פעמוני זהב חלק א כא

הסמ"ע שכתב כן על דעת מרן דמשמע דמר"ן נמי הכי ס"ל ותמה עוד על מור"ם ס' רמ"א שכתב וי"א וכו' וסיים הרב ז"ל ונלע"ד למחוק הוא"ו של וי"א ולהגיה י"א בלא וא"ו ולא בא לחלוק אלא לפרש דהאי דאמרינן דמהני בדברים בלבד י"א דדינא הכי אפילו היכא דאיכא שטרא או משכון אלה דמר"ן לא פירש הכי בהדייא והעלה דהרב ה' כתב להלכה ולמעשה דהכי נוהגין דמחילתו מחילה. אלא היו דברי מוהר"ש בן צור משם הרב מו"ז. מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה יעו"ש גם עיין להרב מש"ה אות מי"ם ס"ז יעו"ש

גם ראיתי לרב אחרון חביב מוהרא"ק ז"ל בס' ברית אבות בסי"ב שגם הוא העלה להלכה דהויא מחילה וז"ל והכי נקטינן דמחילה מועלת אף נגד השטר והסמ"ע הוא יחיד לגבייהו ואין יכול לומר קי"ל. ועוד דהממון בחזקת הלוה הוי כדקי"ל שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי יעו"ש וכל זה לא כתבתי אלא לרווחא דמילתא כדי לקבץ הדעות דלגבי נדו"ד אפי' הסמ"ע יודה בזה דמחילתו הויא מחילה אפי' עדיין השטר ביד המלוה דהא ליכא למימר כאן דמדלא החזיר השטר לא מחל לו דהא כאן לא מחל לו בכל השטר אלא בחציו ולכך עדיין תפיס השטר בשביל המחצה דכעין זה כתב הסמ"ע עצמו לקמן בסע"ג דשם פסק מר"ן ס"ב וז"ל המלוה את חבירו וקבע לו זמן לפורעו אפע"פ שלא קנו מידו אינו יכול לחזור וכו' וכתב הסמ"ע שם בסק"ז לכאורה נראה דמיירי דווקא בקבע לו זמן בשעת ההלואה דאלו אחר זמן ההלואה צריך קנין כמו האומר לחבירו אל תפרעני אלא בעדים וכו' מיהו יש לחלק דשאני התם דבא המלוה להוציא משא"כ זה דהלוה בא להחזיק המעות בידו אותו זמן דהוי כמחל לו המלוה לכל אותו זמן וצל"ע עכ"ל ולכאורה הרואה דברי הסמ"ע אלו יראה שיש לדקדק עליו דאפי' חשבינן מה שמאריך לו הזמן הויא כמחילה אפילו הכי לא יהנה דבר זה שהרי הסמ"ע כאן בס' זה ס"ל דאם עדיין השטר ביד המלוה לא הויא מחילה וא"כ היאך הניח שם הדבר בצ"ע אלא דצריך לחלק ולומר דבמקום שהיה צריך להחזיר השטר ולא נשארה בו שום תועלת בזה הוא דפסק כאן הואיל ולא החזיר לא מהני מחילה ולא היתה כוונתו במה שאמר ליה מחול לך אלא להתיל בו. אבל כגון אותו ענין דס' ע"ג דעדיין צריך לשטר כדי שיגבה בו אחר אותו זמן שהרויח לו בזה אפילו הסמ"ע יכול להיות דיסבור דהויא מחילה והניח בצ"ע והואיל והניח בצ"ע ראוי לפסוק דאין להוציא מיד הלוה. הרי לך דלהסמ"ע עצמו יש חילוק בין מחל לגמרי דהיה לו להחזיר השטר לבין מקום שלא היה לו להחזיר. ואי לא מסתפינא הייתי אומר דאפילו אם אותו דין הניחו הסמ"ע בצ"ע דווקא בכעין אותו נדון דלא מחל לגמרי אלא הרחיב הזמן בזה הוא דמסופק אי מהני אותה הרחבה של הזמן או לא וכמו שמדוקדק מדבריו שכתב דהוה ליה קצת כמחל לו המלוה לאותו זמן יעו"ש. הרי לפניך דספיקו הוא משום דלא הויא מחילה גמורה אבל בנדו"ד דלגבי החמשים מחל לו מחילה גמורה ודאי יסבור הסמ"ע דאפילו ישאר עדיין השטר ביד המלוה אינו מעלה ואינו מוריד כדאמרינן לא נשאר בידו אלא משום דצריך הוא לגבות החמשים דלא מחל בהם

ואל תשיבני דעד כען יש לומר דאם באמת הוא דמחל לו החמשים מחילה גמורה ולא נשאר בידו אלא בשביל החמשים הב' א"כ הו"ל לכתוב ע"ג השטר ששטר זה נמחל ממנו חמשים וא"כ הואיל ולא כתב ע"ג השטר שמחל החמשים נימא דלא מחל וכמ"ש הסמ"ע במוחל השטר כולו ועדיין נקיט שטרא. אלא דזה אינו דא"כ הוא א"ך במאי מסתפק הסמ"ע בסע"ג במרחיב הזמן הרי גם שם נאמר דהוה ליה לכתוב על גבי השטר שהרחיב לו הזמן עד יום פלוני ומדלא כתב נימא ג"כ דלאו דעתו להרחיב אלא ודאי דהסמ"ע יסבור דלא אמרינן דלא מחל אלא במקום דהו"ל להחזיר כל השטר אבל במקום דיכולים לומר דמדעתו מחל והעכבה של השטר היתה מאיזה טעם תלינן בזה ונימא דמחילתו הויא מחילה וא"כ כ"ש בנדו"ד אפילו לא הניח ע"ג השטר לאו הוכחה היא דלא מחל

איך שיהיה בנדו"ד לגבי השטר אפילו הוא עדיין ביד המלוה הויא מחילתו מחילה לגבי החמשים אפילו לסברת הסמ"ע ומטעם זה ג"כ דאמרינן מסתמא מחל לו ולא הניח השטר אלא בשביל שעדיין לו בידו חמשים ובזה גם הסמ"ע מודה גם לגבי מה שנשאר בידו עדיין כל המשכונות דשוים מנה ולא החזיר מחצה להם לא נימא דיפלוג הסמ"ע ויאמר מדהוה ליה להחזיר מחצה במשכונות ולא החזיר לא הויא מחילה אלא דפשוט הוא דכמו לגבי השטר אמרינן דהסמ"ע ס"ל דאפילו לא החזירו לו נימא דעדיין תופסו בשביל חמשים הנשארים. גם במשכונות נימא דעדיין תופסם על הנשאר דכעין זה פסק הש"ך בס' ע"ד סקי"ח דאם פרע לו מקצת החוב אין צריך להחזיר לו מקצת המטלטלים אפילו בתובעו הלוה להחזיר לו וכן ג"כ פסק הרב מאמ"ר קדישי"ן יעו"ש ואפילו להרב טו"ז דפסק שם דצריך להחזיר משום מדת סדום עכ"פ דוקא בתובעו הלוה להחזיר אבל אם לא תבעו בכגון נדו"ד לא נימא מדלא החזירו לו המלוה הוא לבדו נימא דלא מחל דזה אינו דהא אליבא דכלהו משמע מדבריהם דאורחיה דמלוה לתפוס תחת ידו כל המשכון אפילו בשביל חצי החוב וא"כ אפילו הסמ"ע יודה דמה שלא החזיר מחצה במשכונות אין הוכחה ממנו דלא מחל. אלא דאמרינן עדיין תפוס השטר וכל המשכון בשביל החמשים

ועדיפא מזה אמינא בתורת אגב דאפילו לסברת הסמ"ע דס"ל דאם מחל במלוה כולה ועדיין תפוס שטרא לא מהני לא אמרה מר"ן אלא לגבי השטר אבל לגבי המשכון איכא למימר דאפילו לא החזירו מחילתו מחילה וחילי הוא מדמצינו למור"ם בס' רמ"א דפסק דאפילו עדיין לא החזיר השטר או המשכון הויא מחילתו מחילה ודין זה רשום עליו שהוא מדברי המרדכי בפר"ק דסנהדרין ובאמת חפשתי במרדכי פ"ק דסנהדרין וזהו מה שמצאתי וז"ל ונשאל למהר"ם אם מחילה צריכה קנין היכא דיש למוחל משכון בידו והשיב נראה לי דבר פשוט הוא דלא בעי קנין ונהי דבע"ח קונה משכון להתחייב כשומר שכר מכל מקום אין גופו של המשכון קנוי למלוה ומהני מחילה אפע"ג דהמלוה מחזיק במשכון עכל"ה. וא"כ