פעמוני זהב חלק א כז

קיימת בחמשים אם כגון שבאו עדים או יש שטר א"ך נפלה הפשרה וחייב ליתן כל החמשים מצד הדין והוא ניהו פסק מר"ן דסי"ד וסט"ו וא"ך למה יתן כ"ה

אלא נראה לקיים דברי הרב בכגון אם אדם אחר תבע לחבירו באיזה תביעה של מנה ופשרו ביניהם בחמשים ושוב נודע דאותה תביעה של מנה לא היה ראוי לתבוע כולה אלא שיש לו בה שותפות עם אחר ומן הראוי לא היה לו לתבוע אלא מחצה של התביעה בזה הוא דכתב הרב דדינו שיתן לזה חמשה ועשרים ולמי שראוי ליקח החצי התביעה בטלה הפשרה נגדו ויעשה עם התובעו מה שירצה באופן זה וכאלה רבות הוא שיתקיימו דברי הרב ופירושו אבל אם יבואו עדים של בירור הסך של תביעה הן הם פסקי מר"ן הנז"ל וק"ל

ש"ע סי"ט. פשרה בלי קנין ונתנו משכון ביד הפשרנים איני כלום אלא א"ך אמרו דלא כאס' ודלא וכו' או מעכשיו ואם היה המשכון שט"ח אינו כלום עכ"ל ראיתי לכתוב כאן מה שמצאתי ג"ך בס' ברי"ת אבו"ת וז"ל כתב הרשב"א אע"פ שנתן המשכון לפשרנים אם לא קנו מידו אינו כלום אם לא אמרו מעכשיו וכו' כן הביא הרב"י סימן זה וכתב כנה"ג מ"ט דלא כתב כן אלא כשנתנו קודם שיגזירו הפשרה אבל אחר שנודע הגזירה והפשרה נתן הנתבע משכון. איפשר דאפילו הרשב"א יודה דאינו יכול לחזור בו הרא"ש הלוי ע"ך. וראיתי לחכם אחד המיוחד מחכמי מראק'ים הוא הרב מוהרר"א ן' מוסא זלה"ה שהביא ראיה דס"ל למר"ן כן מדכתב לקמן סימן ר"ז סי"א דאם חזר הלוקח. קנה זה הערבון שהרי הוא תחת ידו אלמא במה שתחת ידו לית ביה אסמכתא ומוכרח לומר דפירוש דברי הרשב"א כהר"ש הלוי עכ"ד ולעד"ן דאין משם ראיה לנדו"ד דאיירי במשכון ושם איירי בנותן ערבון ומוכרח לומר דיש חלוק בין ערבון למשכון דאלת"ה א"ך מר"ן סתיר דידיה אדידיה דבס' ר"ז פסק בערבון דבר שהוא תחת ידו לא שייך אסמכתא ובס' ע"ג גבי משכון פסק דצריך לומר מעכשיו הלאו הכי הוי אסמכתא והחילוק הוא דבמשכון לא נתנו לו אדעתא דפירעון כי אם אדעתא דמשכון לכך אפי' אמר ליה קני לא קנה דהוי אסמכתא משא"ך בערבון דלא נתן מתחילה כי אם אדעתא דגוביינא לכך מהני אם הוא בידו וגם בשט"ח הדין כן אם נתנו לו המלוה רק קש"ע איירי במשליש ביד שליש דאינו בידו כנלענ"ד לכאו' ליישב פסקי מר"ן אהדדי ואין כאן שום ראיה משם לדין הרשב"א דאיירי במשכון ואדרבא מדין משכון דס' ע"ג מוכח להיפך דאפילו בידו הוי אסמכתא אלה היו דברי הרב ברי"ת אבו"ת מראש וע"ס יעו"ש

ואנא בריה קלה אמינא דדחיית הרב מהרא"ק שדחה דברי מוהר"א ן' מוסא ז"ל אינה דחייה כלל דמה לי נתן לו בתורת ערבון להיות קנוי לו בתורת פירעון מה לי נתן המשכון אחר הפשרה להיות בטוח במעותיו למה לא יהיה קנוי לו להתקיים בו הפשרה ולא יכול לחזור ומה שמכריח הרב דיש חלוק מכח פסקי דינים דמר"ן דס' ע"ג ור"ז אחר נשיקות עפר מתחת כפות רגליו אמינא דלא קרב זה אל זה וכמו שחילק איהו ניהו מר ניהו רבה דההיא דס' ע"ג לא נתנו מעיקרא אדעתא שיהיה קנוי לו לגמרי מאותו רגע אלא שהתנה עמו שאם לא יפדנו יהיה מוחלט בידו הוי אסמכתא משים שתלה הדבר באם יהיה אם לא יהיה לכך צריך לומר מעכשיו לבטל האסמכתא אבל בס' ר"ז מעיקרא נתן לו המעות שיהיו קנויים ולא יחזרו לעולם לידו בין אם ישלם דמי המקח ויקח מקחו מידו בין לא ירצה לקיים המקח סוף סוף מאותה שעה נתן לו המעות אדעתא דלא למיהדר לידו וא"כ גם בנותן המשכון ביד חבירו אחר הפשרה פשיטא דקנה דמאי אסמכתא איכא הואיל ונגמר הפשר וידע כמה חייבוהו הפשרנים ליתן לחבירו ובשביל זה נתן המשכון. פשוט ליכא שום אסמכתא ואדעתא דהכי נתן לו המשכון שיהיה בידו עד שישלם לו דמיו כדין משכון הניתן על ההלואה ולא ירדתי לסוף דעתו של הרב דמדמה נתינת משכון לאחר הפשרה לדינא דמר"ן דס' ע"ג דאדרבא לא דמי אלא לדסימן ר"ז וכמ"ש הרב הגדול מוהר"א ן' מוסא ז"ל דהתם מעיקרא נתנו לידו בתורת קנייה גמורה ולא ישוב לידו גם כאן אדעתא דהכי נתן המשכון שלא יוחזר לידו עד שיתן דמיו ותו לא מידי

אכן מה שקשה בעיני על הרב מוהר"א ן' מוסא ז"ל הוא זה דהנה דיניה של הרשב"א שהוא פסק מר"ן מיירי בנתן המשכון ביד הפשרנים ולא כל אחד ביד חבירו אלא שניהם נתנו ביד השליש שהם הפשרנים ועל זה קאי דברי מהר"ש הלוי שהביא הרב כנה"ג שמחלק ואומר דלא אמר הרשב"א כן אלא בשנתנו קודם אבל אם אחר שנודע הגזירה והפשרה נתן המשכון אפשר דאפילו הרשב"א יודה דאינו יכול לחזור ע"כ משמע מלשון זה דחילוק זה קאי על מ"ש הרשב"א דאם נתנו ביד הפשרנים על זה כתב מהר"ש הלוי דאם אחר הפירעון נתן המשכון דהיינו ביד הפשרנים האמורים ברישא מהני דעל נתינה הראשונה המדברת ביד הפשרנים קאי חלוק זה וא"כ לפי זה יש תמיהא גדולה מהיכן היא ראייתו של הרב דמר"ן ס"ל חלוק מכח פסקו דסי' ר"ז סי"א הרי התם לא מיירי אלא בנתן הערבון ביד המוכר עצמו אבל לא ביד אדם אחר ובנותן ביד אחר ודאי דמר"ן ס"ל דלא קנה המוכר שהרי סיים מור"ם וכתב ז"ל וי"ח וס"ל דאפי' חזר הלוקח לא קנה המוכר אע"פ שהוא בידו אסמכתא לא קנייה וכ"ש אם התפיסו ביד שליש ע"כ וכתב הש"ך שם סקי"ז אם התפיסו ביד שליש לדעת הה"מ גם הרמב"ם והמחבר מודים בזה עכ"ל ומדוקדק הוא ג"כ מדברי מר"ן שכתב אם חזר בו הלוקח קנה זה הערבון שהרי הוא תחת ידו יעו"ש הרי לפניך דקפידת מר"ן היא שיהיה תחת ידו אבל לא ביד אדם אחר וא"כ אדרבה סתירה לראיות הרב ן' מוסא זלה"ה שהביא דינו דהר"ש הלוי אליבא דהרשב"א המדבר בנתינת המשכון ביד שליש מההיא נתינה דסי' ר"ז המדברת שהיתה הנתינה ביד הקונה אותו ממש שהוא המוכר ולפי דמיונו אדרבא ל עולה להפך

אלא דנראה לע"ד דהרב בן מוסא ז"ל מפרש אותה נתינה שאמר הר"ש הלוי שאם נתן אחר הפשרה היא מדברת בנותן ביד התובע ולא ביד הפשרנים ומפרש דכוונת הר"ש הלוי ז"ל לומר דאם אחר הפשרה נתן ביד הנתבע אינו יכול לחזור ונראה דהוצרך לפרש כן משום דאחר הפשרה למה יתן הנותן המשכון ביד הפשרנים דבשלמא מעיקרא בדיניה דהרשב"א דכתב