פעמוני זהב חלק א כ

סימן י"ב

במור"ם ס"א. וכן אם היו שניהם חזקים וכו' ומכ"ש אם יהיו שניהם רכים ודאי דאפילו לא ידע להיכן הדין נוטה או קודם שישמע אינו רשאי להשמט ופשוט ולא כתבתי זה אלא בשביל שראיתי להר' גוא"ל זלה"ה שכתב דין זה משם מהראנ"ח משם התוס' ולא ידעתי למה הוכרח לדקדק כן מהתוספות הרי מדברי הרמב"ם מוכח כן ודו"ק

ש"ע ס"ב. מצוה לומר וכו' הדין אתם רוצים וכו' עיין בסמ"ע סק"ו שכתב דפרישה הוכיח דלפי מאי דקי"ל מצוה בפשרה צריך הדיין להסביר להם שהפשרה נוח להם וכו' עיין להטו"ז שכתב דאין צריך לרדוף כל כך אחר הפשרה יעו"ש

ש"ע שם. וכשם שמוזהר שלא להטות הדין כך מוזהר שלא להטות הפשרה ע"ך עיין להרב מש"ה מער"ף אות פ"ה שכתב ז"ל נראה פשוט דהיינו דוקא כשמטה הפשרה מאהבתו של זה או משנאתו של זה אבל כשנראה לדיין שטענת האחד הם יותר חזקים ובריאים יותר מחבירו או שהדין במחלוקת הפוסקים שנוי והדבר שקול אלא שנראה לב"ד כת הסוברים הא' יותר נכונה מסברא האחרת רשאי להטות בפשרה וכך אנו דנים וכך חזיתי בקודש לב"ד שלפנינו נ"ון דנים בפשרה בכה"ג והכל לפי ראות עיני הב"ד ובלבד שיכוין את לבו לשמים ואח"ז נזדמן לידי תשובות הרה"ג מוהר"י באסאן ז"ל ובס' ק"ו כתב מזה ועיין להרב כנה"ג אות זיי"ן מ"ש משם הרב מוהרימ"ט ז"ל יע"ש

ש"ע ס"ח. מחילה א"צ קנין ע"ך ראיתי לחקור בדין ראובן שהיה נושה מנה בשמעון בשטר וגם יש בידו משכונות משמעון ואמר ראובן לשמעון מהמנה אשר אני נושא בך הריני מוחל לך בחמשים. אך עדיין השטר ביד המלוה וגם המשכון ביד ראובן ולזה יש להסתפק אם מחילה זאת מהנייא או לא דהנה הסמ"ע בסקכ"א כתב דמחילה א"צ קנין דוקא במקום דלא נקיט שטרא וכו' והוא הפך דברי מור"ם בס' רמ"א דכתב שם י"א אפילו עדיין המלוה נקיט שטרא הויא מחילתו מחילה יעו"ש. והנה לכשאני לעצמי הייתי אומר דהסמ"ע כתב זה אליבא דמר"ן דסתם דבריו אפשר דס"ל כסברת רבינו ישעיה שהביא רבינו הטו"ר בפירוש דבמקום דעדיין המלוה תפוס השטר לא מהני מחילה לא כן מור"ם בס' רמ"א שהביא שם סברת י"א דפליג על דברי מר"ן ופסק כסברה המרדכי שם הביאם הד"מ ומשום הכי כתבה מור"ם בשם י"א לומר ברמז דפליג על מר"ן

אלא דראיתי להש"ך כאן סקי"ז דתמה על דברי הסמ"ע אלו שהם הפך דברי מור"ם בס' רמ"א ולפי דברינו זה מה מתמה הרי מור"ם חולק על מר"ן כדאמרן והסמ"ע כתב דבריו אליבא דמר"ן דפסק כרבינו ישעיה אלא ודאי דהש"ך ס"ל הואיל ומר"ן לא פירש וגילה דבריו לא בסימן זה ולא בסימן רמ"א פשוט דבשיטת מור"ם אזיל ומאי דכתב מור"ם דבריו בשם י"א לא לחלוק נתכוון אלא כדבעינן למימר לקמן בעה"ו וא"ך לפי זה הרי הש"ך פליג על הסמ"ע וס"ל דסברת מר"ן היא אפילו עדיין המלוה נקיט שטרא וכן ראיתי להטו"ז דתמה על דברי הסמ"ע אלו וכתב דכדברי מור"ם בס' רמ"א הוא וכן ראיתי להרב דמש"ק אליעז"ר זלה"ה שכתב וז"ל לא עמדתי על דברי הסמ"ע דהא בהג"ה סרמ"א כתב בפירוש דמהני ואין חולק כלל שם עכ"ל וכן כתב הרב מאמ"ר קדישין וז"ל דדברי הסמ"ע הם במחילה שהיא על ידי פשרה אבל במחילה שמוחל אדם לחבירו בלי פשרה אפילו הסמ"ע ס"ל דמחילתו הויא מחילה וכתב שכן ראה בפרישה יעו"ש וכן נמי מוכח מדברי מר"ן עצמו באה"ע סק"ה ס"ה דכתב המוחלת כתובתה א"ץ קנין וכתב שם הרחל"ם אפילו עדיין כתובתה בידה הפך דברי הסמ"ע כאן יעו"ש וכן הוכיח שם ג"ך הרב"ש זלה"ה סקי"ב איך שיהיה מכל מה שכתבנו מוכח דלא כהסמ"ט ובודאי דכוותייהו נקטינן לפסוק כסברת מור"ם שגילה דעתו בס' רמ"א והגם דמור"ם שם לא כתב דבריו אלא בשם י"א לא משום דנתכוון לחלוק כתב כן אלא דמור"ם כתב בשם י"א הואיל ואותה סברא היא יחידאה של המורדכי לחוד הגם דמצינו לרבינו הטו"ר בס' זה שכתב סברת רבינו ישעיה דס"ל דאם המלוה עדיין בידו השטר לא מהני ביה מחילה וכו' וסיים ע"ז וכתב ואדוני אבי הרא"ש ז"ל לא חילק וכו' יעו"ש וא"ך משמע דהרא"ש ג"ך ס"ל כסברת המרדכי דאפילו עדיין השטר ביד המלוה הויא מחילה וראיתי להרב בנ"י חי"י ז"ל שכתב משם הרב דרכ"י נוע"ם דמה שכתב הטו"ר א"א ז"ל לא חילק לאו למימרא דהרא"ש פליג על רי"ש ז"ל אלא כוונתו לומר לא חילק בדבריו והניחם סתומים יעו"ש וא"ך הואיל ודברי הרא"ש יכולים להתפרש דלא לחלוק על דברי רי"ש כתבם הטו"ר א"ך לא ראה מור"ם דין זה מפורש כי אם משם המרדכי וכמו שבא הדבר מפורש בד"מ סרמ"א דלא הביא שם כי אם סברת המרדכי ולכך כתבה בשם י"א הואיל ויחידאה היא וכדקי"ל בכל מקום שמר"ן ומור"ם ז"ל מביאים סברא יחידאה מזכירים אותה בשם י"א כמ"ש הסמ"ע בסי"ו סק"ב ובס' ל"ה סק"ט ובס' ע"ו סק"ד ובס' ת"ך סק"י ובש"ך סמ"ב סק"ך ובס' נ"ה סק"ה ובכמה מקומות וא"ך גם כאן מטעם זה דיחידאה היא כתבה בשם י"א ולא לחלוק על מר"ן

שוב האיר ה' עיני וראיתי בס' כרם חמר להרב מו"ר נר"ו בס' קי"ז שהביא מתשובת הרב רבינו יעב"ץ ז"ל שנשאל בנדו"ז במוחל שט"ח בלי קנין ועדיין השטר ביד המלוה וכתב הרב ה' דהדין עם הלוה ומחילת המלוה מחילה וכתב הרב ה' דמר"ן ס"ל דהויא מחילה ונסתייע ממש"ל מההיא דאהע"ז סק"ה וכו' והוסיף עוד ונסתייע מדברי מר"ן בחומ"ש ספ"א סכ"ט המודה לחבירו בפני עדים וכו' בין שהיה מלוה ע"פ או בשטר וכו' וסיים ואמר ומה שכתב הסמ"ע דאי נקיט שטרא בידיה לא מהני ונסתייע ממ"ש מר"ן בס' רמ"א מחל לחבירו וכו' והגי"ה מור"ם וי"א וכו' דמשמע מינה דמר"ן ס"ל דוקא אם לא היה לו שט"ח עיין בספקי מו"ז מוהריב"ץ שתמה על דברי