פעמוני זהב חלק א קעד

כיון שהדין הוא ממי שירצה יפרע תחלה הרי הוא כלוה עצמו וכו"ע מודים דאף שהתרה במלוה מ"מ הקבלן חייב לשלם ע"כ

שם בס"ד. ערב שבא אצל המלוה בזמנו והתרה בו וכו' עיין להרב פת"ש מה שהביא משם הרב ח"ץ ז"ל ועיין מ"ש אח"ך משם כנה"ג ודו"ק

ש"ע ס"ו. ישראל שהיה בידו וכו' עיין להבאה"ט סימן זה סק"ב שכתב משם כנה"ג ומהרשד"ם וז"ל מאחר שיש ביד הערב למחות במלוה שלא על אמונתו אם טוען הערב איזה טענה לפטור עצמו נאמן במיגו דאי בעי אמר מחיתי בך קודם שתתן המעות ואפילו לא היה המלוה והערב במקום אחד ושלח הערב כתב למלוה שילוינו על אמונותו יכול לטעון קודם שהלוית כתבתי לך שאיני רוצה להיות ערב וידעתי שהגיע כתבי לידך עכ"ל ולפי דברי כנה"ג ומהרשד"ם אלו נראה דגם הם ס"ל כסברת הש"ך והרב גדו"ת והטו"ז ז"ל דיש לחלק בין הודה המלוה תחלה לקבל הערב הוא דלא מהני ההתראה ומהרשד"ם איירי בדלא הודה תחלה אבל לדברי הסמ"ע סקי"ב דס"ל מר"ן ומור"ם לא חלקו נראה דמהרשד"ם הפך דברי מר"ן דהא למהרשד"ם מהנייא ההתראה ובכל צד שתעמיד דברי מהרשד"ם הוי הפך מר"ן אליבא דהסמ"ע זה נראה לכאורא אך לפי האמת זה אינו דמר"ן איירי בין ישראל לחבירו ובזה איכא למימר דאפילו בהודה המלוה תחלה ללוה לקבל הערב יכול להיות דמהנייא ההתראה והחלוק בין ישראל לעכו"ם פשוט וק"ל

ש"ע סי"ב. מי שאמר לחבירו וכו' ולא נשתעבד ע"כ גם בזה אם נתחייב בקנין ובמעכשיו נשתעבד עיין בב"י סקל"א ס"ק ט"ז ודו"ק

ש"ע סי"ג. מי שלא וכו' וכל הבאים חלקו וכו' עיין להכנה"ג שכתב בהגב"י סי"ד וז"ל נ"ב ואם לא נטל קנין לכו"ע אינו קינה אפילו הוא ערב דמתן מעות. משפט"י שמוא"ל סמ"ה ועיין מ"ש בשם מהר"ם מטאלון עכ"ל: סימן קל"ב

סמ"ע סק"ד. אינה חייבת וכו' מה שיש לתמוה על הסמ"ע בזה עיין להרב דמש"ק אליעז"ר ועיין גם בספר מסגר"ת השלחן מה שתמה על הסמ"ע ועיין בס' מאמ"ר קדישי"ן שיישב דבריו יעו"ש

ש"ך סק"ב. גם כאן עיין בס' מסגר"ת השולח"ן בתמיהותיו ועיין מאמר קדישי"ן יעו"ש ועיין בס' פתח"י תשוב"ה משם הגאון מוהר"ר עקיבא איגר ז"ל שמסכים לדברי הסמ"ע וגם תמוה יתמה על מה שכתב דבמטלטלין בעין הויין כמעות בעין יעו"ש. דלא ס"ל הכי הוא ופוסקים אחרים יעו"ש

ש"ע ס"ה. אחד שערב בשביל שנים כשיפרע המלוה וכו' בין לדעת הסמ"ע דס"ל דהמלוה יודע לערב בין לדעת הטו"ז והש"ך דגרסי למלוה והכוונה דהערב יודע למלוה יעו"ע עכ"פ היכא דלא היתה הודעה כלל בין דמלוה בין דערב ואח"ך בא המלוה לתבוע לאחד מן הלוים ויצא הלוה לטעון דבשבילי פרעך הערב והמלוה אומר אמת דאני קבלתי בסתם ראיתי בס' כר"ח ח"א ספ"ו משם כנה"ג וז"ל מהר"ש הלוי בחו"מ סי"ז כתב דהו"ל טענו שניהם ספק דפטור כיון דאין המלוה יכול לטעון בבירור שעל זה פרע הערב כיון שלא פירש ומ"מ הדין ד"א מטעם שהרשות ביד המלוה לומר בשביל חוב פלוני קבלתים כנה"ג סע"ה אות ע"ז יעו"ש: רפאל אנקאווא סי"ט תם ונשלם חלק ראשון מהש"ע שלב"ע: