פעמוני זהב חלק א קסא

וכדכתבנו ועוד לפחות הו"ל להסמ"ע להעיר אוזן מזה ומה זו שתיקה והגם שעלה בדעתי לתרץ ולומר דמור"ם כאן בס' ק"ך מיירי בדלא תבע המלוה ליתן לו מעותיו כההוא דסרצ"ב אלא איירי בדלא אמר לו שיתן לו מעותיו אלא אמר לו סתם להתעסק בהם וא"כ הדר דינו כההיא דספ"א וכתרוץ השני של הסמ"ע אלא דזה נראה לי דוחק דהא מדכתב מור"ם והגיע הזמן של הפירעון וכו' פשטן של דברים מורה דבא לתובעו קא מיירי וכשלא נתנם לו אמר לו להתעסק בהם דאל"כ למה נקט מור"ם בדבריו והגיע הזמן וכו' ואם כוונתו לאשמועינן אפילו הגיע הזמן ואמר לו להתעסק בהם אינו חייב לתת לו ריוח ומיירי בדלא תבע אותו שיתן לו מעותיו הכי הול"ל בזה הלשון אפילו הגיע הזמן ואמר לו שיתעסק בהם אפילו הכי פטור גם באמת מכל זה לא הוה ליה לרבינו הסמ"ע זלה"ה לשתוק מזה על כן צריך להתיישב בדבר ודו"ק: רפאל אנקאווא סי"ט הלכות שליחות. סימן קכ"א

ש"ע ס"א. שלח לו חובו אפילו השליח עכו"מ וכו' עיין בס' כר"ח סקע"א שהביא פסק מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה משם מהרד"ך זלה"ה בראובן שהיה שולח סחורה לשמעון למוכרה ושמעון היה שולח לו המעות עם החמרים ולעת בואו חשבון נמצא כתוב אצל שמעון בפנקסו ששלח לו סך מה על ידי חמר עכו"מ כנהוג וראובן טוען שלא הגיעו אליו ושמעון טוען ברי לי שקבלתי כתב ידך שהגיעו אליך אלא שהאגרת נאבדה ממני ולא היו עדים על מה ששולח ראובן לשמעון דבענין שמעון יש לו מיגו והיתה תשובת הרב הנז' הן אמת דקי"ל לא ידענא פשיעותא היא אמנם דוקא אם אמר לא ידענא היכן הנחתיו אבל כאן לא קאמר אלא לא ידענא ביד איזה חמר נאמן שלח א"כ אין כאן דין פשיעה וישבע שמעון ופטור יעו"ש ואני בעוניי תמהתי על פסק זה מכח דברי הסמ"ע דסימן זה סק"י דהואיל ובשאלה כתוב שהגיע לידו תשובת ראובן שהגיעו לידו המעות דמכח זה טוען ברור לו שהגיעו א"כ לא איכפת לן במה שהכניס הספק בידענא אם היא פשיעותא ודו"ק

בש"ך סק"ו. על ידי עכו"מ וכו' ונראה דעכו"מ אפי' מחזיקים אותו בנאמן וכו' עיין למהריטץ ז"ל דפליג על זה וס"ל דאם הוחזק נאמן פטור המשליח יעו"ש וראיתי להרב ברי"ת אבות סימן זה שכתב דהרב מוהרא"ף זלה"ה דקדק מאי דיש להקשות דברי מר"ן רישא לסיפא דברישא כתב והוא ששלח ביד אדם נאמן וכו' דמשמע בעינן שיהיה ידוע שהוא נאמן ובסיפא כתב אבל אם שלח על ידי מי שהוחזק כפרן וכו' דמשמע דלא בעינן שיהיה ידוע שהוא נאמן אלא אפילו בסתם כל שאינו ידוע שהוא גזלן פטור יעו"ש וכתב הרב דלפי סברת מהריט"ץ יש לתרץ דרישא איירי בעכו"ם לכך בעינן שיהיה ידוע שהוא נאמן ובסיפא איירי בישראל יעו"ש ובעקר הדין כתב הואיל והש"ך ומהריט"ץ פליגי המוציא מחבירו עליו הראיה ודו"ק

במור"ם ס"ג. ויחרים תחלה וכו' וי"א שצריך וכו' ראיתי מה שתמה הסמ"ע סק"ט על דברי מור"ם אלו לפי מאי דמפרש דברי מר"ן דבלא יש הכחשה איירי יעו"ש משמע דביש הכחשה ניחא וכמ"ש הש"ך סקי"ז יעו"ש ולדידי קשה דבמקום שיש הכחשה הרי יש עדות השליח שאומר המלוה שלחו וא"כ הרי מוסכם פסק מר"ן ס"ט דצריך המלוה לישבע ע"פ עדות השליח אפילו הוא נוגע יעו"ש ואפשר דכאן איירי בשאין השליח לפנינו שיעיד וכמ"ש הש"ך סקכ"ג לקמן ודו"ק

ש"ע ס"ח. אם השליח כופר בנפקד וכו' עיין בש"ך סימן זה סקמ"ז וממנו תוכל לברר לכאן מי נשבע תחלה דלפי הענין המובן משם נראה דהשלוחים נשבעים תחלה ודו"ק

ש"ך ס"ק מ"א. והלוה או הנפקד וכו' גם כאן אף במלוה בשטר איירי וכו' מכאן מוכח דאם המלוה עשה שליח לקבל לו מעותיו מאת הלוה ישבע הלוה שפרע ביד השליח שהוא המורשה והשטר בטל וזה הוא הפך מ"ש הש"ך עצמו בס' ע"א ס"ק כ"ט דשם מסיק וכתב וז"ל ונראה דהוא הדין אם טען שפרע ליודא אחר שבא בכוחו ראובן גובה בלי שבועה ויודא צריך לישבע וכמ"ש הסמ"ע סקל"ב גבי כשהאמין את המלוה ויורשיו ודו"ק עכ"ל א"כ משם מוכח דאין השטר בטל אלא המורשה נשבע וגובה בעל השטר וא"כ דברי השיך סתראי נינהו

ואחר החיפוש ראיתי להרב תוש"י זלה"ה בסק"ד דמוקי דין זה דסקכ"א דכתב הש"ך דאפילו בשטר מיירי היינו דוקא בדלא היה השליח בידו השטר דאם הוה ביד השליח לא בטל השטר וז"ל הרב שם בסק"ד גם מה שהוסיף החכם לחדש בדברי הרב דלאו דוקא נקט הרב כתב יד דהוא הדין בשט"ח שנתן לסוחר הדין כן שנאמן לומר פרעתי מההיא דס' קכ"א שגג בזה שגגה גדולה אחר המחילה דבשט"ח דמהני ביה טענת שטרך בידי מאי בעי ומסרו ליד הסוחר בידיעת ראובן הלוה ודאי דאינו נאמן לומר פרעתי נגד השטר מטעם שטרך בידי מאי בעי כשם שאינו נאמן לומר למלוה פרעתי מהאי טעמא גופיה דמ"ש המורשה שלא יחוש על השטר שבידו מהמלוה דאינו יכול לומר פרעתי כששטרו בידו מטעם שטרך בידי מאי בעי ועוד שלדברי החכם לא תמצא שום שטר שניתן ביד המורשה שיהיה קיים וכו' וזה פשוט עכ"ל וכן פירשה הרב ברי"ת אבו"ת זלה"ה בס' זה ובדף צ"א ע"ב דדברי הש"ך דכתב כאן דאפילו בשטר איירי ישבע הלוה ויפטר הם איירי בדלא היה השטר ביד המורשה מכח מאי דקשה ליה דברי הש"ך אלו עם תשובת הרא"ש שהביא הסמ"ע בסנ"ח סקי"ב יעו"ש

וא"כ זכינו ליישב דברי הש"ך דכאן בס' קכ"א איירי כמ"ש הרבנים הנז' דלא היה השטר ביד המורשה ושם בסע"א סקכ"ט איירי דהיה השטר ביד