פעמוני זהב חלק א לט

תשובת איסרלאן פ"א וש"י למור"א בפירוש הלכות עדות וא"ך המוציא מחבירו עליו הראיה עיין בס' גו"ר ארי"ה הלוי סקט"ו וק"ל

במור"ם שם אבל אינו חייב וכו' עיין תוקפו של יוסף ח"ב סק"ז דיש לחלק בין דין זה למסירות יעו"ש

סמ"ע סק"א. כל מי שיודע וכו' כתב מהרי"ו סימן מ"ב דאם שום עד יאמר שאין רשאי וכו' אז בע"ד יתיר לו וכו' יש לתמוה דהסמ"ע כאן הביא דברי מהרי"ו דמשמע ממנו דאם אמרו לו בסוד צריך שישירו לו שבועתו ואח"ך יעיד וא"ך היאך יוצדק דכאן הביא דעת מהרי"ו לפסוק כוותיה ובס' רס"ז סק"ד שם הביא דברי מהרי"ק דאפילו נשבע שלא לגלות לא יועיל יעו"ש וא"ך משמע דלא בעי התרה וא"ך קשה דברי הסמ"ע אהדדי דכאן רצה לפסוק כמהרי"ו ושם פסק כמהרי"ק וראיתי להש"ך סק"ב שכתב דברי מהרי"ו משם הסמ"ע ולבסוף סיים וכתב ועיין בס' רס"ו ס"ד שכתב כעין זה משמע דשוים הם ותמיה לי היאך הש"ך הסכים דברי מהרי"ו לדברי מהרי"ק דמיחזי סתראי נינהו ואולי יש לפרש דמה שכתב מהרי"ק ואפי' נשבע לא הכוונה היא לא יועיל לבטל העדות אלא יתירו לו העדות ויעיד וא"ך זה מסכים לדעת מהרי"ו בסק"א דכתב הסמ"ע יתירו לו

אלא דכל זה אינו שוה לי דראיתי לפסק זה של מהרי"ק שהביא הסמ"ע בס' רס"ו ראיתי למור"ם ביור"ד סי' רכ"ח סל"ג שפסקו משם מהרי"ק וז"ל ואפי' נשבע על איזה דבר שלא לגלותו ואח"ך נתנו לו עליו חרם חייב להגיד עכל"ה ושם פירשו הש"ך והטו"ז דהכוונה היא דלא חיילא שבועה מעיקרא ואין צריך התרה יעו"ש וא"ך דברי הסמ"ע מיחזי סתראי דתפס החבל משני ראשין לפסוק כמהרי"ו וכמהרי"ק והן אמת דגם על מור"ם ביור"ד יש להקשות דבס' רכ"ח סל"ג פסק דהנשבע שלא לגלות חייב דמשמע אפילו התרה לא בעי כמו שכתבנו משם מהרש"ך וטו"ז ובס' רל"ט ס"ז פסק שם דיש להתירה תחילה וכו' יעו"ש הרי הטו"ז שם בס' רכ"ח יישב דבריו וכתב דשם בסרל"ט נראה טעמו ששם אינו מחויב כו"כ חיוב גמור דהא לאו אעדות קאי על כן החמיר שיש להתירו כן נראה לי עכל"ה יע"ש. וא"כ הרי מפרשים דברי מהרי"ק דבדבר של עדות איירי ולכך לא חיילא שבועה מעיקרא הואיל והוא כבר מוזהר מדאורייתא באם לא יגיד וכו' ואין שבועה חלה על דבר דאורייתא וא"כ היאך הביא כאן דברי מהרי"ו דמשמע דצריך להתירו ואח"כ יגלה הסוד ואולי יש לתרץ ולומר דהסמ"ע מפרש דברי מהרי"ו דהם איירי במי שלא תבעוהו להעיד דאז אין חיוב עליו להעיד אלא שמעצמו רוצה להעיד אלא שאומר אין אני יכול הואיל ואמרו בסוד אזי יתיר לו שבועתו ואח"כ יעיד וכעין זה כתב הטו"ז שם בס' רכ"ח סל"ג על מה דאמר שם מור"ם שאם החרימו וכו' יעו"ש

שוב ראיתי להרב מ"ק סק"א שכתב וז"ל כתב הש"ך והסמ"ע בשם רי"ו דאם שום עד יאמר שאינו רשאי להעיד מחמת שקבל עליו בסוד שלא לגלות הדבר אזי אותו בע"ד שציוהו שלא לגלות יתיר לו לגלות והטו"ז דהקשה עליו וכתב שאין צריך התירה כמ"ש ביור"ד סרכ"ח עכל"ה וא"כ לפי הדברים האלה מיחזי דהטו"ז מפריש דדברי מהרי"ק הם בתובעו להעיד קא מיירי ובשביל זה קשה לו מההוא דסי' רכ"ח הלאו הכי היינו יכולים לקיים דברי מהרי"ו בדלא תבעוהו להעיד קא מיירי וא"כ הדרן לקושייתינו על הסמ"ע וכעת אין לי להאריך כאן ודו"ק. שוב אחרי מופלג בא לידי ספר פתח"י תשוב"ה וראיתי לו שם שהביא הקושייא זו והרבה תירוצים עליה מדברי האחרונים ע"ע ודו"ק

ש"ך סק"ב וחייב בד"ש וכו' עוד כתב דאפילו בדברים בלי כפייה וכו' עיין בס' מאמ"ר קדישי"ן סק"ח וסקי"א שכתב דמותר לקרותו רשע כל זמן שלא יצא יד"ש ועיין בס' גוא"ל ז"ל שיכולין להכריז עליו שהוא חייב לצאת יד"ש יעו"ש

סמ"ע סקי"א כגון שתבעו התובע בשטר והן ידעו שהוא פרוע וכ"ש אם יודע עדות שחייב הנתבע וכבשו עדותן מתחילה ע"כ הרבותא שיש בעדותם שהשטר פרוע יותר ממה שיודעים שחייב הנתבע הוא דהתם שיודעים שהשטר פרוע והלך המלוה ונפרע מן הלוה ע"י שכבשו עדותם א"כ הוי כאלו נעשה המעשה על פיהם ויהיו חייבים מדינא דגרמי לא כן ביודעים שהנתבע חייב דלא נעשה שום מעשה ע"י כבישת עדותם פשוט דפטורים דלא נעשה שום מעשה ודו"ק

שם בסמ"ע בא"ד והוי אמינא שיהיו חייבים כמ"ש לקמן בס' כ"ט באומרם וכו' והחילוק בין ההיא דסי' כ"ט להאי משום דהתם הוא גרמי ממש דעל ידי שעשו מעשה וחתמו יצא הממון לא כן כאן דלא עשו שום מעשה אלא תפסו עדותם ועיין בטו"ר בס' ל"א סל"ד וק"ל

סמ"ע סקכ"ג מותר להעיד אפילו אם הוא במקום שנותנים שבועה וכו' דהרי גם בדיני ישראל עד המסייעו פוטרו מהיסת עכ"ל הסמ"ע נקט כאן כסברת הרא"ש וכטעמו שהביא הרב"י דממנו משמע דדוקא אם היה כופר ולא היתה עליו שבועה הוא דיכול זה העד להעיד ולפוטרו אבל אם הוה עכו"ם מודה במקצת אין יכול להעיד זה העד דהואיל והעכו"ם הוא מחויב שבועה דאורייתא וא"כ הואיל והוא מחייבו אינו יכול לישבע דהעכו"ם אינו נאמן א"כ הוה אמינא שחייב העכו"ם לשלם על ידי שישבע ישראל התובע מדי דהוה אחשוד דקיימא לן שכנגדו נשבע ונוטל וא"כ פשוט דאין הישראל יכול להעיד דעל ידי עדות זאת הוי כאלו מאבד חבירו בממון דממון הוה ליה גביה ולא שבועה וכדאמרן וא"ך מכאן יש ראיה לדברי הש"ך סמ"ב סקס"א דמחויב שבועה ואינו יכול לישבע אין עד אחד פוטרו הרי מכאן דגם הסמ"ע דמפרש דברי מר"ן דבהכי איירי שמע מינה דמסכים הולך לסברא זאת דלא כסברת הטו"ר דמפרשה הרב"י דס"ל דאפילו בזה יכול העד לפוטרו יעו"ש ועיין בש"ך סע"ב סקס"א דכתב דגם מדברי הרב"י לא משמע כן אלא לכאורה יעו"ש ודו"ק

ש"ע ס"ה. ת"ח שיודע עדות לישראל וכו' אלא הם שולחין אליו ומעיד וכו' לכאורא יש לתמוה דהאיך שולחין אליו ומעיד הרי צריך להעד בפני הבע"ד וכמ"ש בסט"ו אין מקבלין עדות שלא בפני