פעמוני זהב חלק א קסד

סימן קכ"ג

בפתחי תשובה סק"א ע"ע שהביא משם הרב שע"ר המשפ"ט דמי שהרשה פלוני ופלוני סתם שימכרו הקרקע שלו נכנס במחלוקת הנזכרת ביור"ד סרכ"ח וכו' ע"ע אך ראה ראיתי להרב מש"ה מערכת ה"א אות ק' שכתב וז"ל ראובן שהרשה את שמעון ולוי אין אחד מהם יכול לדון עם הנתבע האחד עיין כנה"ג סר"צ אות ק"ו וק"ח הגהו"ט ע"כ ועיין בס' פח"ד יצח"ק אות אפוטרופוס בדף צ"ב ע"ב מהספר יעו"ש במי שמינה ב' או ג' אפוטרופוסים ונסתלק אחד מהם דצריך להשלים המנין יעו"ש מ"ש משם הרב עפ"ר יעק"ב יעו"ש ועיין בס' גוא"ל בסוף סימן סמ"ך יעו"ש ועיין בס' קני"ן פירו"ת בדף ש"ג ע"ב ס"ד שהביא סברת הפוסקים דהמוחזק יאמר קי"ל יעו"ש ודו"ק

ש"ע ס"ה. הבא בהרשאה וכו' עיין מש"ל בס' קכ"ב ס"ו ועיין בס' מש"ה מערכת שי"ן אות ק"ג ועיין ויאמ"ר יצח"ק דף ח' ע"ב ועיין ספר משפ"ט וצדק"ה ביעק"ב סנ"ב ודו"ק

ש"ך סקי"ט. וז"ל ויהיה מונח וכו' וכתב מהרש"ל וכו' ואין נראין וכו' נלע"ד פשוט דבשטר שיש בו נאמנות אלא דאין דנין ביה דצריך לקבל חר"ס אפילו תהיה הנאמנות נגד החרם בזה פשוט דאפילו הרש"כ מידן ידין דגובה המורשה ולכשילך הלוה אצל המלוה יתבע אותו במה שירצה דודאי לא פליג הש"ך כי אם במקום שבועה

ועיין להרב מהר"י ן' וואליד זלה"ה בס' וי"ץ סמ"ג דשם פסק דאם המורשה בא ליפרע מן היתומים דצריך לישבע לגבות מהיורשים בזה יודה הרש"ך למהרש"ל דהדין הוא שיגבה המורשה והב"ד שבמקום המרשה ישביעוהו יעו"ש והן אמת דיש לתמוה דהא שבועה שנשבע המלוה נגד היורשים היא שבועת המשנה ואדרבא מצינו להש"ך כתב כאן דאפילו מהרש"ל יודה. תמיהא זאת כבר שם באותו פסק תמה עליו הרב כמוה"ר וי"ש זלה"ה והוא שם ג"כ השיבו בטו"ט יעו"ש כל זה שם בס' מ"ג ודו"ק

סמ"ע סקי"ז. לדון עם ערב וכו' ונראה דכשאין ללוה עתה ממה לשלם אזי מקבל עדותו של הלוה על הערב או על הקבלן וכו' וכן הסכים הש"ך בס' קכ"ד וכתב דלא אמרינן השני נוח לי אלא לענין שאם העד צריך להוציא אבל לא כשהעד חייב וכו' הקושייא מדברי הסמ"ע והש"ך מבוארת דזה הוא הפך פסק מר"ן ס"ו סכ"ב דשם חשיב ללוה נוגע בדבר משום דהשני נוח לו יעו"ש וראיתי להרב מהרש"א בס' משח"א דרבות"א דמחלק דשאני התם דפסול הואיל ובא להעיד לזכות השני לאפוקי כאן אדרבא בא להעיד לחובת השני ודאי לא שייך זה נות לי אלא דנשאר לפניו התמיהא על הש"ך דכללא כייל דכל נתבע לא אמרינן ביה זה נוח לי יעו"ש ודו"ק

ש"ך סק"ל. יכולים לשלוח וכו' אך לבי מהסס בעקר הדין דלא אשתמיטתיה שום פוסק וכו' וכן ראיתי למהרשד"ם שכתב דסברת ר"ת יחידאה היא עכל"ה עיין למג"א באו"ח סי' תמ"א סק"א דשם הביא משם הש"ג בדין מכירת חמץ דיקניהו לגוי בחליפין יעו"ש ועיין להרב בעל מש"ה אות ח' סע"ט שהאריך בזה ועשה סמוכות לדברי ר"ת יעו"ש ועיין בס' כר"ח ח"ב דף נ"ב ע"ש ודו"ק: סימן קכ"ד

ש"ע ס"א. הנתבע אינו יכול וכו' ואם התובע רצה לידון עם מורשה הנתבע מה דינו הנה לפי טעם הראשון שכתב הסמ"ע כאן סק"א נראה דיכול להיות שיעשה הנתבע מורשה הואיל והוא מרצונו של התובע אך לפי שני הטעמים שכתב הסמ"ע נראה דלא יכול להיות כלל מורשה מצד התובע הואיל ואין לה צד קנייה על מה תחול וגם בזה לא תקנו כלל כ"כ הרב מש"ה במערכת ה"א או"ת צ"ד יעו"ש אך לבסוף כתב דמצא בתשובת הרי"ף ז"ל סימן רמ"ט דפשיטא ליה מילתא שאם נתרצה התובע שפיר דמי יעו"ש ולפעד"ן דמדברי הרי"ף אלו יש הוכחה לדברי הש"ך כאן בסק"ד דפסק דאם דן עם מורשה הנתבע ונתחייב דהודאת המורשה של הנתבע הויא הודאה ודלא כמהרשד"ם ז"ל דאם איתא כמהרשד"ם א"כ היאך פסק הרי"ף דאם הוא ברשות התובע שפיר דמי הרי לא אהני ולא מידי הואיל ויכול הנתבע לחזור ומאי אהני אלא ודאי כמ"ש ודו"ק: סימן קכ"ה

ש"ע ס"א. ראובן שהיה וכו' יתנהו ליורשי המלוה וכו' עיין בבאה"ט סק"א שכתב משם כנה"ג דכמו שאין הלוה יכול לחזור ליטלם ממנו כך שאר בע"ח אין יכולים לגבות מהם יעו"ש ועוד כתב משם מהר"א גאליקו ז"ל דבעכו"ם לאו בר שליחות הוא תן והולך לאו כזכי דמי יעו"ש ועיין מ"ש לעיל בס' ק"ה על דברי הסמ"ע סק"ב יעו"ש

וראיתי להרב מאמ"ר קדישי"ן בסו"ס קע"ו דשם כתב דישראל ששלח מעות לפרוע לגוים ביד ישראל חבירו אם הלך ופרע לישראל חבירו הוי פושע ומהאי טעמא גם ב"ד אינם יכולים לכוף השליח כדי לפרוע לישראל יעו"ש א"כ מכאן נלמד דעכו"ם בר זכייה הוא דמדאמר ישראל המשליח לישראל שליח לפרוע לו הקרקע זכו הכותים וכתבתי זה משום דראיתי להרב מש"ה מערכת זכייה ס"ג שנסתפק בזה וכתב דנראה לו דאם אמר לו תן לגוי לא הוי כזכי יעו"ש ודבריו נראים הפך מ"ש משם מאמ"ר קדישי"ן ואין דברי הרב מש"ה הנז' נוגעים לדברי מהר"א גאליקו שהביא הבאה"ט דברי מהר"א גאליקו ז"ל הם בעכו"ם שעשה ישראל שליח או ישראל שעשה גוי שליח דנגע בזה