פעמוני זהב חלק א כג

דגם כאן לא היה שום הכריח על שום אחד לעשות שותפות וא"ך דין הוא שכל אחד יכול לחזור ולשלם קנם ודו"ק

ש"ע סי"ג. פשרה בלא קנין וקבל הנתבע גזרתם ועשה שטר הן בלשון הודאה וכו' אינו יכול לחזור ע"ך מלשון זה נראה דהגם דהנתבע אינו יכול לחזור הואיל ועשה עליו שטר אפעפ"ך התובע יכול לחזור ואין חיובו של נתבע יחייב את התובע לקבל הפשרה בע"ך ולא דמי האי מילתא למאי דכתב מר"ן בס' קצ"ה ס"א דהואיל וקבל המוכר הקנין אין שום אחד מהם יכול לחזור דשאני ההיא מהכא. דהתם היה הקנין להקנות זה מזה ועל זה אמרינן הואיל ומשך זה אין שום אחד מהם יכול לחזור דהוי כאלו משכו שניהם אבל נדו"ז לא נגע ולא פגע דהואיל וקבל ק"ס או עשה עליו התובע שטר מאין הרגלים לומר דהוי כאלו התובע ג"ך מחל לו במותר ובמאי נקנה שאר התביעה לנתבע ולא דמייא האי מילתא אלא למ"ש מר"ן בסו"ס ט"ל וז"ל לוה שבא לב"ד בשטר שבידו לכפות את המלוה שילוה לו אפילו ידעינן דמדעת המלוה נכתב אין יכול לכפותו להלוות לו הרי משם מוכח שאין חיובו של הלוה מחייב את המלוה לתת המעות וא"ך גם כאן אין חיוב הנתבע יחייב לתובע למחול שאר תביעות והגם דאיכא לחלק דהתם הואיל ועדיין המעות ביד המלוה לכך לא מחייבינן ליה לתת אותם לו אבל בנדו"ד שהמעות כבר בידו נימא דבחיוב הנתבע נתחייב התובע לקבל הפשרה ואינו יכול עוד לתבוע ומה גם לסברת הרמב"ן והראב"ד דפליגי אסברת הרשב"א דכוותיה פסק מר"ן והם ס"ל דאם כתב שטר מדעת המלוה מחוייב המלוה להלוות לו וא"ך מכ"ש נדו"ד שהם כבר בידו אפילו הכי איכא למימר אין הנדון דומה דשאני התם דטעמו דהרמב"ן הרי הוא מפורש בטו"ר ובב"י דטעמו הוא משום דמשעה דנשתעבדו נכסי הלוה למלוה זכה הלוה במעות שביד המלוה לקנות לו בשעבוד נכסיו שנשתעבדו למלוה זהו טעמו של הרמב"ן אבל הרשב"א לא ס"ל הכי ולא מהני טעם זה אלא באם היו כבר המעות ביד הלוה וכתב עליו שטר הוא דמהני עכ"פ לכולהו טעם הקנייה הוא אגב שמשעבד נכסיו קנה המעות לדעת הרמב"ן אפילו אם יהיו עדיין ביד המלוה ולדעת הרשב"א דוקא אם החזיק בהם אבל עכ"פ לכלהו הוי הקנין זה כנגד זה דהיינו שיעבד נכסיו במנה. מחוייב חבירו להלוות לו מנה נגד מה ששעבד לו הלוה אבל בנדו"ד שהיתה התביעה יש בה מנה ונתחייב לו בחמשים בשטר שעשה עליו היאך נימא דאין התובע יכול לתבוע בשאר התביעה ובמאי נקנית לו ועדיפא מזה מצינו להש"ך שכתב דאפילו לסברת הרמב"ן דס"ל דנקנו לו המעות אפי"ה היכא דהוי פסידא למלוה כגון שמת לוה הרי זה לא קנה הלוה ויכול המלוה לחזור וא"כ דון מנ"ה לנדו"ד לסברת הרשב"א דאית ליה לא קנה אלא דוקא באם היו בידו המעות כבר ודאי גם הוא יסבור דבמקום פסידא. לא קנה ומחוייב להחזיר המעות וא"ך בנדו"ד דהוי פסידא ג"ך לתובע שהרי הוא תובעו במנה ולא נתחייב לו כי אם בחמשים ואם נאמר דקנה כל התביעה על ידי החיוב של הנתבע ג"ך הוי פסידא לתובע ובמקום פסידא לא קנה בחיובו א"ך מכל זה מוכח דהתובע יכול לחזור אפילו נתחייב התובע ועשה עליו שטר

וכן נראה ממ"ש מר"ן בס"ז דאם לא קבלו קנין יכולים לחזור בהם וכתב הסמ"ע סקט"ו דגם התובע יכול לחזור ומשם מוכח אפילו במקום דקבל הנתבע הקנין ולא קבלו התובע אפילו הכי לא אמרינן הואיל והנתבע קבל בקנין יתחייב גם התובע לקבל עליו הפשרה דקניינו של זה לא יחייב לזה וא"ך גם שטר דמהני כמו הקנין ודאי לא מהני לומר דהואיל ועשה עליו שטר יצטרך התובע לקיים הפשרה והדברים ברורים

אחרי כותבי ראיתי להרב צרור החיים דצ"ח שכתב, וז"ל ראובן מכר סחורה והלוקח נתחייב בקנין לפרוע החוב ואח"ך רוצה לחזור בו יראה דאותו שנתחייב בקנין אינו יכול להפקיע חובו מדי דהוה המחייב עצמו במה שאינו חייב אבל המוכר פלוגתא דהרמב"ן והרשב"א ז"ל אם חיובו של זה יחייב האחר למכור או לא וששתי שנתכוונתי לדעת עליון דגם כאן יכולים לקיים פסק מר"ן ולומר דהגם דהנתבע נתחייב לקיים הפשרה התובע לא נתחייב לקיימה ודו"ק

ש"ע סי"ד. הכופר וכו' ואח"ך מצא עדים וכו' ראיתי להרב מש"ה מערכת מ"ם אות י"ט שכתב וז"ל הא דקי"ל מחילה בטעות לא הויא מחילה דוקא בע"פ אבל בכתב מהנייא עיין תשובת הפר"ח שבקונטריס מ"ח חלק חוה"מ ס"י ועיין בתשובת הכנה"ג שנדפסו מחרש בח' אהע"ז ס"ך דל"ג ע"א ע"ך דבריו ולא ידעתי לכווני דברים אלו עס תשובת הרשב"א שהביא הרב ב"י בס' זה במח"ס י"ג ששם כתוב בתוך תשובת הרשב"א ז"ל וז"ל ואע"פ שהוא כותב לו הריני מוחל לך בדלא שגוי ובדלא אניסנא כדרך שנהגו לכתוב בטופסי השטרות אין בדבריו כלום עד שיאמר מרצוני בלי שום, אונס יודע אני שיש לי בידך יותר וכדתניא מוכר שאמר ללוקח חפץ זה שאני מוכר לך בק"ק יודע אני שאינו שוה אלא מנה וע"מ שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה ע"ך מכאן מוכח דאפילו כתב לו בשטר המחילה לא מהנייא אלא דרך הנז"ל בדברי הרשב"א וא"ך מיחזי דזה סותר מ"ש הרב מש"ה ז"ל משם הפוסקים הנז"ל ודו"ק

הן היום זכיתי וראיתי להרב בי"ת יאוד"א ח"ב סמ"ב בפסק אחד של הרה"ג יד מלאכו זלה"ה הובא בס' הנז' ושם נמצא כתוב על דברי הפר"ח הנז' ז"ל ועוד כלל אחר מחודש ראיתי לו שם בדברל שלא ראיתיו עד הנה בדברי הפוסקים ז"ל דהא דמוכח מן הש"ס דכל דלא ידע דמחיי הוי פטומי מילי ולא הויא מחילה היינו דוקא היכא דהמחילה היא בע"פ אבל היכא שכתב בכתב ידו שהוא מוחל ומרוצה בכך איכא למימר דאי לא גמר בדעתיה למחול כולי האי לא הו"ל למיעבד ליתן כתיבת ידו. ופשפש ומצא לו סמוכות מדברי התוס' יעו"ש כי העלה ארוכה בענין זה ואע"ג דלפק"ד אין זו מוכרח לענין דינא דעל כגון דא איכא למימר אי הוה ס"ל לקמאי הך חלוקא לא הוו שתקי מינה ומה גם דלא מוכח הכי מדברי קצת פוסקים מ"מ כדאים הם התוספ' לסמוך עליהם לאוקמי ממונא בחזקת מריה ומכ"ש בהצטרפות טעמים אחרים ואומדנות מוכיחות