פעמוני זהב חלק א קסב

המורשה דבזה אינו נאמן הלוה אלא ישבע השליח ויטול ואם היה כתוב בשטר שהאמין הלוה למלוה ולב"ך אם לדברי הש"ך שם יש לנו לחלק דאם היה השטר ביד המורשה ישבע המורשה ויטול אם אמר שפרע בידו ואם היה ביד המלוה כנדו"ד שבו איירי הש"ך ודאי לא ישתנה הדין דהא מה שהאמין הלוה למלוה ולב"ך לא מהני לדעת הש"ך אלא אם אומר שפרע ביד המלוה עצמו הבא מכחו פטור משבועה דלא פקדנו כמו שמוכח מדבריו שם אבל אם אומר שפרע ביד השליח עצמו לא מהנייא לגבי דידה הנאמנות א"כ בנדו"ד שהיה השטר ביד המלוה והלוה אומר שפרע ביד המורשה ודאי לא מעלה הנאמנות והשטר בטל וישבע הלוה ונפטר אלא דראיתי להרב בר"ית אבו"ת ז"ל שם דשם מוקי דלא מלבד דדברי הש"ך בס' קכ"א הם איירי בדהיה השטר ביד המלוה ולא ביד השליח אלא דמוקי ג"כ דמיירי בדלא היתה הרשאה ג"כ ביד המורשה אלא בדעשאו שליח בעדים דאי בדהיתה ההרשאה בידו. הלוה פשע דלא נקט מידו ההרשאה כמ"ש בס' קכ"ד ס"ג יעו"ש כל זה לדעת הש"ך דס"ל דאם האמין הלוה למלוה ולב"ך לא מהנייא לגבי הלוה וצריך לישבע שלא פרע בידו אבל לגבי הדין ראיתי להרב ברי"ת אבו"ת הנז' שכתב בדף קכ"ז דרבני מקנאס יע"א פסקו דאם כתב לו האמינו לו ולב"ך אין צריך השליח והלוקח לישבע יעו"ש וא"כ לפי זה השליח הואיל והוא מורשה מכח השטר הרי הוא ב"ך מיקרי ופטור השליח מן השבועה אפילו אומר שפרע בידו ודו"ק

ש"ע ס"ט. בד"א וכו' וישבע המלוה וכו' עיין בס' בית יעקב ס"ח מדין ראובן ששלח ללוי מעות עם שמעון כדי שיקנה לו מטלטלין וכשבא ראובן לתבוע ללוי ענה לוי ואמר שלא הגיע לידו כלום ע"ש מה שהאריך אם יכול ראובן להשביע ללוי ע"פ דברי שמעון יע"ש ולע"ד נראה דמדקדוק דברי הסמ"ע כאן סקכ"א יש להוכיח דאם היו במעמד אחד שמעון ולוי חייב שמעון לישבע אך מדברי הש"ך סוף הסימן בפסקת העולה מזה לא נראה כן ודו"ק

ש"ך סקמ"ז. השליח שנתנם וכו' עיין בתרומת הדשן וכו' עיין במאמ"ר קדישין ספ"ז ס"ק מ"ש משם הרב מהר"י הלוי ז"ל מה שנוגע לדין זה יעו"ש

מור"ם סי"א. מי ששלח וכו' פשיעה וכו' עיין זכו"ל ח"ב חחומ"ש או"פ מדין פשיעה ודו"ק

שם במור"ם. ואם אמר לו אצל פלוני והוא כופר חייב ע"כ עיין במר"ן סקפ"ה ס"ט שהשמיט בבא זאת והסמ"ע כתב דהיא השמטת הסופר יעו"ע אכן הרב הש"ך שם סקפ"ב כתב דבכוון מר"ן השמיטה דלא קי"ל הכי יעו"ש וכן ראיתי להרב דמש"ק אליעז"ר בס' זה דהעקר הוא כדעת מר"ן שם דהשמיטה ודלא כמור"ם והסמ"ע יעו"ש וא"כ דין זה דכתב מור"ם הוא ספיקא דדינא אם מר"ן ס"ל הכי או לא וק"ל: סימן קכ"ב

ש"ע ס"א. אפע"פ וכו' אפילו יש עדים וכו' עיין להרב"י סקכ"א ס"א שכתב דהוא הדין אם שלח לו כתב ידו שיתן לו לא מהני יעו"ש וק"ל

שם. והטעם מפני שיש לחוש שמא ימות וכו' עיין להרה"ג מוהר"ר יעקב נאיים זלה"ה בספר זרע יעקב סל"ג שנשאל בראובן שהיה תושב ארג'יל והיה נושא בשמעון תושב עיר אחרת וברבות הימים שלח ראובן כתב לשמעון שיפרע ביד לוי וכן עשה שמעון פרע ביד לוי ובחזרתו לעירו נאנסו המעות מידו ובבואו לעיר נמצא ראובן כבר מת ולא נודע הדבר אם בזמן שפרע ביד לוי היה ראובן כבר מת ויכולים היורשים לחזור על שמעון או דילמא פרע בזמן שהיה ראובן עדיין חי וא"כ שמעון פטור זהו תכלית הענין והרב הנז' מעיקרא רצה לדמות דין זה למ"ש הש"ע בס' ע"ב סל"ד בדין יורש שהוציא שטר וכו' וכו' ומכח זה היה מצדד לפטור שמעון ואח"כ חזר בו ודימה האי דינא למ"ש מר"ן בס' פ"ב ס"ב דאם היה הלואה בשטר וטען הלוה ספק אם פרע אפילו גם המלוה טוען שמא. השטר בחזקתו עומד יעו"ש ומכח זה כתב הרב וז"ל וא"כ בנדו"ד דיש שטר ביד היורשים אפילו שניהם ספק העמיד שטר על חזקתו והא ליכא לחלק כיון דהקבלה ודאית לא דמי להלויתיך ואיני יודע אם פרעתיך דליכא ספק אלא אם נתן או לא נתן אבל הכא ודאי נתן דליתא דכבר הוכחנו בתשובה הקודמת לזו בשם מוהרשד"ם ומהרש"ך כל היכא דפרע ולא פרע כראוי דהוי ספק בפירעון אפילו היתה קבלה ודאית ע"כ עוד הוסיף הרב להאריך מדין אם חייב לצאת ידי שמים ולבסוף כתב וז"ל איך שיהיה לדעתי צריך ישוב בדין זה ומכ"ש אם תפס המלוה עכל"ה

ואני הפעוט לענ"ד נראה דמאי דרצה לדמות זה הואיל ואיכא שטר לההיא דס' פ"ב בודאי דרב המרחק. דהתם בודאי הואיל ועדיין השטר קיים והלוה מסופק אפילו אם המלוה עצמו מסופק אמרינן העמיד שטר על חזקתו דאם היה פרוע היה נקרע וא"כ מדעדיין קיים ודאי לא נפרע. אבל בנדו"ד דהניח השטר בידו ושלח לוי לקבל המעות א"כ קיום השטר אין ממנו ראיה כלל דהא קא חזינן דאדעתא דהכי נשאר מונח אפילו אם פרע ביד לוי יכול להיות לא יקרע עד שיגיע לידו המעות וא"כ יכולני לומר דילמא פרע בזמן שראובן היה קיים ואין ראיה מן השטר ומה שהוסיף הרב לומר ולהחזיק סברתו מכח מה שפסק בשאלה הקודמת כסברת מהרשד"ם ומהרש"ך דכל היכא דפרע ולא פרע כראוי דהוי ספק בפירעון אפילו היתה קבלה ודאית ע"כ ואנן בדידן לפי עניות דעתי נראה דפטור שמעון דהא הסמיכות שסמך הרב הנז' על סברת מהרשד"ם ומהרש"ך לאו דסמכא הוא דהא רבו כמו רבו סברת החולקים על סברת מהרשד"ם ומהרש"ך