פעמוני זהב חלק א לה

שוב בא לידי ספר ה' פתח"י תשוב"ה אחר עידן ועידנין ושם ראיתי שהוכיחו הרבנים דבאמת מה שאין אנן טוענין עד"א פסול ולא כלום הוא משום אולי לא יעיז הבע"ד בפניו ויודה טל האמת אבל אם לא יודה אנן פסקינן כדי"ת דעד"א לאו כלום וא"ך הואיל והכי הוא גם בסומא לא טענינן עד שיטעון הוא ואם לא טען יבאו העדים סומים ולא הודה להם אזי טענינן דעדותם אינה עדות כההיא דשטר שיש זיוף בתוכו ועיין פת"ש כי הדברים באו כאן בקיצור וק"ל

סמ"ע סק"ד אין לדיין לרחם בדין וזהו בכלל לא תשא פני דל ע"ך. קשה דכאן נקט פסוק זה שהיא דרשת הגמרא ולקמן בס' צ"ז ס"ה נקט הסמ"ע שם דאין לרחם על העני מדרשת רש"י מפסוק כקטון כגדול תשמעון ולמה גם שם לא נקט האי קרא וגם על רש"י הואיל והגמרא נקטה פסוק זה למה נקט אותה דרשה. אלא נראה פשוט דלא יוצדק אותה דרשה דסי' צ"ז מפסוק לא תשא פני דל דהתם מיירי בדין המלוה שבא למשכן הלוה העני א"ך לא יוצדק לא תשא פני דל דכוונת פני דל היא כמ"ש מר"ן כאן אל יאמר פלוני עני וצריך לצדקה אזכה את העני בדין ונמצא מתפרנס בכבוד ולא עתה יבוש יעקב ולא פניו יחוורו. אבל בדין המשכון אין כוונת הדיין לפוטרו לגמרי אלא לפי שעה לא ימשכננו בע"ד וא"ך לא אתי מדרשת האי קרא. גם יש לומר דהואיל והתם אין רצון הדיין לפוטרו לגמרי אלא לחום עליו לפי שעה נימא דמותר וקרא דלא תשא אוקמוה אמסתבר דהיינו ברוצה לפוטרו דהוא דינא דידן דסי' י"ז לכך הוצרך להביא מההיא דכקטון כגדול וכו' וזה מדוקדק דהאי דינא לא דמי ממש לאותו דין מהא דכתב כאן המרשים בתחילת סעיף יו"ד וז"ל דומה לזה בס' צ"ז ס"ה ע"ך וגם בסמ"ע שם בס' צ"ז כתב ג"ך כהאי לישנא א"ך הרי משמע דאינם כמו ענין אחד אלא דדמו קצת ולהכי נימא איצטריך תרי קראי ודו"ק

הג"ה סי"ב. בעל דין שתבע וכו' ראיתי להרב דמש"א זלה"ה שכתב וז"ל נ"ל דין זה הוא דוקא אם התובע ממש תובע פחות ממה שהנתבע חייב לו ע"פ הדין אין לדיין לפסוק יותר אבל אם אין הנתבע מתחייב כלל ע"פ הדין והוא אינו יודע הדין ומבקש טענות אחרות לפטור עצמו אף שהוא מתחייב ע"י טענות שלו מ"מ כיון שהוא פטור ע"פ הדין מטעם אחר אין לומר שיתחייב מאחר שהוא בעצמו לא ביטל הדבר רק כפר העניין כדי שלא יתחייב מ"מ יש לו לדיין לפוטרו ואף שקצת פשוט ראיה מבוררת מתשובת הרא"ש בכלל ס"ד סי"ג סוף התשובה ודו"ק: סימן י"ח

סמ"ע סק"ז ז"ל. קמ"ל בזה רבותא דאפע"פ שזה האומר עכשיו הוא אחר לא מחשבינן כאלו גם הראשון היה אומר עכשיו איני יודע ויהיה שנים כנגד שנים ולא מיחשב רוב ע"ך. פירוש דבריו כך הוא אפילו יהיה עתה ממנין שלשה המזכין וא"כ כשנאמר עליו דכאלו עדיין הוא אומר איני יודע דהואיל ואמר איני יודע שוב אינו יכול להמנות לדין זה א"ך לא נשאר בידינו כי אם שנים מזכין וא"ך לא הוו רובא כנגד השנים שאומרים אינם יודעים וא"ך הוו שנים נגד שנים. והסמ"ע אזיל בשיטת מור"ש זלה"ה שהביא בסק"ז דאם שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב ושנים אומרים איני יודע לא אמרינן דאותם השלשה היודעים יהיה נגמר הדין על פיהם אלא צריכים להוסיף ואין לפרש בדברי הסמ"ע במאי דקאמר ואפילו לא יהיה אותו שאומר איני יודע הוא הראשון אלא הראשון הוא שאומר עכשיו חייב וקאמר הסמ"ע דלא חשבינן ליה כאלו אומר איני יודע זה אינו רבותא דבין חשבת ליה דכאלו אומר אינו יודע עדיין או כאלו אינו אומר אינו יודע עכ"פ פשוט דיכולים לפסוק הדין על פי אותם השלשה שאומרים זכאי דהא הוו רובא ואין רבותא בדבר גם לא יוצדק מה שאמר הסמ"ע ויהיו שנים נגד שנים ודו"ק: סימן כ"ב

ש"ך סק"ה. וכל זה כשקנו וכו' כיון שהלה תפיס אבד זכותו בכל ענין עכ"ל. פירוש בכל ענין הוא אפילו בלי בד"ח אבל קנין מיהת ודאי צריך לסלק האסמכתא ועיין בס' ויאמר יצחק סקכ"ט מה שכתב בדינים הנוגעים לסעיף זה בדבריו ובדברי הרב מהר"י הלוי זלה"ה ששם הביא דבריו לבסוף יעו"ש וק"ל

סמ"ע סק"י. וא"ת א"כ דלא טעו קודם גמ"ד למאי נפקא מינה יכול לחזור וי"ל דיכול לחזור ולטעון בענין אחר וכו'. לכאורה נראה דדברי הסמ"ע שבס"ק זה סותר למ"ש בסק"ה. דשם כתב משם הרשב"א וז"ל ואם יעמוד ב"ד אחר הרי הוא דן עפ"י הטענות והודאות שנאמרו בפני הראשון עכ"ל אך משם משמע דהסמ"ע הביא סברת הרשב"א להלכה דאינו יכול לחזור ולטעון וא"כ דברי הסמ"ע סתראי אהדדי ואחר זמן ראיתי להרב מאמ"ר קדישי"ן שפירש דברי הרשב"א אלו דמיירי שקנו מידו רק ע"פ הכרח יכול הדיין לפסוק יעו"ש וק"ל

סמ"ע סקט"ו ועיין לקמן סכ"ו דשם כתבתי דיש חילוק אם יש לאחד מבעלי דינים זכות וכו' הנה דברי הסמ"ע דיש חלוק בין יש למלוה זכות בדיני כותים חייב לדונו כדיני כותים והוי קנינו קנין א"כ מוכרחים אנחנו לפרש דברי מר"ן דכתב אין קנינו קנין היינו באין לו זכות בדיני כותים דאזי הוי קנינו קנין דברים והגם דדברי מר"ן סתומים דלא חלק בין יש לו זכות או לא עכ"פ מדברי הסמ"ע מוכרח דצריך לפרשם דבדלא אית ליה זכות בדיני כותים קא מיירי ולכך קנין דברים מיקרי ומה שסתם מר"ן דבריו הרי הסמ"ע הוקשה קושייא זאת על מר"ן יעו"ש בסכ"ו אך עכ"פ דברי מר"ן לא מיירי אלא דלית ליה זכות בדיני כותים וא"כ יש לתמוה לענין מה סיים מור"ם וכתב אבל אם כבר דנו לפניו