פעמוני זהב חלק א קעג

כל זה בפרק גט פשיט דף קע"ד יעו"ש: סימן קל"א

ש"ע ס"ד. ערב שבא אצל המלוה וכו' מה שנלע"ד בספק ההלכה בדינים אלו דסעיף זה דיכול הערב לכפות למלוה או ללוה דהא דינים אלו הם סדורים בדברי הטור באופן זה דהיינו מעיקרא הביא משם הרמב"ן דאין הערב או הקבלן יכולים לכפות ללוה להוציאו מן הערבות אפילו הוא מבזבז המעות אפילו אחר הזמן יעו"ש ואח"ז הביא סבר' הרמב"ן דגם אינו יכול לכפו' למלוה יעו"ש ואחר זה כתב הטו"ר סברת עצמו דיכול לכפות ללוה אפילו במקום שאינו מבזבז יעו"ש ומר"ן שם בבד"ה תמה על סברת הרמב"ן דלמה לא יוכל לכפות למלוה יעו"ש אבל על מה שפסק דאין יכול לכפות ללוה בזה לא גילה מר"ן דעתו בבד"ה אבל כפי הסברא ודאי נראה דאותה תמיהא שתמה בבד"ה על המלוה כך יש לתמוה גם על הלוה למה אין יכול הערב לכפותו דסברא אחת היא ומה שלא תמה על דברי הרמב"ן הראשונים הוא משום דעל דברי הרמב"ן הראשונים דאין יכול לכפות ללוה. כבר כתב עליו הבע"ל התרומו"ת משם הראב"ד חלק על הרמב"ן יעו"ש וא"כ לא הוצרך לתמוה הואיל ומצא חולקים בפירוש יעו"ש וא"כ זכינו לדעת מר"ן בבד"ה שיכול הערב לכפות ללוה ולמלוה ולכך כאן בסעיף זה אחר שהביא סברת הרמב"ן כתב וצריך להתיישב בזה וגם מור"ם סיים עלה כי יש חולקים והאי יש חולקים מאן נינהו רבו בהו הדעות דלדעת הסמ"ע הוא מהרי"ו יעו"ש בסק"ז ולדעת הב"ח והש"ך סק"ה החולק הוא מר"ן בבד"ה ולדעת הטו"ז הוא הטור יעו"ש בדבריו שכתב דמדמצינו להטור פליג וס"ל דיכול לכפות ללוה הוא הדין דיכול לכפות למלוה דדין אחד הוא וברור לע"ד דהסמ"ע והטו"ז לא ראו ספר בד"ה כי עדיין לא נגלה בימיהם ואלו ראו אותו ודאי הוו אמרי הוא החולק כמ"ש הב"ח והש"ך מעתה זכינו הואיל ומצינו דמר"ן בבד"ה גילה דעתו דלא ניחא בפסק הרמב"ן דאינו יכול לכוף למלוה בודאי דלא ניחא ליה גם במה שפסק דאינו יכול לכוף ללוה דודאי שוים הם כמ"ש מן הסברא ובפרט כן מבואר מדברי הטו"ז שכתב דהחולק הוא הטור ויהיב טעמא דהואיל והטור חלק בלוה הוא הדין שחולק במלוה יעו"ש גם כן מתבאר מדברי הש"ך סק"ו דכתב דמאי דפסק מור"ם דיכול לכפות ללוה לאו מוסכם הוא אלבא דכו"ע דהא הרמב"ן חולק אלא דמר"ן לא הוצרך לאומרו דהוא נכלל במה שפסק כסברת הרמב"ן דס"ל אין יכול לכוף למלוה מסתמא גם ללוה בכלל יעו"ש א"ך אתייא מבינייא להטו"ז והש"ך הכי ס"ל דשוים הם לוה ומלוה ומאן דס"ל דיכול לכוף יכול לכוף בשניהם דהוא הרב מר"ן בבד"ה ומאן דס"ל אין יכול לכוף אין יכול לכוף בשניהם כמו שמפורש בדברי הרמב"ן איך שיהיה הואיל ומר"ן גילה דעתו בבד"ה דיכול לכוף בשניהם הכי נקטינן הגם דכבר קדמה לנו ידיעה כמ"ש בידינו דלא קבלנו הוראות מר"ן אלא על מה שפסק בבית ובשולחן אבל מה שפסק בבד"ה לא קבלו הוראותיו. בזה הואיל ולא היה גלוי עדיין בימי הראשונים שקבלו עליהם הוראותיו לעד"ן דבזה ודאי אזלינן כוותיה הואיל וחוץ ממה שכתב בבד"ה חזר עוד בשלחנו הטהור כאן וכתב בזה"ל וצריך להתיישב בזה שמע מינה דבתמיהתו עומד ובפרט אפילו נימא דמדברי מר"ן אלו לא מוכח בפשיטות דלא ס"ל כהרמב"ן אלא ספוקי מספקא ליה עכ"ז יש לנו לפסוק כדעת מר"ן בבד"ה הואיל וקי"ל במקום דלא גילה מר"ן דעתו אזלינן בתר מור"ם במקום שגילה דעתו במפ"ה וא"כ בכאן הואיל ומור"ם גילה דעתו וסיים על מ"ש מר"ן וצריך להתיישב בדין זה וסיים איהו כי יש חולקין וגם אח"כ כתב בפשיטות והערב יכול לכוף ללוה וכו' וכבר מילתנו אמורה דמאן דפסק יכול לכוף ללוה הוא הדין למלוה וכמ"ש הש"ך בפשיטות דמור"ם דפסק כך דיכול לכוף ללוה נמשך בזה במ"ש כי יש חולקין וכו' יעו"ש א"כ נמצינו למדין דמור"ם גלה דעתו דהערב יכול לכופו ללוה או למלוה ודו"ק אחרי מופלג בא לידי ספר הנחמד מש"ה וראיתי לו במערכת עיין אות צ"א שאחר שהביא דברי כנה"ג שכתב מה שכתב על דברי מר"ן בבד"ה אח"כ הביא דמהריט"ץ הרבה להרחיק סברת הרמב"ן וכתב דיחידאה הוא יעו"ש לסוף כתב ולענין הלכה אנן בדידן דגרירי בתר מר"ן כיון שלא הסכים לסברת הרמב"ן בבד"ה ובש"ע עמד ותלאה בצריך להתיישב בדבר והרב מהריט"ץ ז"ל תנא הוא ופליג והרב החבי"ב בכניסתו ובתשובתו העלה דאין להוציא מהערב והרב עדו"ת ביעק"ב סמ"ט והרב משא"ת מש"ה שם ושאר רבנים אחרונים לזה דעתם נוטה מאן חשיב מאן ספין מאן רקיע להוציא מיד המוחזק כנלע"ד עכ"ל ואני בראותי זאת שמחתי שנתכוונתי לדעת עליון במה שכתב בתחלת הדברים דאנן בתר מר"ן גרירי וכו' שמע מינה דהכי נקטין כסברת מר"ן ויכולים לכוף למלוה להחזיר ולא שתפס מיד הערב הואיל ולדעת מר"ן יכול לכופו לתבוע בשעה שתבעו הערב למלוה והתרה בו לתובעו נפטר מן הערבות וא"כ היאך אח"כ כתב והביא דברי הרב החבי"ב והרב משא"ת מש"ה ז"ל והעלה דאין מוציאין מיד המוחזק דמשמע הוא הדין אם תפס המלוה משל ערב אין מוציאין ממנו. הוא תמוה דדבריו סתראי ולאו רישיה סיפיה יעו"ש סוף דבר מה שנלע"ד כתבתי שוב אחרי זאת בא לידי ספר פת"ש ושם נמצא כתוב דהרב התומי"ם חלק על דברי הש"ך סק"ו דכתב דמה שכתב מור"ם דיכול הערב לכפות הלוה וכו' והוא נמשך בתר כי יש חולקים וכו' וכתב דהרב התומי"ם חלק עליו וס"ל דמור"ם כ"כ אליבא דכו"ע יעו"ש וכתב עוד וז"ל ועיין עוד בתשובת בן אפרים שדחה דברי התומי"ם והעלה דהאמת הוא כדברי השיך יעו"ש ולבסוף העלה גם הוא דיכול לומר המוחזק קי"ל יעו"ש ואני לדעתי במקומי עומד הואיל ומור"ם גילה דעתו כדאמרן הכי נקטינן וק"ל. שוב ראיתי לרב אחרון חביב הוא מוהר"י ן' וואליד זלה"ה בס' וי"ץ דהכי פסיקא ליה כמ"ש בעוניי וששתי כעל כל הון יעו"ש בספרו הנחמד הנז' וכוותיה נקטינן דרב גובריה מבתראי וסבוראי ודו"ק

אך כל זה הוא בערב סתם אבל בקבלן ראיתי להרב פת"ש שכתב וז"ל אך כל זה בערב אבל בקבל