פעמוני זהב חלק א קעא

משם הרב כנה"ג דמצא כתוב דספיקו של הרב בעל התרומו"ת שנסתפק בדין זה והניחו בצ"ע וכמו שבא הדבר בב"י במחס"י הוא משום טעם זה דלא נשתעבד הערב במקום שאינו יכול להוציא מהלוה אלא דהרב כנה"ג דחה סברא זאת וס"ל דלא דמו אהדדי דדוקא במקום דלא נשתעבד מה"ד וכמו ההיא דשני יוסף ב"ש משום הכי לא נשתעבד הערב אבל במקום שנשתעבד מה"ד ולא נפטר אלא מטעם הכפירה לא נפטר הערב עכ"ל הרב כנה"ג שדחה סברת מצאתי כתוב שהביא יעו"ש. ואני הפעוט לא ירדתי לסוף דעתו בחלוק זה שמחלק דההיא לא נשתעבד מה"ד ובכאן לא נפטר אלא מחמת הכפירה דהרואה יתמה דהלא גם בההוא דינא דסמ"ט. אם הוה מודה הוה מתחייב ולא נפטר אלא מחמת הכפירה אלא דנראה דכוונתו לומר דלא נשתעבד מה"ד היינו אפילו במקום דאיכא שטרות ואלולי משום יוסף ב"ש השני לא יוכל לכפור עכ"פ הואיל ואיכא יוסף ב"ש אחר הדר דינו דהאי שטרא כמי שאינו וזיל הכא קמדחי ליה וא"כ שעבודא דהאי ערבא כמאן דליתה מעיקרא ואחרי מופלג ג"כ ראיתי להרב מש"ל בהלכות מלו"ל פרק כ"ה שכך הוא מחלק בפירוש

ולענין הדין עיין להרב שד"ה האר"ץ ס"ד שכתב דהגם דהאי דינא שכתב בע"ל התרומות לא נקטו אלא בעכו"ם עכ"ז מדברי הרב שתמה עליו ומדברי מור"ם והסמ"ג והב"ח משמע דס"ל דלא שאני לן בין מלוה עכו"ם או ישראל ולא נקט בע"ל התרומות עכו"ם אלא משום מעשה דידיה הוה בעכו"ם ולעיקר ההלכה כתב דנקטינן כסברת מור"ם כאן הואיל ומר"ן בב"י קי"ל הכי יעו"ש ודו"ק אחר שכתבתי זה לשנים הרבה זכיתי וקניתי לי ספרי הש"ע אשר חדשים מקרוב באו עם הרבה מפרשי הש"ע וראיתי בס' פת"ש וקצו"ה שהעירו מזה יעו"ע

במור"ם ס"ח מי ששאל חפץ מחבירו ואמר לו אם לא אחזירנו וכו' הערב חייב ועיין וכו' ע"כ לדעתי נראה דהגם דמר"ן כאן לא גילה דעתו ומור"ם כתב דין זה בלי שום חולק עכ"ז נראה דאין לסמוך על סברא זו דהא מצינו למר"ן בסקל"א סי"ב שכתב וז"ל מי שאמר לחבירו הלוהו ואני ערב לגופו ה"ז אסמכתא ולא נשתעבד ע"כ וסיים מור"ם עלה וי"א דאין בערבות משום אסמכתא וע"ל סקכ"ט ס"ח עכ"ל וכתב הסמ"ע סקכ"ד וז"ל עיין סקכ"ט ס"ח נראה דדימו למ"ש בהג"ה מי ששאל חפץ מחבירו וכו' עד אע"פ שלגבי השואל הוי אסמכתא הערב חייב לשלם עכ"ל וגם שם כתב מראה מקום לעיין למ"ש כאן ע"ש ונראה פשוט דאף מי שס"ל התם דהערב חייב יכול להיות דס"ל דבהני אסמכתא דמתני הכא פטור והיינו טעמא דאסמכתא דלשם אינו אלא כאסמכתא דסתם ערבות וכו' וכו' ע"ש הרי ביררתי לך דהסמ"ע ס"ל דמור"ם אות ליה דהאי דינא דכתב בס' קכ"ט בס"ז עם אותו דין דסקל"א סי"ב שוים נינהו וא"כ הואיל ומור"ם אית ליה דשוים נינהו ומצינו למר"ן באותו דין דס' קל"א דס"ל דאין עליו שום שעבוד על אותו ערב הואיל ואסמכתא הוא א"כ גם כאן בודאי דמר"ן יסבור בהאי דינא דסקכ"ט דהוי אסמכתא ולא נשתעבד הערב והואיל ומר"ן ס"ל דלא נשתעבד כוותיה נקטינן והגם דלפי דברי הסמ"ע אלו דסקל"א שכתבנו נראה דיש חלוק ביניהם ולדעתיה פשוט דאפי' מר"ן ס"ל כהאי דינא דס' קל"א דלא נשתעבד התם באותו דין דהקכ"ט יסבור דנשתעבד משום דס"ל דאותו דין כדין שאר אסמכתא דערבות עכ"ז הואיל ומור"ם ס"ל דשוים נינהו ודמו אהדדי וכמ"ש הסמ"ע סברת מור"ם דשוים הם א"כ כוותיה דמור"ם נקטינן דשוים הם והואיל ומר"ן פליג כוותיה נקטינן ולא נשתעבד לא כאן ולא בס' קל"א סי"ב זהו הנלע"ד ועדיין צל"ע לדינא ודו"ק

שם במור"ם אבל אם אמר הלוה לא לויתי מעולם חייב הערב לפרוע וכו' עיין מש"ל בסע"ז ס"ה דיכול הערב לכוף למלוה שיתבע הלוה להשביעו הסת כדין כל כופר ואם נשבע ולא פרע יחזור על הערב יעו"ש

ש"ע סיו"ד ואם אין הלוה וכו' ואם הוא במדינת הים וכו' עיין להמבי"ט הביא דבריו בבאה"ט סקכ"ו דאם המלוה הניח ללוה לצאת מן העיר בזמן הפירעון אינו יכול לחזור על הערב יעו"ש ועל פסק זה סמך מוהרר"י בן וואליד זלה"ה ע"ש בס' קכ"ה וק"ל

סמ"ע סקל"א או אם הוא גברא אלמא וכו' ולענ"ד דדברי רי"ו הן עקר וכו' עיין גם להרב משחד"ר זלה"ה בנמוקי מהרש"א דדעתו כדברי הסמ"ע אלו ונראה מדבריו דלא ראה דבריו בסמ"ע וק"ל

ש"ע סי"ב הא דכשהלוה וכו' וה"ה אם מת וכו' אינו נפרע מהערב וכו' ודין הקבלן עיין להרב בנ"י יהוד"ה ח"ב סמ"ב בפסק של הרב י"ד מלאכ"י ז"ל דס"ל ערב וקבלן שוים ע"ש ועיין בס' תוש"י ח"ב ספ"ג מה שכתב בזה ועיין בבאה"ג ובפת"ש

מור"ם סט"ו. ואין הלוה נאמן לומר פרעתי וכו' הגם דסברת מור"ם זאת רבו החולקים עליה כמ"ש האחרונים עיין כל מפרשי הש"ע ובס' בנ"י יהוד"ה סמ"ב פסק של הרב י"ד מלאכ"י זלה"ה ובפרט הש"ך סקל"ב דכתב דלא כמור"ם וכתב דכן משמע מדברי מר"ן בריש סק"ל וכו' הנה ודאי נתכוון למ"ש הסמ"ע בסק"ל סק"ד יעו"ש אכן כאן בס' זה סקל"ז הרי הסמ"ע השוה דעת מור"ם לדעת מר"ן יעו"ש וכן נמי פסק הסמ"ע בס' זה סקכ"ג כסברת מור"ם ואין להניח ודאו דהסמ"ע ולתפוס ספיקא דהש"ך וכן היה דעת הטו"ז כסברת הסמ"ע יעו"ש ריש סק"ל וכבר הורה זקן אחרון הכביד הוא הרב יוא"ל בספרו תוש"י ספ"ג דשם פסיק ותני כסברת מור"ם יעו"ש הן אמת דמשם באירה שיש מנהג לדבריו דלא כמור"ם עכ"פ הרב יוא"ל דחה דבריו בראיות ברורות מדברי הסמ"ע והכנה"ג דמר"ן לא פליג על סברת מור"ם יעו"ש וכוותיה נקטינן ודו"ק

מור"ם סכ"ב. מי שנדר שכר לחבירו וכו' הנה נראה פשוט מלשון מור"ם דאפילו במקום שלא נתחייב הלוה לשלם השכר וכגון שלא נטל קנין עכ"ז לא נתבטלה הערבות וכ"ך הרב מש"ה מערכת ערב אות צ"ז אלא דראיתי להרב הנז' שהוקשה לו דאמאי לא יוכל הערב לומר אדעתא למישקל אגרא