פעמוני זהב חלק א לא

עביד ליה דינא דאנא פסילנא ליה ורב נחמן נדמה בעיניו שאותו האיש היה קרוב דרב ענן והוה קמיה דינא דיתמי וסלקיה מלפניו והקדים דינו של אותו האיש משום כבודו דרב ענן א"כ תימא הואיל ורב נאמן הקדים אפילו דין קרובי דת"ח קודם היתום מכ"ש הת"ח עצמו. וא"כ היאך הרמב"ם פסק להפך והניח הכס"ף משנ"ה בצ"ע וגם הד"מ בס' זה הביא קושייא זאת והניחה בצ"ע. והרב הלח"ם תירץ על זה וזה לשונו דהואיל ומצינו שם בגמרא בההוא עובדא דרב נחמן דאיסתתמו טענתיה של בע"ד של אותו האיש ששלח רב ענן. על כן אין לסמוך להקדים דינו של ת"ח קודם דין היתומים דבע"ד אומר היכי דמי שיקדום דין הת"ח קודם דין היתומים אלא ודאי בעי לאחנופי ליה וא"ך הואיל ומצינו שאירע מעשה ונסתתמו טענותיו ליכא למיסמך על ההיא עובדא וא"ך בזה נחה שקטה. דקושייתיינו זאת היא קושיית הכס"ף משנ"ה אלא דאני עני הקשיתי מכח מאי שנא האי עשה מהאי עשה וקושיית הכס"ף משנ"ה היא הפך הגמרא כדאמרן אבל תירוץ הלח"מ הוא עולה לשניהם

והנה בעיקר תירוצו של הרב לח"מ דמתרץ דהואיל ומצינו שם בעובדא דרב נחמן הואיל ונסתתמו טענת בע"ד לכך לא פסק הכי יש לדקדק דא"ך הוה ליה להרמב"ם שלא לפסוק אלא כההוא עובדא דוקא דהתם היתה באדם דעלמא דאפילו קרוב של רב ענן לא הוה אותו בע"ד אלא דרב נח' טעה מדברי רב ענן ונדמה לו שהוא קרובו. א"ך הוה די להרמב"ם דלא לסמוך על ההוא מעשה דוקא בקרובו של ח"ח אבל בת"ח עצמו שבא לדון מנא ליה להחמיר כולי האי לאקדומי דין יתום לת"ח וכחלוק זה הוא דמחלק ובו מתרץ הריטב"א קושייתו שמקשה מעובדא דרב נחמן על ההוא עובדא דשלח רב יוסף עולא חברינו וכו' יעו"ש בהרב"י בס' זה גם היה לו להרמב"ם ג"ך דלא לפסוק אלא כאותה עובדא דוקא כאותו ענין שהיה בגמרא דהיינו כבר קדם לפני רב חסדא דינא דיתמי כדאמר שם בגמרא הוה קאים קמיה דינא דיתמי וסלקיה ודן לאותו אדם הואיל ונדמה לו שהוא קרוב לרב ענן והגם דפירשה הריטב"א בדעדיין לא התחיל בדין דיתומים קא מיירי עכ"פ סוף סוף הוה קאים מקודם שיבוא אותו אדם ששלח רב ענן וכבר הזהירונו בזה רבנן דגם על זה קאי כקטון כגדול תשמעון וא"ך בזה דוקא הוא דנסתתמו טענתיה משום דהיה שם אדם דעלמא ונדמה לרב נחמן שהוא קרובו וגם כבר היה שם מוקדם דינא דיתמי בזה הוא דנסתתמו טענות בע"ד. אבל להחמיר כולי האי אפילו בבא ת"ח בעצמו ואפילו באו שניהם בבת אחת ולא קדם זל"ז עכ"ז מקדימין היתום זה גריעותא גדולה ומנ"ל להרמב"ם בזה דיש סתימת הטענה לבע"ד ולעשות הפך ממה שעשה רב נחמן זה תמיהא גדולה לענ"ד

גם ראיתי להרב הטו"ז שתירץ על קושייא הנז' בדקדוק דברי הרמב"ם. דכתב היו לפניו דינין הרבה וכו' ומזה תירץ איהו דדוקא אם היו לפניו יתום ות"ח ועם הארץ הוא דמקדימין היתום הואיל ומתקיים העשה דשפטו יתום ואח"ך מקיימין עשה דת"ח הואיל ועדיין לפנינו העם הארץ ומקדימין לפניו הת"ח וא"ך הרי מתקיימים שניהם בזה הוא דמקדימין היתום. אבל אם יבואו לפנינו דינא דת"ח ויתום דוקא מקדימין דין הת"ח כדי שלא לבטל עשה דת"ח. זהו תוכן דבריו יעו"ש

ואנא בריה קלה אמינא כמה רב גובריה וחיליה לאורייתא בפלפול זה. דאם כדבריו כן הוא דהרמב"ם מיירי באם היו סדורים לפניו כלהו קא מיירי לא ידענא הרמב"ם היכן מצא דין סדור זה כדי לעורכו על שולחנו. לא נמצא שום מימרא בגמ' מענין זה בבאו לפניו כל הני בע"ד היאך יסדרם ובפרט הרי הדבר מפורש בכס"ף משנ"ה דמה שכתב הרמב"ם שדין ת"ח קודם הוא בפרק שבועת העדות ומ"ש ודין האשה קודם לאיש הוא מימרא דרבה בפרק נושאין על האנוסה ומה שכתב דין יתום קודם לדין ת"ח נשאר לפניו בקושייא שזכרנו יעו"ש. הרי מוכח דדיניה דהרמב"ם בהלכה זו הוא מלוקט מן הגמרא ושם בגמרא בהיו זוג זוג קא מיירי אלא איהו ז"ל אסף כל המימרות ופסקם אבל לא מצינו שום מימרא שאומרת אם היו היתום והאלמנה והת"ח והאשה ועם הארץ בבת אחת זה לא מנינו והיאך הרמב"ם פסק מה שלא מצא בתלמוד ערוך. זאת ועוד אחרת דעדיפא מינה דלפי דברי הטו"ז דס"ל דגמרא דרב נחמן לאו דחויא קרי לה הרמב"ם אלא דהאמת כן הוא דאם בבוא ת"ח ויתום לדין דוקא מקדימין דין הת"ח כדכתבנו משמו א"ך יש תמיהא גדולה עליו למה הרמב"ם לא כתב דין זה דאם באו ת"ח ויתום מקדימין הת"ח והחידוש הוא לפי דבריו הוא לכותבו רבינו הרמב"ם אפילו בבוא קרובו של הת"ח הוא יקדום ליתום. ואפילו יהיה דינו של היתום כבר קדם ובא לפני הדיין וא"ך הו"ל להרמב"ם לפסוק האי דינא בבוא לדין קרובו של ת"ח אפילו היה שם כבר דין של היתום מקדימין דיניה דת"ח כההוא עובדא דרב נחמן. והיאך הרמב"ם סידר בהלכותיו מה שלא מצא בגמרא דהיינו היו לפניו הרבה כפירושו דהטו"ז והניח מה שנמצא בגמרא דין דת"ח והיתום דוקא. זה תמיהא רבא זאת ועוד אחרת דאם כדבריו כן הוא דהרמב"ם ס"ל דבת"ח ויתום ת"ח קודם וכשיהיו ת"ח ויתום ועם הארץ נקדים היתום ואח"ך הת"ח הואיל ומתקיימין שניהן שפטו יתום וכו' ועשה דכבוד ת"ח. על זה יש להקשות דמאי חזית להקדים היתום הרי יש בידינו להקדים הת"ח ולקיים עשה דכבוד ת"ח ואח"ך נקדים דיניה דיתום והרי מתקיים בו מקרא דשפטו יתום שהרי עדיין עם הארץ לפנינו וא"ך מאי חזית דמקדימין היתום לקיים שני המקראות הרי יש בידינו להפך ומתקיימים ג"ך שני המקראות

סוף דבר לענד"ן במחילת ונשיקת עפר מורי ורבותי לא ירדתי לסוף דעתם העליונה. ולדעתי קושיית מר"ן הכ"מ והד"מ חזקה ואלימתא וכל הדרכים שדרכו בה הרבנים הם בחזקת סכנה וראיתי להסמ"ע סק"ח שכתב דבדריש'א תרץ לקושייא זאת ואני לא זכיתי לספר הדריש'א לעמוד על דברות קודשו ודו"ק

ש"ע ס"א. צריך הדיין וכו' צריך להקדים דין ת"ח וכו' עיין להרב נתיבו"ת המשפ"ט סק"א שכתב ז"ל עוד כתב האו"ת דבנתבע ת"ח אין בו דין קדימה מהא דשבועות שם דשלח עולא חבירינו עמית בתורה וכו' למאי נפקא מינה לאקדומיה. וכתבו שם התוספ' דמיירי שכנגדו ג"ך היה ת"ח וא"ך קשה דהא בלאו הכי היה לו דין קדימה משום שכנגדו שהיה ת"ח. ועל כן צריך לומר דשכנגדו היה נתבע ולא היה לו דין קדימה בשביל זה. ואי משום הא לא אירייא די"ל דמיירי