פעמוני זהב חלק א קסה

מדין שליחות אבל דינא דמש"ה הוא כדברי מאמ"ר קדישי"ן דלא יש נגיעה מדין שליחות אלא מדין זכייה וק"ל

בש"ך סק"ח. כתב בתשובת מהרש"ך ז"ל וכו' ואין דבריו נ"ל דלא דמי וכו' עיין מ"ש הש"ך סימן ע"ד סק"ט יעו"ש

במור"ם. והוא הדין אם אמר שא מנה וכו' ואם אמר תניח זה הדינר בידך לפלוני בפירעון חובו לא הוי כזכי כ"כ מש"ה אות זיי"ן ס"ב יעו"ש

סמ"ע סקי"ד. וז"ל ואפילו ממציא לו שליח פירוש דא"ל מעות יש לי ביד פלוני לך ואמור לו שדעתך לבוא לכאן ואם יתנם לך הביאם לי ע"כ ועל זה קשה לי דהא באומר אם יתנם לך הביאם לי זה הוי שליח ופטור הנותן מהאחריות וכמ"ש שם מר"ן בסקכ"א ס"ב וא"כ איך סיים מר"ן כאן על זה אפילו בממציא דחייב באחריות הרי נדון זה דאומר לו לך ואמור לו שדעתך וכו' המשליח פטור מהאחריות ואם נאמר דכוונת הסמ"ע בזה במה שכתב דחייב באחריות בנדון זה מיירי היכא דאמר לו כן בינו לבינו ולא בפני עדים וכמ"ש הסמ"ע בס' קכ"א סק"ז על זה קשה דלמה ליה להסמ"ע לפרש ממציא שליח באופן זה הוה ליה לפרשו כמ"ש הש"ע בסקכ"א דממציא לו שליח הוא באומר יש לי מעות ביד פלוני לך והתראה וכו' ובפרט דכתב כאן הסמ"ע על פירוש זה דממציא שליח וכו' דכן פירשו הטור והמחבר והאמת לא מצינו כדבריו וצל"ע להתישב כעת ודו"ק: סימן קכו

ש"ע ס"א. ראובן שהיה לו מנה ביד שמעון וכו' ראיתי בס' כר"ח בח"א סימן צ"ט שכתב משם מוהריב"ץ והרב המשבי"ר זיע"א דאם ראובן נתן חפץ ביד שמעון ושמעון נתנו ביד לוי וכשבא ראובן לתבוע פקדונו משמעון העמידו אצל לוי ואמר שמעון ללוי תן לו החפץ לראובן כי הוא שלו ואח"כ דחהו מיום אל יום ואבד החפץ מיד לוי ואין לו מה לשלם יכול ראובן לחזור על שמעון אפע"פ שהמחהו במע"ש דדוקא אם הלוה ראובן לשמעון ושמעון הו"ל פקדון או מלוה גביה ביד לוי והמחהו הוא דמהני ואין אחד מהם יכול לחזור אבל אם המחהו ליטול פקדונו אין זה אלא מראה מקום הוא לו ושניהם משועבדים לראובן רצה מזה גובה רמ"ג ודו"ק

ש"ך סק"ו. בפירעון חובו וכו' כתב בתשובת מהר"ם אלשקר ז"ל דוקא בכהאי גוונא שחייב למי שהמחהו אצלו או שנתן לו במתנה אבל אם אינו חייב לו ולא נתן לו אלא המחהו ליתן לו מעותיו כדי שיקנה לו סחורה א"ץ ליתן לו ולא קנה מדין מעמ"ש ולא הוי אלא כשליח ע"כ ועיין בס' קצו"ה שכתב דדברי מהר"ם אלשקר ז"ל דוקא אם המחהו לקנות לו סחורה אבל אם המחהו ליתן אותם לו בהלואה כיון שהלואה להוצאה ניתנה הרי הוא כמתנה וקנה ע"כ אבל הרב פתת"י תשוב"ה סק"ב הביא משם שע"ה דגם בהלואה לא קנה יעו"ש

ולי הדל נראה דכל דברי הרבנים אלו אינם אלא בדאמר לו הממחה למומחה בשעת המחאה תן לו מנה שיש לי בידך לקנות לי חפץ פלוני או להלותו לו הוא דלא קנה אבל אם אמר לו סתם מנה שיש לי בידך תנהו לפלוני ולא נודע למומחה אם משום חוב נתן לו או משום לקנות לו חפץ ודאי אין שום אחר מהם יכול לחזור הואיל ומאותה שעה שהמחהו בסתם נסתלק הלוה מן המלוה דהיינו המומחה מן הממחה וחילי הוא מדברי הב"ח שהביא הש"ך בסי' זה סקע"ג שהביא דהרב"ח פירש בתשובת הרא"ש דפירש דהסרסור אינו חייב לסוחר כלום אלא שבקש הסוחר מן הסרסור ליקח לו המעות מן השולחני והמחהו בסתם ואמר לו מנה שיש לי בידך תנהו לסרסור וכתב בזה הרב"ח וז"ל שם דאם היה הסרסור חייב לשולחני הרי עכבם בדין דאפע"פ שהמעות אינם של הסרסור מכל מקום מאחר שהשולחני אינו יודע מזה כי הסוחר המחהו בסתם במ"ג מה שיש לי בידך תנהו לסרסור ואין אחד מהם יכול לחזור א"כ מעתה נסתלק השולחני ואין לו עסק עם הסוחר אלא עם הסרסור ויכול לעכבם בחובו ואם אין הסרסור חייב לשולחני ואומר דזה מעכבם שלא כדין ישבע הסרסור וכו' והסוחר הפסיד מעותיו לאחר שישבע גם השולחני שהסרסור חייב לו והסוחר איהו דאפסיד אנפשיה שהמחהו אצל שולחני בסתם ולא הודיעו שהוא שלוחו ע"כ הרי לפניך דאפילו בהגלות נגלות לבסוף דהסרסור שלוחו דסוחר היה עכ"ז הואיל וההמחאה היתה בסתם מה שיש לי בידך תנהו לפלוני אפילו נגלה אח"כ דשלוחו היה לא נעקרה הקנייה של מעמ"ג אלא אומר השולחני הואיל ובאותה שעה היה המע"ג בסתם נקנה המנה שלך לסרסור דהואיל ואני נושא בו כאלו פרוע וא"כ ממנה נמי יש ללמוד אם ראובן המחהו סתם ואח"כ נודע דאותה המחאה היתה כדי לקנות איזה חפץ לממחה או הממחה הלוה אותם למומחה אפילו הכי לא יוכל המומחה לעכב ולומר הואיל ואין אתה נושא במומחה הרי לא נשתעבדתי לך אלא הדין הוא יכול הנמחה להוציאם מידו הואיל ובאותה שעה דמ"ג היה בסתם נקנו לו המעות וא"כ הדרן למאי דאמרן דלא יתקיימו דברי מהר"ם אלשקר ושע"ה אלא אם היה ההמחאה בפירוש בשביל ההלואה או כדי לקנות לו ודו"ק

אחרי מופלג בלימודי הש"ך בס' זה סקפ"ה ראיתי שהביא דברי הב"ח ודקדק ממנו כמ"ש אני עני ממש מדבריו ונהניתי ונתתי שמחה בלבי תהלי"ת אלא דראיתי לו להרב הש"ך שם שדחה דבריו וכתב דאפילו לפירוש הב"ח יש לחלק בין המקבל והנותן דאפילו בסתם מהני יעי"ש וא"כ הדר הדבר למחלוקת ודו"ק

ש"ע ס"ו. המחהו אצל חבירו וכו' אינו נאמן לומר שפרעו אח"כ ע"כ אבל המומחה נאמן לומר שפרע וישבע ויטול גם הוא והיינו דינא דחנוני האמור בס' צ"א יעו"ש בסמ"ע ובש"ך ודו"ק

ש"ך סקכ"ז. וז"ל בתשובת הרא"ש אבל אם אמר ראובן לשמעון מנה שלוי חייב לך אני אפרענו לך לא עכ"ל לא תטעה לומר דהעיכוב הוא משום דלא תקנו רבנן עמ"ג אלא אם יאמר הלוה שהוא הממחה מנה שיש לי בידך תנהו לפלוני ולא כשיאמר