פעמוני זהב חלק א קסו

הנמחה מנה שלוי חייב לך אני אפרענו דבזה לא תקנו דלפי טעם זה א"כ אפילו יהיה ביד הנמחה משל ממחה לא מהני והאמת לא כן הוא דהא לקמן סי"ח שם כתב מר"ן וז"ל אם יצא שמעון ללוי סתם במעות ואמר מאה זהובים שיש לי משל ראובן אתנם לך וכו' אלא פשוט דדברי הרא"ש אינם אמורים אלא באומר מנה שלוי חייב לך וכו' ואין בידו משל לוי אלא רצונו לתת משלו כההיא דאמו של ראובן דלא קנה ודו"ק

ש"ע ס"ט. אמר ראובן לשמעון וכו' אינו יכול וכו' ע"כ ואם יצא לו קלקול מזה להמקבל כגון אם זה הנמחה יצא לטעון שהוא נושא בהמקבל חוב אחד ורוצה לעכב הממון בפירעון חובו ועל זה רוצה לחזור על הממחה עיין מדין זה בדברי הש"ך לקמן בס' זה סקע"ד ועיין להרב ברי"ת אבו"ת בס' כ"ה בפסקת נסתפקתי וכו' ששם נסתפק בזה הדין והביא דברי הש"ך הנז"ל ולבסוף כתב וז"ל ועיין בש"ך סקכ"ז סקע"ד ולכל הפירושים שפירש בלשון הרא"ש מוכח דשוב אין לו עליו כלום ואין יכול לחזור בו וזה פשוט יעו"ש

ש"ך סקל"ה. כל זמן שלא פטר וכו' עד לבסוף פירוש דבריו דלעיל בס"ב דאיירי בדלא היה לו בידו לא סגי במה שיאמר לו הריני פוטרך ואסמוך על שמעון אלא צריך לפוטרו לגמרי אבל בכאן אפילו יאמר לו שהוא פטרו וסומך על שמעון סגי וא"ץ פטור גמור ודו"ק

ש"ך סקמ"ג. ונמצא הלוה עני וכו' משמע אפע"פ שגם ראובן לא ידע שהיה עני וכו' וכן משמע ממ"ש ואם ידע לוי וכו' משמע דהכל תלוי בידיעת לוי וכו' עיין גם להרב מ"ק סעיף קטן כ"ו דהכי נקטינן והגם דהש"ך הניח הדבר בצ"ע לסוף הרי כתב אם נסתפק לנו אם היה עני או עשיר בשעת המחאה לא נפטר הממחה אפילו נטל קנין מפני שהטעהו משמע דעיקר הטעם משום דלוי לא היה יודע והוסיף עוד לומר שגם הרב חוק"י משפ"ט והרב כנה"ג הכי ס"ל עי"ש בדבריו ואני הפעוט לא ידעתי למה לא דקדקו עוד מדברי מר"ן דסי"א דהכי הוא שהרי בסי"א אחר זה כתב וז"ל טען לוי שהיה שמעון עני והטעהו וראובן אומר עשיר היה והעני אם החוב וכו' דמלשון זה משמע דאין ראובן יכול לפטור עצמו אלא באומר עשיר היה ואם איתא דמר"ן ס"ל דאם גם ראובן לא ידע אין לו. יכול לחזור בו א"כ למה הרמב"ם ומר"ן כתבו וראובן אומר עשיר היה לא הו"ל לומר אלא וראובן אומר שאינו יודע אם היה עשיר או עני וכעין דקדוק זה דקדק הרב גדו"ת באופן אחר והוציא דין חדש מדברי מר"ן והש"ך שסתר דינו של הרב גדו"ת יעו"ש אכן דקדוק זה נלע"ד שהוא חזק ולא ידעתי למה לא נסתייעו מדקדוק דברי מר"ן זה ואפשר דלא הוצרכו לזה ודי ליהו בדקדוק היוצא מסעיף יו"ד וק"ל: סימן קכ"ח

ש"ע ס"א הפורע חובו של"ח וכו' אין הלוה חייב לשלם וכו' עיין להרב בנ"י חי"י סימן זה שנסתפק אם זה הפורע יכול לחזור על המלוה כיון שאינו יכול להפרע מן הלוה ופסק מסברא דידיה דכיון דזיכה למלוה בעד הלוה אינו יכול לחזור וכתב דאחר כן מצא להרב בנ"י אהר"ן דפסק כן יעו"ש

וכתב עוד דהוא הדין אם המלוה רוצה לחזור איהו ולתבוע מן הלוה ומה שיקבל יתן אותו לפורע דאין הלוה חייב כלום דיכול לומר לו משעה שפרעך פלוני בעבורי נפטרתי אני יעו"ש

וראיתי להרב צרו"ר החיי"ם בדף ק"א ע"ב וז"ל שכתב עוד נמצא כתוב בכת"י הרב יעב"ץ ז"ל הא דפורע חוב חבירו שלא מדעתו היינו מאליו ומעצמו אבל אם אמר המלוה קח השטר או המשכון ותפרע לו עבורי לא מיקרי פורע חובו של"ח מהרי"ט ע"כ שוב ראיתי שהיא סברת מהריט"ץ סרי"ח יעו"ש

ולענין אם פרע חוב המלוה והמלוה עומד ושותק ראיתי להרב מאמ"ר קדישי"ן שכתב משם מהרשד"ם דאפשר שחייב לשלם יעו"ש ועיין בס' וי"ץ סל"ה ובס' קמ"ב יעו"ש

שם במור"ם. אבל אם יפרע לכותי חייב לכו"ע ע"כ עיין בס' כר"ם חמ"ר סקע"ג ששם הביא פסק כמוהר"ר יעב"ץ ז"ל דפסק הכי יעו"ש ועיין ג"כ בס' ויאמ"ר יצח"ק סל"ה יעו"ש

שם במור"ם. וי"א דוקא כשפורע לישראל אבל אם יפרע לכותי חייב לכו"ע וכו' עיין להרב שע"ר שלמ"ה זוראפה זלה"ה סקמ"ט דשם כתב דדברי מהרי"ל אלו דכתב מור"ם לדעת מר"ן לא ס"ל כן ואפילו מור"ם עצמו הגם דהביא סברת מהרי"ל לא ס"ל כוותיה הואיל וכתב על דברי מר"ן וכן נראה לי עקר ודלא כיש חולקים ומר"ן מיירי בין בישראל בין בכותי הואיל וסתם דבריו. א"כ אפילו הביא אח"ך סברת י"א שהם דברי מהרי"ל הו"ל סתם ואח"כ מחלוקת והלכה כסתם יעו"ש שהאריך ולבסוף העלה וז"ל וא"כ הסכמת מר"ן ומור"ם והש"ך והסמ"ע ורשד"ם ואוה"ל יוס"ף ומוהריב"ן ז"ל וכל הנך רבוותא הנ"ל דבין פורע בין נתפס בין גוי בין ישראל פטור דלא כי"א ומהרי"ל ומוהרש"ץ הנ"ל והו"ל יחידאי וקמאי ואינך פוסקים רבים ובתראי והלכה כרבים ובתראי עכל"ה ואני בעוניי תמיהא לי על דבריו וראיותיו שמביא דכל הני פוסקים ס"ל דלא כי"א שפסק מור"ם חדא במה שכתב דמר"ן בודאי לא ס"ל כסברת מהרי"ל הואיל והוא עצמו בב"י הוא המוליד והוא המביא סברת זאת שכתב בשם מ"ך דמחלק בין פורע לישראל או לעכו"ם והשמיטה ולא העלה על שולחנו ודאי דלא חש לה כלל ואינה הלכה עכ"ד ותמיהא מילתא איך פסק בסכינא חריפא דהכי הוא ודבר זה הוא מחלוקת הרבה פוסקים וכמו שראיתי בס' ישמ"ח ל"ב בחלק אהע"ז ס"ך דשם קבץ כתות החולקים וז"ל מר"ן דאייתי סברא אחת בב"י ולא פסקה בש"ע כתב הרב י"ד אהר"ן וכו' והרב"ד וכו' וז"ל ואף שלא הביא דבריהם בש"ע הרבה דינים מחודשין מביא בב"י ואינו מביאם בש"ע ומשום הא ליכא למימר דלא ס"ל כוותייהו דאם איתא הו"ל לגלויי דעתו בב"י ע"ש וכ"כ הרב עב"י סמ"ו והרב נחפ"ה בכס"ף ח"א סכ"ה וכן כתב הרב