פעמוני זהב חלק א יט

ועני וראה זכות לעשיר ישתוק דדוקא עשיר נגד עשיר או עני נגד עני אבל עשיר נגד עני ישתוק ומדברי מהר"ש שהביא אח"ך דלרבותא נקט וכו' משמע כ"ש אם יהיו עשיר ועני וראה זכות לעשיר דלא ישתוק ואני בחופזי אמרתי דהאמת כך הוא דהסמ"ע בתחילת דבריו נתכוון לומר כדעת הטו"ז דאם רואה זכות לעשיר נגד העני האמת כך דישתוק ואח"ך הביא סברת מהר"ש דהוא הפך אך ראיתי להרב באה"ג שהביא דברי הסמ"ע אלו וממנו משתמע דכל דברי הסמ"ע סברא חדא היא דדעתו כמור"ש ז"ל יעו"ש לכן נראה לי ליישב דכוונת הסמ"ע לומר דאל תטעה במה שאומר אם רואה זכות לעני אל ישתוק הוא משום שהוא עני ויש להפך בזכותו משום חיותו בצירוף טעם מדבר שקר תרחק אלא האמת הוא הדין שניהם וכו' והטעם הוא משום מדבר שקר מוזהר אכולהו ואם תקשה למה נקט וראה זכות לעני לכן סיים משם מור"ש דלרבותא נקט כן ודו"ק: סימן יו"ד

בסמ"ע סק"י. דין של פרוטה כן איתא בגמרא וכו' ודלא כמ"ש בע"ש דילפינן לה מבקטון כגדול תשמעון עכ"ל ראיתי להרב דמש"א שתמה על הסמ"ע וכתב וז"ל ולא כמ"ש בע"ש דילפינן מבקטון וכו' עיין לקמן סצ"ז ס"ה שגם הסמ"ע הניח דברי הגמרא ונקיט פירש"י שבפרשת דברים וכאן תמה עליו על מ"ש עכ"ל ואני בעוניי לא ידעתי תמיהתו כלל דמתמה על הסמ"ע דהן אמת דשם בסימן צ"ז ס"ה יהיב הסמ"ע הטעם דאין מרחמין בדין משום דכתיב כקטון כגדול תשמעון מאי הוי וכי מאן דדריש כקטון כגדול דאין מרחמין בדין לא דריש דרשת הגמרא דצריך לאקדומינהו לדין של פרוטה שבא לפניו תחלה תרתי שמעת מינה וכמו שבא הדבר ברש"י בחומש פרשת דברים דמעיקרא פירש כקטון כגדול כדרשת הגמרא דצריך לאקדומיה ברישא ואח"ך כתב דבר אחר כתרגומו דהיינו שאין מרחמין בדין יעו"ש ובודאי לאו כוונתו לומר דאי אמרינן דהקרא אתא לאין מרחמין א"ך לא נדרוש דרשת הגמרא אלא אלו ואלו דברי אל"ח ותרתי שמעת מינה וא"ך גם הסמ"ע ז"ל נתכוון לומר כפירש"י ולכך בסט"ו סק"א הביא שם דרשת הגמרא על אותו דין שפסק מר"ן דצריך לאקדומיה יעו"ש ושם בס' צ"ז ס"ה דפסק אין מרחמין בדין הביא עליו דרשת רש"י משם התרגום ותרתי איתנהו אבל על הע"ש ודאי דתמיהת הסמ"ע קיימת דבגמרא בפ"ק דסנהדרין אמר התם כקטון כגדול תשמעון אמר ר"ל יהיה חביב עליך דין של פרוטה כדין מאה מנה ופריך שם למאי הלכתא אי לעיוני ביה פשיטא אלא לאקדומיה ברישא אם בא הוא תחלה לפניו יעו"ש א"ך הרי לפניך דלא הוצרך הקרא אלא לענין קדימה אבל לענין העיון פשיטא ליה לתלמודא ולא מצריך קרא כלל וא"כ בזה יש תמיהא על הע"ש שהרי דין זה האמור בסימן זה לענין עיון הוא וכמ"ש הרב"י וז"ל ואל ישים חלוק בין דין קטון לגדול וכו' פשוט הוא בפרק קמא דסנהדרין ד"מ עכ"ל הרי לפניך דבדין הפשוט שם בגמרא דהיינו בענין העיון דהקשה עליו פשיטא קא מיירי הכא אבל הדין של קדימה שהוצרך ר"ל בגמרא להביאו מפסוק כקטון וכו' פסקו לקמן בסט"ו יעו"ש וא"ך הואיל ובכאן בדין מילתא דפשיטא קא מיירי למה הע"ש כתב דדין זה אתי מפסוק דבקטון הרי בגמרא לא הצריך הפסוק לזה זהו תמיהתו של הסמ"ע על הרב ע"ש וזה ודאי תיובתא ודברי הרב דמש"א ותמיהתו אין להם על מי לחול וק"ל ועיין להרב מאמר, קדישין בסימן זה מה שהליץ בעד הרב ע"ש יעו"ש ואני בעוניי נלע"ד לתרץ דהן אמת שבגמרא מעיקרא פשיטא והוצרך להעמיד לו דעיקר הקרא אתא לאקדומינהו ברישא עכ"פ הדרינן ודרשינן גם דרשא דפשיטא מהקרא הואיל והיא סברא אפילו בלא קרא לומר הכי אלא מכח סברא פשוטה הוצרך לומר דאתא גם לענין קדימה מכ"ש דהקרא מיירי גם בדרשא קמא דצריך לעיוני ביה ותרתי יצאו מן הקרא דפשוטא ושאינה פשוטה ולפי האוקמתא דרשת ר"ל דהוה התלמוד אומר עליה למאי אי לעיוני פשיטא. כוונת התלמוד לומר וכי בשביל דרשה פשוטה כזה הוצרך עליה הקרא על זה השיבו דלא על זה בלבד אתא הקרא אלא גם לענין קדימה ומכללה גם דרשת פשיטא ודאי תצא מן הקרא וזה דרך פשוטה לדעת הע"ש וק"ל: סימן י"א

ש"ע ס"א. כיצד מזמנים וכו' והשליח ב"ד וכו' עיין להרב הלק"ט בח"א סקמ"ט שכתב דדוקא בשליח ב"ד קבוע אבל אם אינו קבוע אין לו דין של שליח ב"ד יעו"ש

סמ"ע סקי"א. וכתב הכלבו תקנת חרם ר"ג הוא שאדם המזמין לחבירו וחבירו מסרב שאין יכולין לבטלו מתפלה רק בב"ה שהוא הולך שם ומתפלל אבל אם ביטל שם שלשה תפלות רצופות יכול לבטלו בכל בתי כנסיות ואין לבטלו מתפלה של שבת ויום טוב אלא א"ך ביטל שלשה פעמים עכ"ל פירוש דברי התקנה הוא דצריך להכריז בבית הכנסת על הסרבן שלא יתפלל בבה"ך על זה בא לומר דאין להכריז עליו אלא בבה"ך הקבוע דוקא. זולת אם ביטל שלשה פעמים ולא התפלל באותה בה"ך הידועה לו דאז לא נשאר לו שום קביעות באיזה בה"ך על זה יכולים להכריז עליו לבטלו מכל בתי הכנסיות ואח"ך חזר לומר על מי שרצו להכריז עליו שלא יתפלל בשבתות עם, הציבור על זה בא לומר דצריך ג"ך לבטלו מבה"ך הקבוע לו דוקא ולא סגי לבטלו מכל הבתי כנסיות במה שביטל שלשה פעמים מימות החול דאיכא למימר אפילו לא נשאר לו קביעות לימות החול בהאי בה"ך עדיין יש לו קביעות בה לשבתות וי"ט ולא נקרא לא נשאר לו קביעות אלא אם יתבטל ג' שבתות רצופים דאז יכול לבטלו מכל הבתי כנסיות ודו"ק: