ושלחו לו לכתוב עדותו בכתב ידו וכן נ"ל מאחר דר"ת וכו' לדעתי נראה דאין זה סותר למ"ש לעיל סקז"ך דכתב שם שולחין אליו שלשה ונותן העדות בפניהם דמשמע דדוקא בענין זה אבל לא מהני מה ששולח כת"י דאימא דהוא הדין בכתב ידו אלא שם השמיענו אותו דין ובכאן השמיענו דין אחר גם יש לומר דשם דתני אותו תקון אפילו לת"ח שאינו יודע לכתוב בכת"י לכך כתב אותו תיקון אבל אה"ן במקום שהוא יודע לכתוב יכול לכתוב בכת"י וכן ראיתי להרב מאמ"ר קדישי"ן סקמ"ז סק"ט שכתב לקיים מנהג מורה הוראה ודו"ק

אלא דצל"ע במי ששלח עדותו לב"ד בכת"י ואח"כ תכף הלך לו למדינת הים מי אמרינן דהואיל ולר"ת הויא עדות אפילו לא הלך למדינת הים א"כ יש לסמוך עליו בזה דומייא דת"ח דמשגרין לו ומעיד על ידי כתב ידו או לא אלא דנראה לע"ד לברר זה ממה שיש לדקדק בסברת ר"ת שפסק מור"ם בסי"א דעדים ששלחו עדות בכתב ידם מהני. לכאורה יש לדקדק הרי צריכים הם להעיד בפני הבע"ד וא"כ כששולחים לנו עדותם הרי לא העידו בפני הבע"ד ואין לומר דלא דיבר ר"ת אלא בעדים שאינם בעיר וכמו שפסק מר"ן סי"ז דאינם צריכים להעיד בפני הבע"ד דזה לא יתכן דהא הסמ"ע כאן כתב דנהגו שלא להטריח הת"ח ושולח עדותו בכתב לב"ד וסמכו בזה על ר"ת ומלשון זה דכתב נהגו שלא להטריח הת"ח משמע דבעיר הוא עם הבע"ד אלא דלא הצריכוהו לבוא להעיד ואמרו שיכול לשלוח עדותו ע"י כתב א"כ דון מינה דלדעת ר"ת אפילו מי שאינו ת"ח יכול לשלוח עדותו אפילו הוא בעיר וא"ך יש תמיהא בין לדעת ר"ת בין לסברת המורים שלא הטריחו הת"ח יש להקשו' היאך יכולים לשלוח עדותם בכתב דהוי מעידים שלא בפני בע"ד ומצינו אליבא דכו"ע דלכתחילה צריך להעיד בפני הבע"ד ומקרא מלא דבר והועד בבעליו ומצינו למר"ן דפסק אפילו בדיעבד לא מהני כסברת הטו"ר והרא"ש וכמו שפסק בסט"ו יעו"ש ונראה לכאורה דלסברת ר"ת מיירי כשהולך הבע"ד לפני העד או לפני הת"ח לדעת המורים דלא אטרחוהו ואותו עד יאמר עדותו לפני הבע"ד ואח"ך ישלח עדותו בכתב ודנין עליו אלא דכל זה אינינו שוה לי דהואיל והעיד עדותו בפה לפני הבע"ד א"ך הוי עדותו בפני בעל דין קרינן ביה והועד בבעליו וגם הויא מפיהם ולא מפי כתבם דהגם דלפני הב"ד באה העדות בכתב הרי לפני הבע"ד שהוא עיקר העידו מפיהם וא"ך בזה נראה דליכא מאן דפליג ולא נראה לי כעת לקיים דברי אלה

שוב ראיתי להרדב"ז ח"א סימן תע"א שנשאל בבע"ד אחד שהלך אצל הדיינים ואמר להם שיש לו תביעה על פלוני שאינו בעיר והעדים שיש לו על תביעה זאת רוצים לילך למדינת הים והביאם לפני הבדי"ץ והעידו ואח"ך נודע שלא הלך אלא אחד ואחד לא הלך אם עושים ע"פ עדות זו והיתה תשובתו דעדות זו בטלה מכמה טעמי וחדא מינייהו הוא הנז"ל עוד היה להם לחקור אם אמת הולכים למד"ה כי שמא תחבולה עושים. עוד טעם אחר שהרי הנתבע הוא בסכנדריא"ה ודרך שם הולכים העדים למד"ה ילכו העדים שם לפי דרכם ויעידו עדותם בפני ראובן וכו' וכו' מדברי הרדב"ז אלו יתברר לך דבמקום שהיה יכול להעיד בפני הנתבע ולא העיד אפילו לעת עתה אין העד לפנינו אין עדותו עדות שהרי הרדב"ז אפילו לא נמצא העד לפניו בשעת הדין שכבר הלך למד"ה אפילו הכי בטל העדות וחד מהטעמים הוא הואיל ובע"ד היה בסכנד'ריאה והיה יכול לילך העד ולהעיד לפניו הואיל ויש לו דרך שם מטעם זה בטל העדות אפילו לעת עתה לא נמצא אותו עד לפנינו מכ"ש בנדו"ד שהיה התובע והנתבע בעיר והלך והעיד שלא בפניו אפילו לא נמצא לעת עתה לפנינו העדות בטלה ובודאי דהרדב"ז מחד טעמא מהנהו טעמי דיי ליה לבטל העדות ולתוספת טובה הרבה הטעמים יעו"ש וק"ל

ש"ע סי"ג. כל זמן שזוכה האדם יכול להעיד וכו' והוא אחר שראה הכתב נזכר עכ"ל ואם ראה הכתב ונזכר שהיה עד בדבר אבל לא נזכר כל העדות מראש ועד סוף ראיתי להרב גוא"ל זלה"ה בסקכ"ו שכתב וז"ל וכתב הרב בנ"י שמוא"ל בשם בע"ל העיטו"ר ור"ת שכל שנזכר שהוא עד בדבר אפילו מתוך הכתב כלומר שבעבור שרואה חתימתו נזכר שהיה עד בדבר יכול להעיד מתוך הכתב בכל שאר עדות עכ"ל מכאן יתברר לך דיכול להעיד וק"ל

במור"ם סט"ו. וחוזרין ומגידין וכו' הגם דמר"ן לא גילה דעתו אם יכולים העדים לחזור ולהעיד או לא ומצינו דסברא זו במחלוקת היא שנויה דיש מן הפוסקים האחרונים דס"ל דאין דנים ע"פ אותו עדות ואין יכולים לחזור ולהגיד לפניו משום דעבידי לאמת דבורייהו עכ"פ רוב הפוסקים ס"ל דיכולים לחזור ולהגיד ובמקום שלא גילה מר"ן דעתו אזלינן בתר מור"ם ועיין להרב מש"ה אות אל"ף סס"ג שאסף איש טהור כל להקת הפוסקים שדברו בענין זה ועלתה הסכמתו דודאי מר"ן ומור"ם לא פליגי ע"ש וכן ראיתי להרב תוש"י ח"א שפסק כן בעדות אשה אחת יעו"ש: