פעמוני זהב חלק א לח

שיש להקשות ג"כ אותו דין דפסק משם מהר"ם עם מה שפסק ביור"ד סרל"ב יעו"ש ועל זה הוצרכתי להביא מה שפירשו המפרשים דאותו דין לדעת הרב הגוא"ל ז"ל הוא איירי במקום שאין דייני ישראל וגם בשעת זעמו דוקא ע"ע

והרב המלאך ר"ב זלה"ה בספרו משי"ש ח"ב ס' ק"פ פירש דהתם מיירי ברגיל להכותו דוקא וכך מטין ג"כ דברי הש"ך בס' שפ"ח סקמ"ג ע"ש

ואני בעוניי שם פירשתי דיש חילוק בין אדם המוכה מחבירו לשני בני אדם שהכו זל"ז וזל"ז כדי לתרץ מה שהקשיתי מיור"ד רל"ב ע"ש

וא"כ הדרן לנדו"ד דמנהגינו אפילו בנתקוטטו זע"ז והכו זל"ז וזל"ז ואפילו מעולם לא נתקוטטו זולת עתה הפעם ודייני ישראל מוכנים לפנינו מי התיר לדייני ישראל עצמם לשולחם לערכאות והגם דעלה על דעתי לומר דלא אסרו לילך אצל העכו"ם אלא דוקא במקום משפט הפלילים שלהם דאז חלילה כאלו הרים יד בתורת משה ומגדיל פליליהם אבל לפני השר שהוא שוטר לפי ראות עיניו ולא ממשפט הדת מה איסור יש בדבר ובזה יש לנו להשיב פסקי מהר"ם דכאן דס' כ"ו דהביא הד"מ משם מהר"ם לאסור לילך לפני דייני עכו"ם היינו שופט הדת שלהם ושם בס' שפ"ח שהביא מור"ם דמהר"ם דמותר לקבול היינו לפני השר אך סוף סוף עדיין יש להקשות דהגם דאין בו איסור משום פליליהם עכ"ף יהיה אסור משום מוסר וכמ"ש בס' שפ"ח דלא התיר שם מהר"ם ופסק מור"ם אלא ע"פ האופנים הנז' לעיל דהיינו דוקא במקום שאין דייני ישראל וכו' וכו'

ועוד הרי מדברי הרב"י שהביא משם הרב בעה"ת שהביאנו לעיל שכתב וז"ל וכתב עוד בע"ל התרומו"ת אפילו דיני חבלות שאינם מסורים לו אסור למסור ביד עכו"ם וכו' ומדכתב ביד עכו"ם סתם משמע עכו"ם שופטים או שוטרים אפילו אינם עושים דין פליליהם אסור וא"ך עדיין צריך לחקור אחר המנהג

אך תהלי"ת אחרי מופלג נראה לי כרגע ספר הכנה"ג ושם ראיתי לו בס' זה הנב"י סי"ד שכתב וז"ל כתב בע"ל התרומו"ת אפילו בדיני חבלות וכו' נ"ב יש תקנה שכל איש אשר יזיד את רעהו להכות ביד או בלשון והיה כי יחם לבבו ומסרו למלכות מה שעשה עשוי מנהג כזה אינו מבטל הלכה וכ"ש לאיש שלא הרים ידו לחברו אלא שאחז כנף חלוקו וכ"ש אם נשבע לעמוד בדין תורה מהר"א שלם ז"ל והר"ר אליעזר הלוי בתשובה חלק עליו וכתב דהולכין אחר המנהג ונסתייע מתשובת מהר"ם ז"ל דשייכי לספר נזיקין ומתשובת הרשב"א ז"ל שהביא רבינו בספר זה בס' זה ומנמוקי מהר"ם ז"ל וכתב דאפילו אחז בכנף חלוקו בכלל התקנה ואפילו נשבע הוא לעמוד בדין התורה יכול למוסרו לכותים ע"ך וכתב הרב כנה"ג על זה ואין דבריו נראים אלה היו דברי הרב ז"ל מרישן לסיפן. וא"ך יכולים לומר דעל זה יסמכו במקומינו זה על דברי מהר"א הלוי ומדכתב בדבריו בזה"ל יכול למוסרו וכו' משמע לאו דוקא בעבר ומסרו הוא דפטור אלא אפילו לכתחילה מותר לילך למוסרו לשר העיר הואיל ומנהגא נהוג ועל זה סמכו כל הדיינים דור דור ודורשיו ומנהג קבוע הוא אפילו לומר להם לך וקבול עליו לפני השר והגם דהרב החביב כתב אין נראה. אפילו הכי ממנהג אבותינו לא נזוז הואיל וכך קבלו עליהם ודו"ק

עוד ראיתי בספר עיקרי הד"ט הלכות נדוי אות כ"א שכתב שם ז"ל ועיין להרב זקן אהרן וכו' הביא תשובת הרב מהר"ד בנו להוכיח דאית לן לאפוכי בזכות מי שלדעתינו עבר על דבר שהוא חייב עליו נדוי או חרם שלא להחזיקו בכך אם לא נודע שהזיד דשמא לא ידע או שגג או עשה בדרך התיר ואפילו להוליך בערכאותיהן ואף במקום שיש חרם על זה אם לא ברשות ב"ד מ"מ יש לדונו לזכות שמא לקח רשות מב"ד והוכיח דאין לב"ד להרשות ליחיד לילך לב"ד שלהן דספרין פתיחו להרמ"א בח"מ ס' כ"ו ס"ב ממהריק"ו שורש א' ועיין מר"ן והסמ"ע שם וריב"ל ח"ג סמ"א וגדולי תרומה דף שמ"ב. סוף דבר כשנתברר שהוא אלם ואינו רוצה לבוא לב"ד שלנו ואין כוחנו יפה כל כך לכופו על כך יש רשות לב"ד להרשות לשכנגדו להזמינו לב"ד שלהן ועיין להכנה"ג הנב"י אות כ"ג ומים רבים ס' ס"ט

ומנהג בתי דינים הוא שכשיהיה ריב בין ישראל לחבירו מוכרחים הם לבוא בהורמנא דמלכא בב"ד של ישראל ולהתדיין בפנינו עד יצוא יצא מב"ד הפסק דין ואז אם אחד מבעה"ד יחשוב בלבבו שלא יפה הורו דייני ישראל יקח רשות מב"ד שלנו להזמין הבע"ד לערכאותיהן לעיין בפסק דינינו אם יפה הורו ולעולם ע"פ דייני ישראל והב"ד שלנו נותנים לו רשות לפי שא"א בלא"ה כי כן מצות המלך להרשותינו לדון דוקא בתנאי זה ואין בידינו למחות וכאשר כתבתי באצבע קטנה שלי לידי"ן מר גיסי נר"ו הנדפס בס' שפ"ת אמ"ת שלו דף ק"ך עכ"ל הרב עיקר"י הד"ט ע"ע ודו"ק: תם. תם. תם. ע"ה רפאל אנקאווא נר"ו הלכות עדות. סימן כ"ח

ש"ע ס"א. כל מי שיודע וכו' תועלות בעדותו וכו' ואם העדות אין בה תועלת עתה ולאחר זמן יש בה תועלת עיין להגוא"ל סק"א שכתב דמהרשד"ם נסתפק בזה אם מקרייא עדות ע"ש

ש"ע ס"ג. אם כותי וכו' משמתין אותו ע"ך ואם זה העד הוא אדם חשוב יכול הוא להעיד כ"ך הרא"ש והטו"ר וב"י וש"ה ובס' ב"ש חולק בדין חשוב שהעיד אם הוא חייב מחלוקת בין הפוסקים