פעמוני זהב חלק א כה

האונאה וז"ל בסקט"ל ועפ"ר כאן ובס' רל"ב שכתבתי דאף לפי מאי דקי"ל דאדם יכול להקנות ולמחול אף דבר שאינו קצוב מודה הוא במחילה זו שצריך שיפרשו דאל"ך יכיל לומר לא ידעתי שיש בו אונאה כו"כ דאמחול עכ"ל לא ידעתי היאך יוצדק לדעתו חלוק זה והוא נגד הרשב"א שהביא הרב"י בסי' י"ב שכתבנו לעיל ז"ל ואפע"פ שהוא כותב לו הריני מוחל לך בדלא אניסנא וכו' אין בדבריו כלום עד שיאמר מרצונו בלי שום אונם יודע אני שיש לי בידך יותר. וכדתניא מוכר שאמר ללוקח חפץ זה שאני מוכר לך יודע אני שאינו שוה אלא מנה ע"מ שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה עכ"ל מדברי הרשב"א אלו נראה דמדמה מחילת מלוה למחילת אונאה וא"כ לפי דבריו כמו שצריך לפרש האונאה כך צריך לפרש שאר מחילות במאי מחל וא"כ נראה דלא כחלוקו של הסמ"ע

אלא כד דייקת ודאי דהרשב"א לא כתב כן שהיה צריך לפרש דומיא דאונאה אלא באותו נדון שעשה לו מחילת שמים ולגבי מחילת שמים הוא דהוצרך לדמות אותה לדין אונאה וכוונתו היא כמו דין אונאה שהזהירה אותו התורה אל תונו איש את עמיתו אינו יוצא ידי שמים עד שיפרש ואם לא פירש אפילו לא תבעו חבירו לא יצא בידי שמים כך לי בנדון דידיה שעשה לו מחילת שמים לא יצא ידי שמים עד שיאמר לו יודע אני שיש לי בידך יותר ומחול הוא לך אבל לגבי הדין אם בא להוציא ממנו בדין תורה בודאי גם הרשב"א יודה דמהנייא מחילה בדבר שאין לו קצבה

וזה מדוקדק משני מקומות. הראשון הוא מדברי הרשב"א הנז' שצריך לכתוב לו יודע אני שיש לי בידך יותר וכו' וכדתניא מוכר שאמר ללוקח וכו' הרואה לכאורה יתמה דדברי הרשב"א קשיין רישן לסיפן דמריש דבריו משמע שאין צריך לפרש במה שמחל לו אלא די במה שיכתוב לו יודע אני שיש לי בידך יותר אפילו לא פירש כמה וא"כ היאך יוצדק למה שמדמה הדבר לכדתניא מוכר שאמר ללוקח וכו' הרי שם באותו הדין צריך לפרש בכמה היתה האונאה וא"כ קשיין דבריו רישן לסיפן אלא האמת הוא דלא דבר הרשב"א אלא כלפי אותו הדין שכתב לו מחילת שמים ועל זה כתב דהואיל ולא היה לו ידיעה שהיה נישא בו יותר אפילו כתב לו מחילת שמים לא הוי מחילה הואיל ולא הי' לו ידיעה אם יש לו בידו או לא לכך כתב דלא מהני מה שכתב לו מחילת שמים אלא באומר יודע אני שיש לי בידך יותר וכו' ואזי הרי גילה שיש לו ידיעה ממה שיש לו בידו ומחילתו מהנייא אפילו לגבי שמים ולזה הוא שמדמה לכדתניא מוכר שאמר ללוקח וכו' דלא מהני מחילת הלוקח אלא בקדמה לו ידיעה הלאו הכי מחילתו מגן שויא הואיל ואין לו ידיעה והגם דהתם אפילו לגבי דידן יכול לתובעו ולהוציא הונאתו עכ"פ לגבי מחילה דעלמא בדינא דידן הגם שיש לחלק בין מחילה דאונאה למחילה דעלמא כמו שחלק בפרישה כמש"ל עכ"פ לגבי מחילת שמים למי שלא היתה לו ידיעה הויא דומיא לאונאה כמ"ש הרשב"א וא"כ הרי מדברי הרשב"א עצמו בכאן נראה דלא דיבר אלא לענין מחילת שמים ואפילו לגבי מחילת שמים עצמה אינו צריך לפרש המחילה בכמה כו"כ אלא די שיאמר יודע אני שיש לי בידך יותר אבל לגבי הדין אם בא לתובעו בדינינו פשוט דהרשב"א יסבור דיכול למחול דבר שאין לו קצבה

וכן נמצא מפורש בתשובות רשב"א אחרת הביאה הרב"י בס"ס מחודשים ד' יעו"ש שכתב הרשב"א זל"ה כיון שכתב לו שמחל לו כל תביעות ממון גם זה בכלל ע"כ יעו"ש שמשם באירה דהרשב"א בפשיטות ס"ל דמחילה מהנייא בדבר שאין לו קצבה

שוב עיינתי בספר בי"ת יהוד"א ששם סמ"ב פסק אחד מהרה"ג חסיד שבכהונה מוהר"ר מלאכי כהן זלה"ה שנשאל בנדו"ד ומכלל דבריו כתב בהוכחות צודקות דמחילה בדבר שאין לו קצבה הויא מחילה ואחר שהוכיח כן הוסיף וכתב ז"ל ואחר הדברים והאמת האלה לא ידעתי מה היה לו למהר"ם בנבנשתי בעל פנ"י מש"ה בח"א מתשובותיו סנ"ז שכתב בסתם דהמחילה להיות כדינא צריך שידע המוחל כמה סך הוא מוחל אבל אם לא ידע הסך שהוא מוחל דלא ידע מה קמחיל הו"ל מחילה בטעות כאלו הוא מילתא פסיקתא ומוסכמת מכל הפוסקים והוא פלא שהרי כבר הוכחתי בבירור דזהו דוקא אליבא דהרמב"ם אבל לפי דעת כל הפוסקים שחולקים עליו שפיר הויא מחילה אף בדבר שאין לו קצבה וכמ"ש הטו"ר להדייא בס' רל"ב וכן נראה עוד להוכיח דזו היא דעת הרשב"א ומוהריק"א שהרי בס' מ"ג מחודשין י"ז ובס' ס' מחודשין ד' ושם בש"ע הביא שתי תשובות הרשב"א ז"ל בענייני מחילה כללית מכל תביעות שבעולם ולא אסיקו אדעתייהו לערער ולפסול אותן מחמת שלא הוזכר סך המחילה. וכמה אחרונים ג"כ כתבו בתשובותם תרבה דינים מענייני מחילות סתמיות וכלליות ולא לשתמט לחד מנייהו לגרועי כח המחילה בשביל זה

שוב התבוננתי דלא דבר הרב הנז' אלא לדעת הרמב"ם דס"ל אין משתעבד בדבר שאינו קצוב ולא בסתר דבר אלא כך מפורש ומצאת כי תדרשנו בח"ב מתשובותיו סמ"ו יע"ש, שכדברי כן הוא דלא שקיל וטרי אלא אליבא דהרמב"ם עכ"ל והוסיף עוד דחה דברי מהר"ם הלוי בעל דרכ"י נוע"ם דגם הוא רצה להביא מדברי מהרשד"ם ומדברי מוהרי"ק ז"ל דמחילה בדבר שאינו קצוב לא מהנייא ומר ניהו רבה דחה דבריו וסתר ראיותיו והעלה להלכה ברורה כשמש. דמחילה מהנייא בסך שאינו קצוב אלה היו דברי הרמ"ך זלה"ה ובא עמו על החתום במודים דרבנן הרה"ג מוהר"ר יאודא עייאש זלה"ה יעו"ע וא"כ קם דינא ומי יבא אחר המלכים האלה וששתי כעל כל הון שנתכוונתי בכמה דברים למ"ש הרב הכהן הגדול כי מלאך ה' צבאות הוא וצוי"ם וימ"ן

עוד ראיתי להרב הנז' בפסק הנז' חדוש נחמד שכתב ז"ל ובלאו הכי למאי דאתינן עלה שמחלו יורשי ראובן ליהודא כל החשבונות אשר ימצאו בפנקס אביהם שפיר הוה מצינן לשנויי ולהוכיח מתוך דברי הפוסקים זלה"ה דדבר קצוב מיקרי אפילו להרמב"ם דכיון דבשעת המחילת הזכירו חשבונות הפנקס ואז הוה הפנקס בעיין דהוה מצי לברורי מגויה כמה סך הם מוחלים לא מיקרי תו דבר שאינו קצוב וכמו שתמצא