פעמוני זהב חלק א לז

מה שבא לפנינו מעשים בכל יום בכמה בני אדם שיש להם חובות על אחרים ויש מהם שיש להם במה לפרוע ויש שאין להם ומה עושים אלו התובעים אינם רוצים לתבוע חובותיהם עד היום שיהיו הלוים ברצונם לילך לדרכם חוץ לעיר לתור על הארץ על המחיה ועל הכלכלה אזי נצבים לעומתם לבוא עליהן דרך עקלקלתון ולינקייטהו בכיב"שייה שע"י כן שיהיו בצער יכפפו כאגמון ראשם. ויש מהם שמתפקחת פרנסתם מזה הענין כי לפעמים ירצו אחרים להחזיק בידם וכראותם שעתידים המלוים לבוא עליהם דרך עקלקלתון אזי נרפים הם נרפים ועל זה קודם יום הנסיעה יום או יומים באים הלוים לתבוע למלוים לעשות עמהם משהד"ן כדי שיוכלו להיות בטוחים לילך לעסקם יום המזומן לנסיעתם ודאי הדין עמהם ואין לך דין זיילי נכסיה והזיק יותר מזה ועיין כאן בסמ"ע סקי"ב שכתב וז"ל ונראה דבמקום דזיילי נכסיה אף דלא אמר התובע כלל לפני הב"ד ופשוט

ועיין בס' משכנו"ת הרועי"ם או"ש סנ"ו ששם נשאל בראובן ושמעון שהיתה מקדם קדמתא בידם עיסקא מלוי ואח"כ תבעו אותו מדי יום יום לעשות עמהם חשבון ולברר חשבונו עמהם כי רצונם לקבל עסקות מאחרים ואחרים מתפחדים לתת ממונם בידם ני מתפחדים אולי יש בידם עדיין מממון לוי יעו"ש והשיב דמחויב לוי לטהר חשבונו עמהם ולתת בידם פטורין בשטרי ישראל ואם ירצו גם בשטרי העכו"ם האמת עמהם וכתב שכן כתב רבינו הא"י גאו"ן זלה"ה וכתב דגם הסמ"ע סקי"ב הכי הוא דעתו יעו"ש

אך במקום שירצה המלוה לעשות הודאה ללוה באופן שלא יהיה הלוה ניזוק ולא רצה לעשות עמו עתה הדין ודאי דהדין עם המלוה וכגון אם יעשה הודאה שכל התביעות שיש לו על זה אין לו שום תביעה בשטר שראוי למכור קרקעותיו ודאי מהני גם זה הביא אותו הרב מש"ה משם רבינו הא"י זלה"ה וגם מדברי הסמ"ע סקי"ב יעו"ש שוב ראיתי להרב כנה"ג הגב"י שכתב כן משם מהרש"ך ז"ל

ועיין להרב צרו"ר החיי"ם דק"ב ע"ב שכתב וז"ל תובע שאמר יש לי תביעות הרבה על הנתבע אלא שעכשיו איני רוצה לתובעם והלה אומר איני פורע עד שתכתוב לי פטור דזילי נכסי דידיה מחמת זה שומעין לנתבע הר"י הלוי זלה"ה ע"כ: סימן כ"ה

במור"ם ס"ה. ודוקא שגילה דעתו שעשה הפשרה משום השבועה או כדומה לזה ע"כ. מה שיש לדקדק מזה על מ"ש מר"ן סימן י"ב סי"ד עיין מ"ש שם לעיל סי"ב יעו"ש

ואגב ראיתי לכתוב מה שראיתי בכתיבת יד אחד קדוש וז"ל מי שחשד חבירו שנשאר בידו ממעות השותפות שהיה צריך להשביעו ונתפשר עמו במקצת ומחל לו ואח"כ נתגלה לו שעדיין מממונו בידו אין זה מחילה בטעות דמדלא עמד בשבועתו גמר ומחיל מהרי"ק שורש ה' עכ"ל שוב ראיתי להרב דמש"ק אליעז"ר שכתב בס' זה וז"ל נ"ל מ"ש הסמ"ע בשם מהרי"ק ניכר בדבר ששם מבואר אף שעשה שבועה על הפשרה ודוקא שלא עמד בדין עם היורשים אחיו אבל אם עמד בדין ופסקו לו שבועה להיורש והוא מוחל השבועה ולקח דבר מועט ולא ביקש לברר הענין לאו קנין בטעות הוא עיין שם באריכות ע"כ והן הם הדברים שכתבתי ודו"ק ועיין בס' כר"ח חמ"ש סל"ד ודו"ק: סימן כ"ו

ש"ע ס"א. אסור לדון לפני דייני גוים וכו' הנה בערינו זה סאל"י וראב"ט יע"א מנהג אבותינו בידינו כשמתקוטט אדם עם חבירו ומכה זל"ז ובאים לדין הדיין אומר להם לכו לקבול על דינכם לפני שר העיר הוא המושל על הגוים ולא הייתי יודע על מה סמכו דייני ישראל לומר להם כך והגם שעלה על דעתי לחלק ולומר דעד כאן לא אסרו לילך אצל דייני גוים דוקא בעסקי ממון אבל בעסקי מריבה לא אסרו ויש סמך לזה ממה שפסק הש"ע לעיל ס"ב דיש רשות ביד ב"ד להכות ולענוש כפי צורך השעה וכו' וגם זה בכלל. אך לא נחה דעתי דהא לא התירו שם אלא לפי שעה ולפי אותם התנאים המבוארים שם אבל בענין זה אנחנו רואים שאין הדיינים צריך להתבונן לא במהות הענין ולא בשעתו אלא מסתמא אומרים להם כך זה הדין מסור ביד השר כאלו דבר זה הלכה למעשה מסיני עד גדר רוב הפעמים אינם צריכים לבוא לפני הדיין אלא מאליהם ומעצמם הולכים לפני השר הואיל וכך משוקע וידוע דדין זה הוא מסור ביד השר ומהיכן יצא להם זה הענין

ובפרט הרי פסק מור"ם כאן מי שהלך בערכאות של כותים וכו' וי"א דנזקקים לו אם לא שגרם הפסיד לבעל דינו לפני כותים וכו' ודין זה של י"א הוא מדברי מהר"ם מרזבורק זלה"ה ודברי מהר"ם ז"ל הם איירי במכה איש את רעהו ועכ"ז פסק דאסור להוליכו אצל הגוים ואם הוליכו שוב אינו יכול לתובעו אם גרם לו הפסד יעו"ש ובד"מ שהביאו וא"כ הרי דמה שאסור לילך לפני דייני כותים הוא אפילו על עסקי הכאות ומריבות וכן כתב הרב"י משם בעה"ת וז"ל וכתב עוד בעל הת' אפילו דייני חבלות שאינם מסורים לנו בזמן הזה אסור למסור ביד כותים וכו' ע"ש

והן אמת דחזה הוית למה שפסק מור"ם בס' שפ"ח ס"ז וז"ל י"א דאדם המוכה מחבירו יכול לילך לקבול לפני השר של כותים אע"פ דגרם לו הפסיד יעו"ש וא"כ נימא דעל זה סמכו אלא דגם זה איננו שוה לי דהא דין זה דפסק מור"ם בס' שפ"ח הוא מדברי מהר"ם מרזבורק זלה"ה וא"כ איך יוצדק עם דברי מהר"ם מרזבורק כאן דכתב הד"מ דבהכאות אינו רשאי לילך לפני השר ועיין מה שכתבתי לקמן מה