פעמוני זהב חלק א לג

שוב ראיתי בפסק הראשונים ז"ל פסק אחד של מוהר"ם אזאווי ז"ל שפסק על תובע אחד שתבע לנתבע שיוציא השטר שיש לו בו זכות וכתב עליו הרש"א הנז' וז"ל ומה שפסק בסט"ז ס"ד ואם טען זה בודאי שהוא יודע שהשטר שיש לו בו זכות הוא אצלו הרי זה נשבע הסת וכו' הנה הסמ"ע ז"ל בסקי"ד כתב בהדייא דדין זה מיירי כשאומר כן לאיש אחר שאינו תובע שלו עכ"ל ואני לעצמי תמיהא לי. מה כוונתו לפרש בדברי הסמ"ע ואין לנו להאריך בדבריו כי סמוך לאותו פסק שם ראיתי להרבנים המופלאים מהר"ם טולידאנו והרב המשבי"ר זלה"ה שכתבו לו ואמרו גם החילוק שבין אם אומר התובע זכות יש לי בידך וכו' לא ידענא מה חלוק יש בין אומר כן התובע או הנתבע דכל היכא שאומר זכותי בידך מה לי תובע או נתבע ב"ד המה יראו אם יש לו זכות או לאו ומה שכתב הסמ"ע ז"ל דדין זה מיירי כשאומר כן לאיש אחר באמת לא איתברר מאי שנא. גם הש"ך כתב עליו צ"ע. ואפשר דא"ך תובע לנתבע לא שייך לומר זכותי בידך. דאפילו יהיה זכותו בידו יאמר לו פרעתיך וכיוצא והחזקתי לידי זכותך אבל אה"ן דכגון נ"ד דטוען שהיו שותפים והשטר נכתב לשם שניהם ולכן יוציאינו לפני ב"ד ודאי שומעין לו עכ"ל ובראותי זאת ששתי דגם מה שכתבתי אני בעוניי יוצדק לפי דבריהם וגם לדינא נתכוונתי לדעת קדושים

שוב ג"ך סמוך לפסק הנז' של מהר"ש אזאווי ז"ל נמצא כתוב משם הרב רבינו יעב"ץ ז"ל וז"ל אבל בנדו"ד שזה האיש שמואל שתובע מדודו החכם הנז"ל הטפסה לא הוציא עליו דודו הנז' שום שט"ח לשיאמר לו דודו הנז' דמית עלי כאריה ארבא ודאי הדין נותן שיתן לו הטפסה והיינו הך דסי"ז ס"ד האומר לחבירו שטר שבידך זכות יש לי בו וכו' וזהו עצמו שביאר הסמ"ע וז"ל דהיינו כשאומר כן לאדם אחר שאינו תובע שלו ע"ך ר"ל לאפוקי אם אומר כן לתובע שלו שהוציא עליו שט"ח והוא שואל ממנו לתת לו הטפסה דאז אין ליתן לו טופס כי אם הוא טוען מזוייף והיינו הך דסו"ס י"ו המוציא שט"ח וכו' ובזה לא תקשי ההיא דס"ד דמשמע דבכל גוונא יהבינן ליה טופס אפע"ג דלא טען מזוייף אההיא דסוף הסימן דמשמע דבעינן טענת מזוייף. וכן מתבאר מתשובת הרשב"א בדברי הסמ"ע הביאה הרב"י בסי"ו וממנה לקוח ההיא דס"ד וז"ל, אם שמעון מודה שיש בידו שטר שיש בו זכות לראובן בשטר צוואה שחלק שכ"מ נכסיו לזה ולזה חייב להוציא וכו' עכ"ל הרב יעב"ץ זלה"ה הצריך. הנה מלשונו ג"כ נתברר לן דדברי הסמ"ע דכתב לגבי אדם אחר הוא הדין גם כן תובע לנתבע או נתבע לתובע יכול לטעון כן ולא הוזקק הסמ"ע לכתוב אחר אלא משום החלוק שכתב איהו ז"ל. גם מדברי הרב הנז' יתברר לך דלא הצריך מר"ן בס"ה לומר דצריך לטעון מזוייף כדי שעל ידי כן יתן לו הטפסה אלא בשטר חוב וכמו שאכתוב בסמוך בס"ד ודו"ק

ש"ע ס"ה. המוציא שטר על חבירו והלה טוען שיש בו זיוף ושאל שיתן הטפסה וכו' הנה מעשים בכל יום כשבאים לדין טוען הנתבע ליתן לו הטפסה מן השטר ודעתינו לפסוק כדברי מר"ן דדוקא באומר יש בו זיוף הוא דמצריכין ליתן לו דלא כדברי הסמ"ע אכן דוקא בשט"ח פשוט דאז אמרינן ודאי כוונתו להתעולל עלילות עליו להפיל שטרו ארצה לכך בעינן טענת מזוייף אבל בשטר מתנה דצריך עיון ראיתי להרב החבי"ב בס' בע"י חי"י סכ"ט שכתב וז"ל ועוד אני אומר שלא נחלקו הרשב"א וסייעתו ז"ל אלא דוקא בשטר מלוה שכל שאינו טוען מזוייף הרי הוא כמודה במלוה ומה שתובע הטופס אינו אלא לבקש תחבולות אבל בשטר מתנה וכיוצא בו שהדין תלוי בכמה פרטים לבטל המתנה פשוט לע"ד שאף הרשב"א וסייעתו מודים שיתן לו הטפסת השטר אולי ימצא מקום לבטל המתנה חוץ ממנו ואם לאו בר הכי הוא יראהו למי שירצה אולי ימצא לו זכות דאפושי לא מפשינן במחלוקת לומר דאף בשטרות שאינם שטרי מלוה פליג הרשב"א עכל"ה. ודין זה של הרב החבי"ב דמפרש דברי הרשב"א ופסק מר"ן דדוקא בשטר מלוה איירי כן נראה מפשיטות לשון הרב יעב"ץ ז"ל המובאים בסעיף שקודם זה דגם הוא מפרש דדוקא בשטרי מלוה הוא דבעינן מזוייף וכן ראיתי להרב מש"ה שפיר קאמר בא"ט ס"ו שכך העלה הלכה למעשה דדוקא בשטר שאין בו דיני ודיינא כגון שטר הלואה הוא שאין נותנים הטפסה אבל בשטר מתנה ומודעות שיש בהם פרטי דינים לכו"ע אפילו בלי טענת מזוייף יהבינן למידק בה או למישאל עלויה. וכתב דכך היה ג"כ דן רבו זלה"ה ומו"ה אביו זלה"ה יעו"ש גם מצאתי להרב גוא"ל זלה"ה בסימן זה סק"ז שכתב דלא נאמר דין זה דהרשב"א אלא בתובע ונתבע שאינו יורש ואזי אין לחלק בין איש לאשה אבל ליורש הדעת נותנת דלכו"ע יתנו לו טופס הואיל ולא ידע במילי דאבוה וכן פירש מההר"ן ספורנו זצ"ל בתשובת ב"י שאפילו בשטר מקויים והב"ד אומרים אנו נעיין בשטר אם יש זכות ליורשים יכולים היורשים לומר אנו רוצים הטופס ולדקדק בו מאד ע"ך. וכן נעשה הלכה למעשה מאת מעלת בני הישיבה פה מנטוב"ה עכ"ל. שוב ג"ך ראיתי להרב כמוהה"ר עוזיאל אלחאייך זלה"ה בספרו מש"ה שפיר או"ט שהביא דברי הרב בע"י חי"י הנז"ל וכתב לבסוף וז"ל ובא מעשה לפני מי שגדול ר' אבא זלה"ה והרב דן ידין וסיעת מרחמוהי וכן הורו וכן אחר זמן רב בא מעשה לפני מי שגדול הרב חו"ק נת"ן הורה גבר כוותייהו עכ"ל. גם ראיתי לו שהביא ג"ך דברי הרב גוא"ל המובאים לעיל אלא דסיים עליהם וכתב וז"ל ועיין להרב כנה"ג בתשובה שם סי' רמ"ד ומדברי מהרלנ"ח סס"ו מוכח דמאן דס"ל דלא יהבינן טופס לתובע אפי' ליתומים נמי דבהכי קאמיירי הרב ז"ל ע"ע עכ"ל. מדבריו למדנו דמה שכתבנו לעיל משם הרב גוא"ל הוא במחלוקת שנוי דהם מהרל"ח והרב כנה"ג דס"ל אין חלוק בין יתומים לאדם דעלמא יעו"ש ודו"ק: סימן י"ז

ש"ע ס"א ולא ישב אחד למעלה ואחד למטה וכו' כתב הסמ"ע סק"ג דזה קאי אמ"ש דאם רצו ב"ד להושיב את שניהן על זה כתב דלא ישב